הגדרה אלטרנטיבית לעקרון האנתרופי

4. הייתי ממש מוכרח להעיר על הטעות סופר, כדי להגיע למספר טיפולוגי של 7 טעויות! לגוף הערתך שביום חמישי מוזכרים רק שרצי המים, ואילו שרצי היבשה מוזכרים ביום הששי, באמת נכונה היא מאד ולא הזכרתי דבר זה כלל בהודעתי דלעיל. אין לי מידע בנושא, העובדה שיצור מסויים נמצא בשלב אבולוציוני נמוך בסולם או בעץ אינה אומרת כלל שהוא התפתח מוקדם, חד תאיים יכולים להתפתח גם היום למרות שהם ענף נמוך, זה טבעו של עץ, שהוא יכול להוציא עלים גם מהענף הכי נמוך.

5. לא טענתי שהזוחלים נבראו בששי, הרי התנינים הגדולים מוזכרים בחמישי! רק טענתי שההגיון המופשט של סופר תיאורטי היה מן הסתם מניח שדרקונים וכיוצא בהם הם יצורים עילאיים במיוחד שנבראו לפחות ביום הששי אם לא בבין השמשות.

6. כמובן שאין כיום תיאוריות על אדם אנדרוגיני, רק באתי להעיר על פתיחותה של האגדה שלא ראתה צורך לקבוע שאדם הראשון היה תמיד כמו שהוא.

7. אני לא חושב שגן עדן שבתורה בא לתאר שהאנשים היו מפגרים מספיק, התפיסה של התורה מתארת בדיוק להיפך. (אע"פ שברובד הפשט באמת ניתן לקרוא כך את הדברים, מה שמסביר היטב את התקשורת של האדם עם הנחש, ואת המשמעות סוף סוף של האכילה מהפרות, פשוט מאד: זה השלב בו האדם התנתק מעולם החי, הוא הסתובב עירום בין החיות ונהם יחד עמם נהימות מקוטעות לא לפני שהזדווג עמהם, וכן הנחש עם חווה כנודע, אלהים הציב לו דרישה אחת כדי לתת לו את האפשרות של בחירה, של משהו שאסור, עצם ההתמודדות הזו היתה אנושית, התמודדות עם חוק. הבהמות לא אוכלות פירות יפים מהעצים אלא עשבים (נגיד). אלא שהאדם המשיך להתחכך בנחשים ויחדיו הם סיכמו להתחכם, להישאר בהמה וגם ליהנות מהפריבלגיות של בן אדם, והעונש היה: האדם יצטרך לעבוד קשה ולהקים קיבוץ אנושי כדי לחיות, הוא לא יוכל להמשיך ללכת עירום בין החיות כשיש שפע אוכל ואין סיכונים, כי כך הוא יישאר בהמה). הרעיון של להסביר למה מתביישים בעירום, נראה לי שבלוני ושטחי-אקדמי, הסיפור לא מסביר למה מתביישים, לא נתקלתי במישהו שקרא את הסיפור והבין למה מתביישים, וגם השאלה למה מתביישים אינה משהו שמצריכה סיפור, כל הפסבדו-איטיולוגיה יצאה מהמודה ובצדק.

והאבליולא"ז זו החידה שלי בשבילך, והרמז הוא שאם תבין, אז בהחלט אינך אבל"י

במחילת כבודך אשיב על שבע טעויותיך שגם עליהם כתבתי אבליוליא"ז

1. אינך מניח שמישהו כתב.. חן חן לך, כמה פעמים חיזרת על התלמוד ועל המדרשות כדי לא להניח זאת, הדבר מפורש בהרבה מקומות, ואתן לך שלש כדי שתוכל להניח, המדרש (מדרש רבה שמות ה' יח) על הפסוק "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר": מלמד שהיו בידם מגילות שהיו משתעשעין בהם. ובפירוש מהרז"ו על אתר כתוב: "ספור בראשית וספורי אדם ונח והמבול והפלגה וספורי האבות", משמע מדבריו שהם הנוסח שלפנינו, (עי' בהגהות רמ"ש לב"ב יד:). וכן מפורש באמת בהמשך המדרש (שמ"ר ה כב בסוף הפרשה): "למה הרעות לעם הזה אמר משה לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול ומעשי דור הפלגה של סדומין". (מהרז"ו: "משמע שספר בראשית היה כבר כתוב כולו ועי' פי"ח מגלות שהיו משתעשעין כו'". ראה בדבריו עוד ביסוס לדעה זו).  וכן  מפרש רש"י (יבמות עז.) את המושג "מגלות מגלות ניתנה": "מימי אברהם נכתבה עלי במגלת ספר". בספר דברי הימים לירחמאל (מדרש חיצוני עתיק, שהשתמשו בו קדמוננו) מסופר: "בימי משה רבינו היו ספרים כתובים שכתבו בהם דברי הימים אשר מעולם אבות הראשונים אשר מאדם הראשון כמו שמצינו באגדה.. ראה בספרים וכתב על פיהן מימי בראשית ועל פי רוח הקדש עשה מה שעשה".

