חיבורו של ר"ע מברטנורא על המשניות

רע"ב לוקח הרבה מהר"ש בזרעים, יותר מאשר מרש"י (למעט ברכות), ואמנם אין בו הרבה חידושים משל עצמו.
העולם מחכה למי שיבדוק את המקומות בהם פסק הלכה במשנה, כמה מהם אכן כהרמב"ם וכמה מהם שונה. בדיקה קצרה ולא מקיפה שלי הביאה למסקנה שפסק כפסק הרבמ"ם בפירוש המשנה, היינו שבמקומות שחזר בו במשנה תורה - פסק הרע"ב כמשנה ראשונה. אך יש מקומות שפסק דלא כהמרב"ם ויש גם מקומות שהרמב"ם לא הביא בפירוש המשנה פסק, והרע"ב הביא. בקיצור יש לבדוק האם יש כאן חוסר עקביות או שיטה שאיננו מכירים.
בנוסף יש להעיר כי תוס' רעק"א על המשניות אינו בא לחקות את התוס', אלא דווקא התויו"ט.
כמו כן במהדורה החדשה של הרב דורדק יש מבוא על פירוש הברטנורה ותולדות הנוסח והוסיף שם גם שיר שכתב הרע"ב (מכתב יד) בתוסת מקו"צ.

יצא מחדש משנה סדורה עם פירוש ר' עובדיה מברטנורה 
http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12414

סניף ולא עיקר - פשיטא. וכי גרע מאם היה מגדולי הפוסקים שפסקם אינו אלא סניף בעיני האחרונים?
בעניין הרמב"ם האם אתה מתכוון למה שאמרו שפירוש המשנה הוא 'ספרא דקטנותא'? אמנם לעניין מה שכתבת מלבד שיש מהדורות בפירוש הרבה מפסקיו בהלכות מתבארים טוב יותר אחרי עיון בפירוש המשנה, משום שהלומד לא משוחד להבין את דברי הרמב"ם דרך מסורת אשכנז, רש"י תוס' ואחרים, אלא דרך מסורת הלימוד של הרמב"ם עצמו. ומה טוב עשה הר"י שילת שהוציא רמב"ם מדויייק ובכל מקום שיש תשובת רמב"ם הוסיפה במקומה

גרוס,

לא שהרמב"ם כתב תחילה את המשנה תורה, אלא שללומד הובררה דעתו ההלכתית של הרמב"ם תחילה מתוך משנה תורה. כי באם תימצא סתירה , יש לו להעדיף את הפסק שבמשנה תורה על זה שבפירושו למשנה. ( ואגב, זה כלל ידוע ללומדים ולפוסקים. אך, לכאורה לאור מה שגילו לאחרונה כי הרמב"ם היה מגיה והולך את פירושו למשנה אף לאחר חיבור משנה תורה, אם כן תו לא ניתן להתייחס אליו כאל גירסא דינקותא)

אודות הרע"ב, אין כאן תלונה אלא הבהרה. לא ניתן לפסוק הלכה ממנו אם לא קדמה לכך הסקה מתוך התלמוד. נמצא שהרע"ב לעולם ייחשב לסניף לעיקר ולא לעיקר עצמו. 

מוטי כתב:
אלא אם כן הובררה דעתו תחילה במשנה תורה.
וזו ודאי שגגה שיוצאה מלפני השליט שהרי את משנה תורה כתב כשסיים לכתוב את פירוש המשנה. עוד זאת אעיר כי ניכר מבין ריסי עיניך שלא שימשת את הציבור בהוראה למעשה. שהרי גם אם 'פוסק' כתב משהו אפשר לשחק בדבריו כחומר ביד היוצא כפי רוחב דעתו של הפוסק שפוסק הלכה מתוך ספרי ה'פסיקה'. לכן אף שדרך הילוכו של הרע"ב הוא כרש"י הרי הוא מטווה דרכו של הבא אחריו ללמוד את המשנה אליבא דהלכתא.כמובן שכאן לא מסתיימת דרכו של מי שמורה הוראה. וכל זה מוכר לשנינו. מה שלא הבנתי היא מה טענתך: האם שאי אפשר לסמוך על הרע"ב בבוא מורה ההוראה לפסוק? הרי זה פשיטא. אך ודאי שאין לומר שאין לסמוך על דבריו כלל כשלומדים משנה.
אלא מטרת חיבורו להיות ללומד מעבר מתורתן של תנאים לתורה של אחרי דור הגמרא. אלא שהחידוש בביאור הוא הקיצור והילוך הסוגיה בדרך שהטווה רש"י. פירוש צמוד לטקסט המשנה. 
אנא פרט טענותך נגד הרע"ב.

אפילו על פירוש רש"י לתלמוד. הרי כבר העירו כמה שלא כיוון בפירושו להורות הלכה ( אלא אם יאמר כן בפירוש ) ויש חולקים וטוענים שיש לפסוק על פי פירושו. זו מחלוקת גדולה. ( והיא קרובה יותר, כי פירוש רש"י נסמך כבר על התלמוד עצמו שעל פיו ההוראה, ואעפ"כ נחלקו אודותיו.)

אלא אם כן יודיעו, או תוך הפירוש או בהקדמתו, שכיוונו בזה להלכה.
לכן אם הרמב"ם מודיע הפירושו שכיון בזה להלכה , הרי ניתן לפסוק מתוכו.
אם לא הודיע, חזר הדין להתייחס לפירושו ככל פרשן שאינו בא להורות הלכה למעשה.



( אגב, על פירוש המשנה להרמב"ם כבר כתבו שאף במקום בו הוא מודיע מה דעתו לפסק הלכה, אין לסמוך אלא אם כן הובררה דעתו תחילה במשנה תורה. ויש חולקים על זה.)

הייתי שמח אם תמשיל ותמשל משלך על פירוש המשנה לרמב"ם.