מנהג קהילת קראקא לומר לבעל מזל טוב למחרת ליל טבילת אשתו

בן אלישע

<ואעפ"כ, רציתי לשאול אם מישהו יוכל להביא מקור קדום יותר מלב העיברי שנכתב בשלהי המאה ה19, היינו 300 שנה בערך לאחר פטירת הרמ"א. הוא טוען שהוא העתיק כן מהפנקס של נכבדי הקהילה בקראקא ולא ראיתי את מקורו>

הוא לא טען אלא כתב שהוא שמע, הוא לא העתיק אלא שסיפרו לו שהסיפור הועתק.

ראה כאן הערה א:

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=41692&st=&pgnum=20&hilite

"עוד שמ ע ת י מע ש ה ... | ונעתק המ ע ש ה הנ"ל מפנקס הישן של אקרו"ט דק׳׳ק קרקא]".

הספר "לב העיברי" אינו ספר היסטורי או הלכתי אלא ספר פולמוסי, והוא מלא  ובסיפורי "שמעתי" שהמשמיעם מצצים מאצבעו, וערכם ההלכתי או ההיסטורי הוא כקליפת השום או פחות.

הגירסא עם כך שהאישה לא טבלה מחמת הקור, הוא מהס' 'שמו יוסף' הנ"ל שהבאתי למעלה. וכן בשו"ת משנה הלכות תולה את מה שסברו הכולל עם סיפור הרמ"א וקראקא, כך שהרב קליין עכ"פ ראה בכך דבר דומה.

ואעפ"כ, רציתי לשאול אם מישהו יוכל להביא מקור קדום יותר מלב העיברי שנכתב בשלהי המאה ה19, היינו 300 שנה בערך לאחר פטירת הרמ"א. הוא טוען שהוא העתיק כן מהפנקס של נכבדי הקהילה בקראקא ולא ראיתי את מקורו. 

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=1462099&forum_id=13043

בן אלישע

ההסבר הוא פשוט

ארור שוכב עם בהמה היא כשמודיעים בליל טבילה
וכן גם הכולל (??? )

והמנהג בקראקא היה למחרת, וזה היה מחמת שהנשים תיראנה מלהשתמט כדלעיל.

ההסבר המקובל, או לפחות כך שמעתי, הוא שלא היה קל לאשה להגיע לטבול במים קרים בליל חורף באירופה המושלגת.

לכן היה חשש שאשה תשתמט מטבילה ותשקר ותאמר שטבלה.

לכן הגילוי הפומבי של מועד הטבילה (על ידי הבלנית שמסרה לבעלה שמסר לבעל האשה "מזל טוב" לפי הגרסה ששמעתי אני) היה בדיקה לנאמנות האשה.

כמובן, ניתן לעשות זאת יותר בצנעה או פחות בצנעה. ואם יותר לנחש, אפשר שהנוהג (איני רוצה להשתמש במילה "מנהג" שהיא רבת גוונים ולפעמים יש בה חיוב ולפעמים לא, לפעמים גנאי ולפעמים לא) היה לעשות זאת בזהירות בין הבעל של הבלנית לבעל של הטובלת בלבד אלא שיצאו הדברים החוצה כדרך העולם.

יש להעיר שלנשים היה לבוש שונה לזמן הטהרה ולזמן שאינן כאלו (אם כי אפשר שכבר בזמן הליבון היה משנות), כך שהיה זה דבר העומד להתברר (אלא אם כן היתה מתלבשת באופן שונה כשיצאה החוצה, והלא לא היה דרך האשה לצאת הרבה בימי הגמרא וכפי שנראה מן הציטוט הידוע ברמב"ם על מקומה של האשה...).