דברי הימים א ז: האם היו בני אפרים בארץ כנען? (מתודולוגיה מקראית)
עלי להודות ל"הנוכח" על השאלה. לא למדתי כראוי (או כמעט בכלל) את ספר דברי הימים. נאלצתי להכיר נושא חדש לגמרי עבורי. אני מקוה שמה שאני כותב כאן בהתבסס על ידע חלקי שנצבר בכמה שעות או ימים של עיון יהיה מספיק כדי לתת זכות להביע דעה.
והיא עוסקת ספציפית בפירוש קטע קשה מאד בספר דברי הימים. על סמך קטע קצרצר זה הועלו השערות מרחיקות לכת, כגון שבני יוסף בן יעקב לא היו כלל במצרים, או שעם ישראל מורכב מקבוצות אתניות שונות שהתאחדו בארץ כנען ובראו לעצמן היסטוריה משותפת.
אפשר היה לפרסם את דברי אלו בהמשך אותו אשכול. לא עשיתי זאת משתי סיבות. ראשית, האשכול התארך והדברים ראויים לדעתי לפירסום בראש האשכול כדי שלא יאבדו מעיני המעיין. יש לי בעיה עקרונית עם אשכולות ארוכים שקשה לעקוב בהם אחרי הרצף. שנית, עקב אורך הדברים שכאן, כמדומה שראוי להעניק להם אשכול עצמאי.
וזו דרך הכתיבה כאן.
אתחיל בסקירת הספר ובהערות מתודולוגיות, ואחר כך נעבור לפסקה המוקשה ונעמוד על הקשיים הכמעט אינסופיים ובלתי פתירים שבה. ואז נראה לאן זה מוביל.
מי שחבל לו על זמנו ידלג היישר לפרק הסיכום (לפני האחרון). מי שרוצה את הויכוח המתודולוגי עם שיטת קנוהל ימצאנו בסוף. אבל הדברים מסתמכים שם גם על מה שכתבתי פה ושם במהלך הניתוח ויתכן שיש צורך לקרוא את הכל.
ועוד אזכיר: אין ראוי לפחד משאלות. גם חז"ל הבחינו בקשיים שמעוררת הפסקה שלפנינו. הם הציעו מה שהציעו. כיון שמה שאמרו היה כמסתבר מתוך סברה ולא מתוך מסורת, אנו רשאים ואף חייבים לחשוב בעצמנו, גם אם דבריהם יקרים לנו. זו הדרך היחידה שאני מכיר כדי להגיע לאמת (ויעויין נא במכתבו המפורסם של הרש"ר הירש על הסכנה שבהיצמדות לטענה שכל דברי חז"ל מסורת והיסטוריה).
מנגד, כפי שאבוא להראות, גם אם השאלות של חוקרי המקרא ובעלי ההשערות הן יפות, תשובותיהם מתבססות על הנחות יסוד שאין להן בסיס בעצמן בכתובים.
על כן הדרך שבחרתי היא לבדוק היטב מה הקשיים, להציע פירושים אפשריים הקרובים ביותר לפשט, ולזכור שאין לנו אלא השערות. אבל יש מרחק בין השערה קרובה לפשט לבין השערה רחוקה ממנו.
נשלח ב-10/9/2011 21:52
לא מבין מה הבעיה בקל וחומר שלי. יש כאן טענה שהסתירות בתורה מוכיחים שהתורה לא אמת או שהסיפור לא התרחש וכדו'. ע"ז אמרתי שמה אם בעיתונים יש סתירות ואעפ"כ הספור קרה, ואפשר אפילו שכל הסתירות אמתיים אלא שכל אחד מדבר מזווית מסויימת. קל וחומר בתורה.
וכן לגבי דברי החכמה שבה, מה אם בכל חכם יש סתירות והרבה פעמים זה לא סתירה באמת . וזה דבר שאני יכול להכיר אפילו מעצמי. קל וחומר לתורת ה'. שהוא חכם הרבה יותר ממני.
מה הבעיה בק"ו?
נשלח ב-9/9/2011 12:23
כמה דוגמאות של קל וחומר
ומה פתיתים שצריכים לאכול עם מזלג. אפשר לאכול עם כף! מרק שצריכים לאכול עם כף- קו"ח שאפשר לאכול עם מזלג.
ומה כיסי שהוא מותר לי -ואסור על חברי. כיסו של חברי שמותר לחברי -קו"ח שכיסו מותר לי.