2. לא טענתי שוולקן היה מוכר ברומא, אלא להיפך שהוא גלגולו של תובל קין שבתורה. וולקן נולד באחד הגלגולים על ידי שיבוש קל, כפי שהאל יפטוס היווני נולד מתוך השם 'יפת' שבתורה.

3. מונותיאיזם אין כוונתו שאין אלים אחרים, אלא שאינם אלא שפוטים של האל, משהו בדומה לבני אדם או למלאכים, הרי התנ"ך מלא בתיאורים של מלכות ה' על כל האלים ועל כך שכל האלים כאין לעומתו. אין עמו אל נכר הכוונה שאף אחד לא בליגה שלו.

4. כתבת שהמים שרצו נפש חיה וכו' בעוד השרצים היבשתיים הקרויים רמש האדמה נוצרו ביום החמישי. דא עקא שהיום החמישי הוא היום בו נוצרו העופות. וכנראה כוונתך שנוצרו ביום הששי.

5. לא הסברת מדוע פשוט וסיפורי יותר שהעופות קשורים לרמשים שיצאו מהמים, בזמן שההגיון אומר שהם גם מעל היונקים, ובכל אופן הם בכלל לא במים אלא על העצים ובשמים. הקשר הוא רק בנסיון להתחקות על המוצא שלהם, המקום ממנו נוצרו, הקירבה שלהם לרמשי המים ולזוחלים יותר מאשר ליונקים.

6. האדם האנדרוגיני או בעל הזנב מוצג באגדה כשלב קודם לאדם הראשון בחייו בגן עדן.

7. עירום לא נחשב למשהו נורא בתרבות יוון, אבל נחשב כמשהו בזוי בתרבויות המזרח מהם הגיעו בני ישראל. בכל אופן לא מדובר על סאונה יוונית בעירום (זה הנורמה גם כיום באירופה), אלא על כך שלאדם לא היו בגדים, לא היו טוגות, לא גלימות, ולא שום דבר. שלב בו בני האדם הלכו ערומים, ושלב זה לא קשור בשום צורה לגן עדן.

ולגבי האשפה כבר כתבתי אבליולא"ז. לא כל דיון צריך להפוך להכרזה על 'הטעיות מכוונות' ו'מסרים תת סיפיים', אפשר גם לדבר בעברית פשוטה.

אכתוב הנלענ"ד במעשה בראשית.

אע"פ שכתבתי שאכתוב הנלענ"ד, איני כותב דעתי. אלא רק מבאר אחת מן הדרכים שיש לבאר בו. וכמה חכמים ונבונים דרכו בה. היא הדרך שאינה מתעלמת מהידוע לנו על עניני הטבע, ושאינה מסתפקת רק בידיעה שיש לנו שהשגת הטבע היא ענין מוגבל ומשתנה, אלא ס"ל שהגם שידיעה זו נכונה, ואין למדע ערך אמיתי ואבסולוטי היכול לבטל דבר שאדם מאמין בו כאמת, אעפ"כ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומן הראוי לפרש את התורה על פי מה שידוע לנו.

ובנוגע למה שידוע לנו, ס"ל שיש להבדיל בין ידיעות כלליות, כמו שישנה סבירות לקשר גנטי ישיר בין כמה וכמה מינים (-אב קדמון), או שישנה סבירות לסדרי זמן ארוכים מאד. שאלו דברים שניתן לשמעם, גם אם אין הוכחה מוחלטת (ואין). ובין הנחות (שגויות לוגית וביולוגית) על התפתחות שאירעה מעצמה על ידי מוטציות ועוד הרבה פרטים, שאין שום צורך לקבלן, והסיבה היחידית שמקבלים אותם היום כמובנים מאליהם, היא שמניחים שהעולם היה חייב להתפתח מעצמו באקראיות.

