הכל התחיל ב"חדר ייחוד"...

בענייני שלום-בית עולים לעתים טענות ודיונים מוזרים ביותר אך דומה שדיון כזה
בשלום-בית, לא שמענו מעולם.

יושב מולך זוג נחמד, שומר מצוות, ובפיהם טענות רבות ומוּכרות. אתה מנסה להבין
ממה בעצם התחיל הכל? מה היה הרגע שבו אחד מהם עשה דבר-מה שהמאיס אותו על רעהו,
ומשם ואילך החלו הדברים להתגלגל במדרון.

חושב הבעל, ועונה כך: "נראה לי, שהכל התחיל כבר ב"חדר יחוד"...".

"נכנסנו. היינו מאוד נרגשים... התחלנו לטעום קצת ממה שהיה על השולחן, ופתאום
הנייד שלה צלצל. תאר לך שאני יושב עם אשתי היקרה והטריה ב"חדר יחוד", והיא
מדברת ומדברת בנייד עם החברה שלה. אמרתי לעצמי שאני לא רוצה להתחיל את החיים
שלי כנשוי עם הערות לאשתי, אז ישבתי וחיכיתי שתגמור. רק שאלתי את עצמי: האם
זוהי באמת האשה שכל-כך חיכיתי להתחתן אתה".

האישה: "ראשית, לא צריך להגזים. זה לא היה מיד אחרי שנכנסנו, אלא כמעט רבע שעה
אחרי. ושנית, היתה זו חברה טובה-טובה שעברה ניתוח ולא הייתה יכולה לבוא לחתונה.
מה, לא מגיעה למסכנה הזו ששוכבת בבית-חולים שאדבר איתה כמה מילים?!".

הבעל: "הכל טוב ויפה, אבל דיברת איתה יום לפני החתונה וגם שעה לפני החופה. כעת
התחתנת ב"מקרה", ובעלך מצפה סוף-סוף להיות איתך בשקט. תגידי רגע: את לא מתביישת
להשוות בכלל קשר עם בעלך, לקשר עם חברה טובה?!".

האישה (פונה אלי): "הוא סתם נפגע... הוא יודע טוב-טוב שהוא האדם הכי יקר לי
בעולם. אני לא מבינה מה קרה, אם עשיתי חסד עם חברה שנפצעה בתאונה, ודיברתי איתה
כמה דקות. (פונה לבעל) אתה עצמך לימדת אותי לפני החתונה שחסד הוא הדבר החשוב
ביותר בבית יהודי, ושצריך להקריב לשם כך. אז מה יש אם יישמתי את זה!? מה הקנאות
הזו? בסך הכל שכחתי לכבות את הנייד כששמתי אותו עם כל החפצים בחדר יחוד, ואתה
לא יכול לסלוח על דבר שקרה בלי כוונה?".

הבעל: "הרב מבין מה הבעיה? היא אפילו לא מבינה מה קרה. זה מה שמוציא אותי
מדעתי. היא לא מבינה מה פירוש להתחתן. היא מתייחסת לזה כאילו הצטרף לחייה עוד
איזה "חבר טוב". אגב, היחס הזה לא נגמר ב"חדר יחוד", אלא נמשך כל הזמן. היא לא
מבינה שיש זמנים שהיא צריכה להיות אך ורק עם בעלה. אנחנו יוצאים לטייל, מגיעים
לאיזו מקום יפה, שנינו סוף סוף לבד ואז היא מחליטה שזה בדיוק הזמן לדבר עם
מישהו בנייד (דמעות בעיניו). הרב, אם בחצי שעה שנמצאים ב"חדר יִחוּד" היא לא
מבינה שהיא צריכה להיות אך ורק איתי, אז מה צריך עוד להוסיף?...".

אז נכון, זה רק משל ונמשל. אבל בכל זאת, מה דעתכם לו היה זה קורה באמת?

כאן הגיע העת, להרגיע את הקורא הנסער: אל דאגה. כפי שפתחנו דין-ודברים כזה באמת
"לא שמענו מעולם". אך מדי פעם בעומדנו להתפלל ואצל ה"מישהו" התורן מצלצל
ה"נייד", אפשר שהאוזן שומעת בת-קול בה קובל "הדוד" בפני רעייתו:

רעייתי, גם אם לא אמרת לפני התפילה "לשם יִחוּד קודשא בריך הוא ושכינתיה",
עלייך להבין שזה בדיוק אותו "יחוד" של ה"חדר יחוד".

כשם שהאשה "מיוחדת" אך ורק לבעלה ומהות זו מתממשת בכך שהם נמצאים יחדיו ללא
גורם מפריע, כך את בתפילת העמידה מְממשת את הקשר שבינך לביני. את רעייתי היחידה
מכל עמי תבל. נכון שאמרתי שהעולם קיים על החסד, אבל הרי אלה הן הדקות היחידות
ביום שנותרו לקשר אישי ביננו. בזמן קצר זה, אני מאוד מבקש שלא תעשי חסדים עם
הבריות וגם שלא תלמדי תורה.

אומנם קורה שמישהו שכח לסגור את ה"נייד" כשנכנס ל"חדר יחוד", אך כלום יתכן
שלפני שהוא מכבה את הגורם המפריד בינינו, הוא מספיק להגניב מבט אל הצג לראות מי
התקשר?! כעת? בחדר יחוד?! ב5- דקות של ה"שמונה עשרה"!?

לצערי, את אפילו לא מבינה מה כל-כך נורא.

עובדה שלעתים מצלצל ה"נייד" שוב אצל אותו אדם. ועוד: אם היה הדבר חמור בעינייך,
כיצד יתכן שכעבור 2 דקות מצלצל ה"נייד" אצל אחר?

רעייתי יחידתי: את באמת לא מבינה מה כל-כך נורא?!...

קרדיט: הרב שמואל אליהו

(פורום 'לדעת')

וואו נהניתי...כ"כ נכון
ממש חומר למחשבה