נשלח ב-9/9/2011 12:09
קל וחומר שבסיסו רעוע הוא קל וחומר של שטות.
לפי דבריך התורה ואתה והעיתונים עומדים במישור אחד.
העיתונים יכולים להכיל סתירות,יהיאור יכול לכתוב סתירות והתורה יכולה להכיל סתירות.
איזו השוואה מגוחכת!
אתה משווה אותך ואת העיתונים לאלוקים?.
נשלח ב-8/9/2011 23:31
נכון אז מה. עשיתי קל וחומר ואם עדיין לא הבנת או יש לך התנגדות להשוואה אז תוסיף כמה פעמים להבדיל...
נשלח ב-8/9/2011 23:17
אבל גם ד"ה הם כתבי הקודש!
נשלח ב-8/9/2011 23:05
צענערענע כתב:
השאלות שהועלו כאן צריך לעיין בהם ולהבין אותם, ואולי מה שהם אומרים לגבי כתבי הקדשבכלל, בעינינו ובעיני חז"ל. אבל המצאות סתירה בטקסט יכול להיות לו סיבות רבות. ואינו יכול בשום אופן כמעט לשמש ראיה ברורה על שהחיבור אינו אותנטי או מורכב וכו'. הר"מ בהקדמה למו"נ מונה שמונה סיבות לסתירות. ויש עוד.
לא צריך להגיע רחוק גם במה שאני כותב יש סתירות רבות, הן בתוכן הן בסגנון. לפעמים הן אמנם נובעים מחזרה וטעות, אבל הרבה פעמים מה שנראה כסתירה ממש איננו כזה כלל למי שיבין כוונתי. מכיון שבדברים עיוניים קשה עד בלתי אפשרי לכתוב כל מה שבלב הכותב. בהכרח שימצאו סתירות, ואדרבה מי שיתייגע לפתרונן אפשר לקוות שיגיע לכונת המחבר.
וגם בעובדות הסטוריות.שאפש צריך רק להסתכל בכמה עיתונים ביום אחד לראות שכל מאורע יש לו כל כך הבטים ושינויים ר ממש לספר ממנו שני סיפורים נפרדים לגמרי. כמו שמבקרי המקרא טוענים. שרק אוחדו מלאכותית.
מי שלא מאמין בתורה יהיה לו אשר לו. אבל כל אלו הם לא מתחילים להיות ראיות לשיטתו.
תוקן על ידי צענערענע ב- 08/09/2011 18:44:25
והלא דברים קל וחומר, ומה אם בשטויות של עיתונים ושלי יש סתירות רבות וכל סוגי הקושיות של מבקרי המקרא וזה לא הופך את הכל לשקרים וקונספירציות. כל וחומר לגבי כתבי הקדש שיש לגביהם מסורה של אמת ושל קדושה.
נשלח ב-8/9/2011 22:50
צענע אולי תבארי מה רצית להגיד?
נשלח ב-8/9/2011 18:39
יהיאור כתב:
השאלות שהועלו כאן צריך לעיין בהם ולהבין אותם, ואולי מה שהם אומרים לגבי כתבי הקדשבכלל, בעינינו ובעיני חז"ל. אבל המצאות סתירה בטקסט יכול להיות לו סיבות רבות. ואינו יכול בשום אופן כמעט לשמש ראיה ברורה על שהחיבור אינו אותנטי או מורכב וכו'. הר"מ בהקדמה למו"נ מונה שמונה סיבות לסתירות. ויש עוד.
לא צריך להגיע רחוק גם במה שאני כותב יש סתירות רבות, הן בתוכן הן בסגנון. לפעמים הן אמנם נובעים מחזרה וטעות, אבל הרבה פעמים מה שנראה כסתירה ממש איננו כזה כלל למי שיבין כוונתי. מכיון שבדברים עיוניים קשה עד בלתי אפשרי לכתוב כל מה שבלב הכותב. בהכרח שימצאו סתירות, ואדרבה מי שיתייגע לפתרונן אפשר לקוות שיגיע לכונת המחבר.
וגם בעובדות הסטוריות.שאפש צריך רק להסתכל בכמה עיתונים ביום אחד לראות שכל מאורע יש לו כל כך הבטים ושינויים ר ממש לספר ממנו שני סיפורים נפרדים לגמרי. כמו שמבקרי המקרא טוענים. שרק אוחדו מלאכותית.
מי שלא מאמין בתורה יהיה לו אשר לו. אבל כל אלו הם לא מתחילים להיות ראיות לשיטתו.