וגם זו הנחת יסוד של דעה זו, שהתורה נכתבה באופן של כתיבה על ידי בני אדם עבור בני אדם. לא מיבעי לפי מה שאמרו חז"ל בכמה מקומות שספר בראשית לא נכתב כלל על ידי משה אלא נכתב הרבה לפניו על ידי אבותינו הקדמונים, וספר בראשית היה מצוי אצל משה במצרים. וכן הדעת נותנת שהרי מפורטים בו בפירוט רב מעשים ומקרים שהיו בין יוסף ואחיו וכדו' (ומה שעשה משה הוא לקדש על פי ה', שהחליט לקדש את הטקסט הקיים, והוסיף בו הוספות ראה בראשית יד': 'עין משפט - היא קדש.. בלע - היא צוער.. עמק שוה - הוא עמק המלך.. עמק השדים - הוא ים המלח'). אלא גם מה שנכתב על ידי משה על פי ה', אין אפשרות לצייר משהו שה' ניסח בחכמה אלהית, משום שחכמה אלהית היא בלתי מוגבלת, כל מה שיהיה כתוב בשם חכמה אלהית, תמיד יכול להיות עוד יותר חכם, ואין שום טעם ואפשרות ומשמעות לנסח חכמה אלהית במלים, שהם הגבלה אנושית מסובכת (זה כמו שתנסה להעביר רגשות על ידי צורות הנדסיות, ריבוע ומשולש, ויבא מישהו וישאל איפה הלב שלך? עצם ההגבלה של העברת רגשות לצורות הנדסיות קובעת שה'קורא' לא ידע כלום על הלב שלך או בכל אופן קצת מאד). מכיון שאלהים רוצה להביא דברים לידיעתם של בני אדם, הוא מדבר 'כלשון בני אדם' כפי שאמרו חכמים, ואחת היא לנו מי קבע את ניסוח המלים, הם נכתבו כדרך שאדם כותב לאדם, ולכן עלינו לנתחם כפי שמנתחים לשון בני אדם שהיו כותבים לחבריהם באותו הזמן. הענין האלהי הוא התכנים והדברים שה' רצה ללמדנו על יד נביאו.

וכאן בדיוק נשאלת השאלה הפרשנית מה הם התכנים והדברים שה' רצה ללמדנו במעשה בראשית. וכמובן שהנושא העיקרי הוא אחדות האלהים, לעומת כל שאר העמים שלא תיארו כח אחד בבריאת העולם, אלא תמיד היו כמה וכמה אלים שנאבקו ביניהם וכל אחד פעל בתחום אחר, וכן כל ההתרחשויות בטבע הוסברו משום מה כמעשיהם של אלים רבים (הר געש – ארובות בית המלאכה של וולקן/תובל קין), ולא נראה שהיה אי מי בעולם הקדמון שהוטרד מכך שיש עוד אלהים, כל אלוה עשה את שלו בתחום שלו, והיה קשור למין הצומח או החי שלו, ולמרות שהיו ביניהם מאבקים, כטבעם של אלים, עדיין לא היו ביניהם סתירות. לא היה 'אל קנא'. וזה המסר העיקרי של התורה, שה' ברא את כל העולם מתחילתו ועד סופו והוא אחראי לכל המינים והפרטים שבו והכל טוב מאד לדעתו ולרצונו ואין עמו אל נכר.

מדוע צריך לפרט כל כך? זו כמובן לא שאלה, הלימוד וההפנמה של רעיון בא על ידי פירוט והדגמה הכרזה והבהרה, זו תורה שיש לשננה לכל ילד מגיל 5, אבל מתאימה גם לזקני העם. תורה יכולה להפוך לתורת חיים, משא"כ משפטים פילוסופיים כוללים דוגמת אלו שנמצאים במו"נ.

וכמדומני שיש הרבה ללמוד מצורת הסיפור של התורה, התורה יכלה הלא לומר שהכל הגיע ביחד, אלהים עשה את הכל בכל מכל כל, או בכל אופן לא להדגיש ולפרט כל כך על הימים ועל כך שאחרי כל יום היה סיכום וטוב מאד והיה לילה וכו'. ומכאן נראה שיש כן ענין בהדרגה, שאנשים בזמן מתן תורה היו צריכים לתפוס את הופעת התנאים הגיאולוגיים והמינים כהדרגה, כשלבים נפרדים זה מזה.

אם נתקדם לרגע שלב אחד אחרי מעשה בראשית, גם שם נראה שמדובר על הדרגה, האדם הקדמון היה בגן עדן טרופי המספק לו אוכל ומים תדירים, הוא לא היה צריך לטרוח בזריעה ולהמתין לעונות השנה, הוא היה עירום, הוא היה לַקָט הניזון מפירות קיימים. זה די תואם למה שמקובל לחשוב על האדם הקדמון, שלב אחד לפני האדם התרבותי. אבל לא נראה ששום חזון אוטופי היה מצייר את האדם בגן עדן עירום, מלבד הידיעה על המציאות.

