אחים יקרים
מזה מספר שבועות אני חש בהתרגשות גדולה וברקותיי אני חש פעמי משיח.
קראתי בטיסה ספר באנגלית ששמו בתרגום לעברית אינדרודוקציה להגיונות העברית ומאז אני לומדו.
שם הספר באנגלית:
Introduction To Hebrew Logic. Part One: The Ketoret
גילית בספר הקטן הזה סודות גדולים ומופלאים שהיו תמיד לנגד עיניי, ולנגד עיני חכמים, שנאמר טול קורה. מן הידועות כי קודם לביאת המשיח יתגלו סודות וטעמים למצוות. מצאתי בספר הקטן את הטעמים לשבעת המינים ועוד גדולות ונצורות. תחילה פקפקתי, שאין בספר הסכמה. בחנתי לעומק את הדברים ואין בידי לסותרם.
פלא פלאים: הטעמים לשבעת המינים אליבא דאותו ספר.
הרי נתברכה ארצנו במינים רבים בשקד, בחרוב, בפטל, באבטיח, באלונים, באלת המסטיך, בשקמים, ועוד ועוד שלא זכו להימנות על שבעת המינים. טרם שקראתי את הספר לא מצאתי חוקיות משל זימים וקשקשים, או מפריס פרסה ומעלה גרה.
לכאורה אין עשב החיטה דומה לפרי הגפן, ואין הרימון דומה לשעורה, או התאנה לשמן הזית.
והנה באותו ספר מוצגת חוקיות ברורה שמרמזת על סודות נשגבים עוד יותר. בספר מוסבר כי בכל שבעת המינים מתקיימת הבדלה מלאה מאדום שאינה מתקיימת במינים שאינם נמנים על שבעת המינים על אף שנתברכה בהם ארצנו.
זאת ועוד הספר מסביר מדוע מופיעים המינים בדיוק בסדר בו הם מופיעים בהסבר חזק ומשכנע שאינו סותר את דעת חז"ל, שתרצו את הדבר בכבודה של החיטה, אלא מוסיף עליו. מכיוון שהספר מצוי רק בשפה האנגלית מובא כאן ההסבר לשבעת המינים אולם הספר חושף סודות גדולים רבים וכעת אני שוקד על לימוד סודות השעטנז המוסברים בו.
שבעת המינים כפי שהם מוסברים בספר Introduction To Hebrew Logic
החיטה מייצגת את העצמות ועל כן היא נזכרת ראשונה. היא לבנה, וכמו העצמות היבשות כך הקמח – לבן. כידוע החיטים הירוקות הופכות אדומות בטרם הן מצהיבות. בגרעין החיטה הבשל לא ניכר כלל הצבע האדום ואפילו היה ניכר האדום בנקל ניתן להפריד את המוץ מהתבן.
השעורה מייצגת את החלקים שמעל העצם שמצהיבים עם הגיל כגון הפרקים ואולי גם הגידים, ועל כן היא באה שנייה. השעורה כמו החיטה עוברת הבדלה מאדום, אלא שקימחה אינו מלבין כמידת החיטה. היות והפרקים באים מעל העצם השעורה נזכרת שנייה על אף שהיא מבשילה קודם לחיטה – והדבר קולע לדעת חז"ל שסברו כי כבודה של החיטה עולה על כבודה של השעורה.
הגפן – אין הענבים אדומים מתוכם אלא מברם, כלומר אלמלא הקליפה (הזג) האדום צבע היין היה לבן כצבע הציפה (תוכו של הפרי). הגפן מייצג את מערכת הדם וצורת הענב כצורת הלב. גם את הדם ניתן לסנן ולהפריד לנוזל שקוף ברובו (הפלזמה). ניתן להבדיל בשלמות את האדום מהלבן מה שאין הדבר כך במיץ הפטל.
התאנה – התאנה מייצגת את מערכת הנשימה. צורת גרוגרת התאנה כצורת הגרגרת שבגרון. התאנה האמצעית היא היחידה שמבדילים ממנה את האדום ולא את הלבן וגם לכך משמעות טוחנת הרים.
הרימון מייצג את השכל הציפה האדומה שעוטפת את הגרעינים משולה לדם הזורם במוח. אזל הדם ונותרת רקמה לבנה. גם כאן הגרעין הלבן נבדל במלואו מהציפה האדומה.
שמן הזית מייצג את שומני הגוף. שומני הגוף עטופים בכלי דם כפי שקליפת הזית האדומה עוטפת את ציפת פרי עץ הזית. תוכו וברו של הזית מובדלים במלואם ואין הם מתערבבים זה בזה כפי שקורה למשל באבטיח.
דבש התמרים מייצג את העור. ככל שדבש התמרים מזוקק יותר הוא הופך לבן יותר וכך נבדל הלבן מהאדום. קליפת התמר נבדלת במלואה מהציפה לא תמיד בנקל, אך כך גם העור מהבשר.
שאר המינים שנברכה בהם ארצנו בהם החרוב, השקד והאגוז למשל אינם הופכים אדומים אלא משתנים מירוק לחום בקליפתם. הפטל הופך מירוק לאדום בקליפה ובציפה. באבטיח קשה להבחין בין הקליפה הלבנה מבפנים לאדום העסיסי, וממילא לא ניתן להבדיל בשלמות את תוכו של הפרי מברו.
לא מצאתי ולו מין אחד (שאינו כלול בשבעת המינים) בו נברכה ארצנו שמקיים בשלמות הבדלה בין אדום ללבן בין קליפה לציפה (ברו ותוכו). לעומת זאת כל המינים המקיימים הבדלה בין אדום ללבן בין תוכו לברו כלולים בשבעת המינים.
הפרוש שבספר המוזכר לעיל טוחן הרים ומוצא קשרים נסתרים בין קורבנות, להבדלה, ובעיקר מסביר מדוע שבעה אלו ולא אחרים.
עוד קושר הספר פלא פלאים בין שבעת המינים לארבעת המינים ולקטורת אחד עשר הסממנים (7+4=11), ורומז על החוקיות המשותפת לכל אחד עשר הסממנים.
באמונה שלמה
יהודה
