בתורה כל מקום שכתוב יהודה כתוב עם ה"א בסוף,אבל מצינו כאלו שהיו כותבים את זה עם אל"ף בסוף,נראה לי שזה יותר בציבור החסידי.
מה הפשר של השינוי הזה לכתוב עם אל"ף בסוף?
אולי לא רצו שבטעות יכתבו את שם הוי"ה,שהרי זה אותם אותיות רק ביהודה נוסף האות דלי"ת,ובטעות יתכן שלא יכתוב דלי"ת ויצא שם השם,כעין מה שכתוב בגמ'[גיטין כ א]דיון מי שהיה צריך לכתוב שם השם,ונתכוין לכתוב יהודה,וטעה ולא הטיל בו דלי"ת.
נשלח ב-30/10/2011 21:02
'עתה יודוך אחיך' אין זה יאודה אלא צורה הפעיל שנשארה בכמה מקומות בודדים בתנ"ך כמן 'יהושיע' לכן גם כאן לא טעה הקב"ה כשכתב 'יהודה'.
נשלח ב-9/9/2011 08:56
מדובר בשתי תקופות שונות. התייחסתי ליהדות ספרד.
כאשר כותבים עברית בפונטים ערביים, או ערבית בפונטים עבריים, או שילוב של השניים יהודא נוח יותר מיהודה.
לגבי השפעות של שפות אחרות ברבדים קדומים יותר יש מקום לדיון נרחב.
נשלח ב-9/9/2011 08:34
כנראה שלכתוב יהודא במקום יהודה הפך להלכה שאין מערערין אחריה, וכלל לא על דעת "הרב" אלי' וולף שפעם כתבו יהודה.
"רבי יהודא אומר: "כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת מתחתיו ובולעתו". ואילו רבי נחמיה אומר: "נעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם, היה מתגלגל ובא עד מקום הבקיעה".
והוא חזר על טעותו בכל מקום בו הוא הזכיר את רבי יהודה.
האם לא היה מבין האחראים על האתר שהבחין שלפנינו לשון הדיוט.
במבחינה פונטית נוח להשמיט את האות אלף וכך מ: י ה ו א ו ד ה נותר יהודה.
באשר לצורת השם יהודא היא נגזרת מערבית. כלומר השם יהודה יכתב בערבית באופן פונטי כ יהודא.
כתיבת השם יהודה בתעתיק נכון תקרא בערבית יהודיו (היהודים שלו)
בברכה רבה
נשלח ב-8/9/2011 14:33
אני יודע שמקפידים לכתוב יאודה שלא יצא תיבות י ה ו רצופות, אבל לכתוב יהודא לכאורה אין צורך בזה. דרך אגב גם חלק מרבותינו הספרדים הקפידו בזה כמו רבי חיים פאלאג'י. אבל מה שאני יודע בגדול שהספרדים לא הקפידו בזה ובכיוצא בזה.