וגם ההדרגה של התורה במעשה בראשית, די דומה למה שידוע לנו, המים המכסים את הכל, שהיו מין מרק קדמון. עד שהתגבשה יבשה בתוך המים. קביעותו של מחזור המים (המים העליונים והמים התחתונים), סדרם של מסלולי הכוכבים כפי שהם בזמננו. ההופעה של הצומח, הופעת החיים מתוך המים בדמות שרץ מים, שכפי הנראה בפסוק כלל גם את הזוחלים (בראשית א' כא'), לאחר מכן עופות ולאחר מכן יונקים. היחוד של התנינים הגדולים כיצורים תופסי מקום לעצמו. מהחלוקה הזו לשלבים כבר התלהב ארנסט הקל הדרוויניסט הנודע.

חלוקה סמלית מופשטת של הברואים, היתה מן הסתם פותחת בבריאת השרצים והזוחלים, ביום הבא היונקים והעופות, וביום נפרד האדם. אין שום סיבה צורנית להוציא את העופות מתוך המים יחד עם השרצים, ולחבר את היונקים רק לאחר מכן יחד עם האדם.

כמו כן ההבדלה בין מציאות האור לבין השמש שלנו, גם היא רואה את האור כבריאה הקיימת ביקום גם כאשר אין לכדור הארץ שמש מסויימת שהוא מסתובב סביבה (או היא סביבו). זו ידיעה שאין לה שום צורך כשבאים סתם כך לספר מי ברא את מה שאנו רואים.

הרעיון של המים העליונים בא לומר, שאין הגשם בא כתוצאה ממלחמות אלים או מכחות אחרים, אלים אחרים השולטים בממלכות אחרות, הם פשוט מים שאלהים שם במחסן מעל הרקיע שעל ראשינו, ומשם יורד הגשם.

כנ"ל המאורות, לא כחות שונים ולוחמים של אור וחושך, אלא הבדלה שאלהים עשה בחומר הקיים, היה פוטנציאל של אור וחושך, אלהים עשה פרצלציה וממילא נוצר הניגוד של אור וחושך. בו הוא עתיד להשתמש בהמשך כשיקבע לוחות זמנים וסידורי עבודה לכוכבים. לכן תליית המאורות היא ביום נפרד, היא ענין משני ונפרד מעצם העובדה שאלהים הבדיל בין האור וחושך שהיו קיימים. ולכן הצמחים באו באמצע, שיהיה ברור שלא מדובר בהמשך מתחייב, שלשמש יש איזה כח או לירח. את הצמחים הצמיח האל בעזרת האור שהיה כבר קיים, ממליוני שמשות ביקום, רק כאשר הוא רצה לעשות סידור עבודה הוא תלה את השמש שלנו על הקולב כדי שתאיר לנו בזמנים מסודרים (או יותר נכון תלה את כדור הארץ מולה, ככתוב באיוב 'תולה ארץ על בלימה'). היא בסך הכל סימן שנוכל לקבוע על פיה אותות שנים ומועדים. אבל אור היה גם לפניה ויהיה אחריה.

הקשר של מוצא החיים למים מודגש היטב בתורה, השריצה והרמישה היוצאת מן המים. וזו מן ההרגשות שליוו את המתבוננים בטבע מעולם, שבמים אנו רואים את הפריה והרביה המדהימה של הדגים, את התרבות הראשנים, את היצורים הקטנים הממלאים כל פינה בעולמות המים. וחכמים אפילו קבעו שלעופות יש קשקשת ברגליהם כדגים משום שנבראו מן הרקק (חולין כז:). זה ממה שההכרה האנושית תופסת כנראה שהעופות והשרצים הם יצורי מים ביסודם, וכיון שהם קרובים למוצא החיים יש להם יכולת ריבוי גדולה יותר.

היונקים הם קרובים יותר לאדם, ואדם הקדמון בא על כל בהמה וחיה עד שנתקררה דעתו (יבמות סב' גם זו הרגשה שחז"ל שאבו מן המקראות שאדם הראשון היה קרוב לבהמות ולחיות) יכולת הריבוי שלהם שונה משל יצירי המים.

