אתוס והיסטוריה: האם כל בני ישראל קיבלו את התורה?

בחומשים וב (מה שקרוי אצל חלק מחוקרי המקרא) היסטוריה הדויטרונומיסטית (דהיינו ספרי יהושע, שופטים, שמואל, מלכים) מוצג סיפור נקי וחלק, כמו באגדות: כל בני ישראל, הלא הם בניו של יעקב, ירדו למצרים והשתעבדו שם (כפי שהובטח לאברהם), יצאו באותות ובמופתים, נדדו במדבר, שמעו את אלוהים, קיבלו תורה, השתתפו במספר רב של אירועים מכוננים וחינוכיים, ולבסוף באו וכבשו את הארץ שהובטחה לאברהם באופן מאוד דיכוטומי (ניצחונות הם בדרך כלל בסגנון "לא הותירו שריד" וכאלה).

לעומת זאת בספר דברי הימים מתגלה נראטיב קצת שונה, פחות מושלם. חלק מבני השבטים דן, מנשה, אפרים (וסליחה ממי ששכחתי) ישבו כאן בארץ הרבה לפני כיבוש יהושע (באופן אבסורדי - גם יהושע עצמו. קרובת משפחתו בנתה עיר שהוא נלחם נגדה לפי ההיסטוריה הדויטרונומיסטית - בית חורון). כך גם עולה - לחלק מהשיטות - אם מנסים לשלב בין החומשים לבין מקורות המידע הנוספים (למשל רב סעדיה גאון, נדמה לי, טוען שהסיפורים על כיבושי מנשה בסוף פרשת חוקת הם בכלל סיפורים ישנים - 'ספורות לשעבר' בלשונו - שלא נעשו במסגרת הנדודים במדבר אלא ע"י אנשים שישבו בארץ כל העת).

זה מוליך אותי לכמה כיוונים.
האחד: ברור כי כותב החומשים וההיסטוריה הדויטרונומיסטית, יהיה אשר יהיה, התכוון ליצור סיפור חלק ופשוט ונקי מחורים, ולצורך כך הוא יצר מצג שווא.
השני, לפי זה יוצא שהסיפור הזה נתפס כאתוס, כנראטיב, ולא כהיסטוריה. וזה לא שלא ידעו. הסתובבו מסורות סותרות, חלקן באו לידי ביטוי בספר דברי הימים. חלקן אצל השומרונים (נישט אונזערע, לא צריך להתייחס). חלקן לא אומצו כתנ"כה של אף קבוצה אתנית ונידונו לפח האשפה של ההיסטוריה. עכשיו, מה האמינות ההיסטורית של הסיפור שבחומשים? הרי אם לא היה מגיע לידינו ספר דברי הימים, אני מניח שהיה ברור מתוך התורה שכל בני ישראל יצאו ממצרים וקיבלו תורה בסיני, ואוי לכופר שיסבור אחרת. מפורש כתוב, כל צבאות ישראל, משהו כזה! גם אם מקבלים שלא מדובר במסורות סותרות, חייבים להודות שאם מסתכלים בחומשים רואים סיפור חלק ודיכוטומי שיוצר תמונת עולם מאוד מסוימת, וזו משתנה רק אם מקבלים גירסא נוספת, זו המופיעה בדברי הימים. אם כן
1. מנין שאין גירסאות נוספות שהושתקו - מלבד הגירסה הזו שנכתבה רק בתקופת שיבת ציון (ע"פ חז"ל) או הרבה לאחר מכן (לטענת חוקרי המקרא), כ-1000 שנה אחרי התיארוך המוצהר לאירועים?
2. האם הסיפור נתפס בעת כתיבתו כהיסטוריה - או כנראטיב/אתוס? הסיפור כפי שהוא לא מתאר את המצב מנקודת מבטם של חלק גדול מהעם.

שלישית, לתוכן העניין. חלק גדול מהעם לא השתתף במסע במדבר (לא מתוארת בשום מקום הגעה של בני ישראל מארץ ישראל להשתתף במעמד הר סיני או משהו כזה). הוא שמע סיפורים על-. חלק גדול מהם לא שמע אב מפי אב עד ליוצאי מצרים ומשתתפי מעמד הר סיני. עכשיו זה רק עניין כמותי: האם מלכתחילה היו אלו 90% שסיפרו ל10% או שקבוצה קטנה סיפרה לעם גדול וברבות הימים זה הפך לסיפורו של העם כולו (בפרט אם מקבלים שזה יותר אתוס/נראטיב מאשר סיפור היסטורי). הרי כל מי שיטען שלא שמע מאביו הוא אולי מהקבוצה שהיתה בארץ ישראל בעת המאורעות...