תוקן על ידי צענערענע ב- 08/09/2011 18:44:25
נשלח ב-8/9/2011 18:30
הערה קטנה: בספר "לא כך כתוב בתנ"ך" של זקוביץ ושנאן, מציעים המחברים שהמילים "הנולדים בארץ", שלכאורה ממוקמות בצורה מעט תלושה באמצע הפסוק, מהוות הערה שהוסיף אחד מהמעתיקים המוקדמים, שנדהם מהטקסט שקרא והדגיש לעצמו - מדובר באנשים שנולדו בארץ ישראל!. לפי ספקולציה זו, ברבות השנים ההערה נכנסה לנוסח המסורה הרגיל.
נשלח ב-7/9/2011 21:06
השאלות שהועלו כאן צריך לעיין בהם ולהבין אותם, ואולי מה שהם אומרים לגבי כתבי הקדש בכלל, בעינינו ובעיני חז"ל. אבל המצאות סתירה בטקסט יכול להיות לו סיבות רבות. ואינו יכול בשום אופן כמעט לשמש ראיה ברורה על שהחיבור אינו אותנטי או מורכב וכו'. הר"מ בהקדמה למו"נ מונה שמונה סיבות לסתירות. ויש עוד.
לא צריך להגיע רחוק גם במה שאני כותב יש סתירות רבות, הן בתוכן הן בסגנון. לפעמים הן אמנם נובעים מחזרה וטעות, אבל הרבה פעמים מה שנראה כסתירה ממש איננו כזה כלל למי שיבין כוונתי. מכיון שבדברים עיוניים קשה עד בלתי אפשרי לכתוב כל מה שבלב הכותב. בהכרח שימצאו סתירות, ואדרבה מי שיתייגע לפתרונן אפשר לקוות שיגיע לכונת המחבר.
וגם בעובדות הסטוריות. צריך רק להסתכל בכמה עיתונים ביום אחד לראות שכל מאורע יש לו כל כך הבטים ושינויים שאפשר ממש לספר ממנו שני סיפורים נפרדים לגמרי. כמו שמבקרי המקרא טוענים. שרק אוחדו מלאכותית.
מי שלא מאמין בתורה יהיה לו אשר לו. אבל כל אלו הם לא מתחילים להיות ראיות לשיטתו.
הנה נקט את לשון הבישול כלשון צליה על אש, והפריד את הפסח ש"בושל" באש מן הקדשים שבושלו בסירים... ופלא הוא שהרי לדעת החוקרים הספר שנמצא הוא ספר דברים ומדוע פירשו בישול על האש?
אך כאשר מניחים מראש שהכל מעורבל, אין מעיינים באמת כדי להבין. אלא לקנטר. ואף דברי אלה אינם אלא קינטור. שהרי מתאים שתשיב כי הפסוק שוכתב ע"י חז"ל, שכדבריך כן הוא "שערי תרוצים לא ננעלו".
תוקן על ידי יהודים ב- 07/09/2011 21:35:35
נשלח ב-7/9/2011 19:58
דייר,
עוד סוג של תרוץ.
נשלח ב-7/9/2011 19:57
הרב מיימוני,
כתבת, לגבי הראשונה, אין לי עליה תשובה טובה. אם לא נניח ששם "בישול" אחד הוא גם לצורות הכנה אחרות, אזי יש כאן היתר מפורש לבישול הפסח, שלא כמו ההלכה המקובלת בידי חז"ל. מצד שני, יתכן מאד שחז"ל פירשו מחדש מצוות שונות והסתמכו על זכותם וחובתם לעשות זאת.
הסתירה היא בין הנאמר בחומש שמות לנאמר בחומש דברים ולא בין המקרא לחז"ל.
נשלח ב-7/9/2011 19:54
ייתכן כתב:
הרב מיימוני,
לא דיברתי על אלוהות אלא על אחידות.
אבל האם בדבר אלוהים ייתכנו סתירות?
כפי שכתבתי שערי תירוצים לא ננעלו ואפשר לקרא ללילה יום ולהיפך.
איזה משמעות יש לטקסט שאין לו כלל פירוש מוכרח?
אני חוזר על השאלה העקרונית.
האם יש רף מסוים שממנו ואילך מפסיקים לתרץ ומתחילים לנתח?
אין לי בעיה ברשותך להעביר את הדיון לאשכול חדש.
מה זה שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיגיע השלישי ויכריע ביניהם?