לפרשת מעשה בראשית יש שני מוטיבים ראשיים שהאדם מרגיש כשהוא קורא אותה, הראשון: אלהים מנהל את העולם עבורך בן אדם, הוא ייבש את השטח, טיפל באינסטלציה, פרש שטיחים ירוקים של דשא, תלה מנורות ומאורות, הטיל למים דגי זהב והפריח יונים, פיזר צבאים איילות וקופים בין העצים, והזמין אותך למסיבה של קוקטיל פירות טרופיים, תיהנה. השני: יש לעולם תשתית חזקה שלא צריכה אותך, מישהו החזיק את העולם חזק, שם עליו רקיעים, עבד קשה על הצמחים, יש אינסוף מינים של 'למינהו', גידל כאן מליונים של יתושים ויבחושים, העולם התמלא בבעלי חיים. כן, גם אתה הגעת לכאן, תצדיק את  הקיום שלך. חכמים ביטאו את ההרגשות האלו באמרם 'שאם תזוח דעתו אומרים לו יתוש קדמך'. מצד אחד הכל בשבילך, מצד שני הכל חזק מתוכנן ומסודר בלעדיך ועוד לפניך. אתה זה שקובע.

מכיון שזו המטרה החינוכית של פרשת מעשה בראשית, לא מטרידה אותי כלל השאלה מדוע מדובר על 'ימים' ולא כתוב במפורש שהיו אלו מליוני שנה (אם נכונות ההערכות), התורה נכתבת בשפה של בני אדם לבני אדם, והשאלה מדוע נתונים כאלו או אחרים שלא היו יכולים להיות ידועים לבני אדם מופיעים בה – חסרת פשר. זה כמו לשאול מדוע כשכתוב עין משפט היא קדש לא מופיע נ.צ. או גובה מעל פני הים. זה פשוט לא מענין לא ידוע לאנשים שכתבו או קראו, ולא רלבנטי. הידיעה על תקופות ארוכות אינה מוסיפה שום דבר. וייתכן גם שנקיבה במספרים אלו רק מקלקלת את המסר, את הקו המאחד של רצון ה' ושל ענינו בריבוי המינים וגיוון שימלא את כל הארץ ו'למינהו', הנה כל כך קל לאנשים בזמננו לחשוב שכל ה'למינהו' נעשה מעצמו על ידי שגיאות בשכפול, ואין סבה שהתורה תעודד רעיונות כאלו על ידי נקיבה בתקופות זמן ארוכות שנותנות הרגשה כזו. והוא הדין לדרך היווצרות המינים, גם אם קרו ציס רגולציות וגם אם צפרדע הטילה דינוזאור, זו לא באמת 'שגיאה' בשכפול, אלא שינוי שאלהים בעצמו רצה ותכנן, ולכן הכל הוא 'למינהו' זו הכוונה בבריאה. הימים הם התקופות, 'יום עבודה' שלב בבריאה שנפרד מהשלב הבא על ידי לילה. זה לא 'משל' כמו משלי שועלים, לכל תחום יש את הטרמינולוגיה שלו, וכשמדברים על דברים שאלהים עשה, הדברים מתפרשים אחרת מאשר סיפור על אדם שעשה משהו, האדם פועל במסגרת של ימים על כדור הארץ, אלהים אינו על כדור הארץ, פעולותיו התחילו לפני שבכלל נתלו השמש והירח, המסגרת שלו היא שונה, והימים שמדובר על פעולותיו הם רק שלבים וימי עבודה שלו.

 הידע שיש בתורה בתחום זה הוא בהחלט מפתיע, והנסיון ללמוד ממה שלא מופיע על חוסר ידע אינו מחוייב. ולכן אין כאן שום פליאה, איני מוטרד כלל מהאפשרויות העולות על מליוני שנים וכיוצא באלו, אע"פ שאין להם ראיות מספיקות, איני רואה אותם כסותרים את התורה. ועובדה היא שהרבה חכמים בכל הדורות הן בזמן חז"ל הן בעקבות הפילוסופיה כמו הרלב"ג והרמ"א והן בעקבות הקבלה הזכירו רמזים שונים לדבר. ובפרט חז"ל הזכירו הרבה פרטים הנוגעים להתפתחותו של האדם (כגון שהיה לו זנב), וגם בנוגע לאנשים שהיו לפני אדם וחוה. ואעפ"כ ידעו לומר גם: "כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור" (משנה חגיגה פ"ג). ובגמרא שאלו: מילא מה למעלה, מה למטה, מה לאחור, אלא לפנים -מה שהיה היה (ומה איכפת לי)? והשיבו: "משל למלך שאמר לעבדיו בנו לי פלטרין גדול על האשפה, הלכו ובנו לו, אין רצונו של מלך להזכיר (על הפלטרין) שם אשפה". והטעם נתבאר לעיל.