| נשלח ב-1/10/2011 23:45 |
 |
| |
כנות
היו פה כמה אשכולות האם צריך לספר בפגישות, ואם כן מתי..
השאלה היא האם צריך לספר בכלל? גם אחרי הנישואים?
ולא מדובר פה על גלישה באינטרנט או שמיעת שירים או על אחות חורגת
אלא על תקופות לא טובות שהיו לך, על חוויות (לא טובות) שעברת,
האם באמת צריך לספר את זה? או שזה סתם יכביד על הבן זוג, ויגרום לקשים בחיי הנישואים?
אני אתן דוג' למרות שאני לא מתכוונת רק למקרה הספציפי הזה,
יש לי חברה שעברה תקופה קשה והיתה בקשר עמוק עם בחור מסוים,
בעזרת איש חינוך היא התגברה על זה, והיום היא ממש חזקה,
אבל אותו אדם יעץ לה שעדיף שלא תספר על זה לבעלה לעתיד
כי מה שהוא לא ידע לא יזיק לו, וזה רק יגרום לקשיים בחיי הנישואים,
אז מה אתם חושבים?
באמת יש דברים שעדיף לא לספר? או שזה תלוי בעומק הקשר?
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 02:18 |
|
| |
| ענני_ממעש כתב: |  | אני חושבת שאם מדובר במשהו שקשור לעבר ואין לו כל השפעה על חיי הנישואין בהווה, אין עניין לספר, אך אם מדובר במשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהבנאדם, משהו שממשיך ללוות אותו במשך חייו, מוטב לספר מאשר להוציא כמויות אנרגיה על הסתרת העניין. (כמובן שאם מדובר במשהו מעין ביתור גופות ההמלצה אינה תקפה)
מצדיע |
|
הממ אני יעביר את הדברים לבחור'ציק מ"המנסרים בטקסס" שכדאי שיספר למדוייטת בפגישות הראשונות.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/10/2011 02:09 |
|
| |
זה כל כך אבסורדי. השאלה הזו משקפת את כל תמצית ההבדל בין גברים לנשים.
אם אני מנתח קצת את השאלה של שירלי, יש בעצם שתי סיטואציות שבהן עולה השאלה האם לספר לבן הזוג על קשר עמוק שהיה לך בעבר עם גבר אחר.
סוג אחד הוא בתחילת הקשר. מין סוג של פריקה טכנית, לאמר: זו אני, זו ההיסטוריה שלי, קבל אותי כמו שאני.
סיטואציה נוספת עולה דווקא כשהקשר מתחיל להעמיק, ולהפך, את כבר מרגישה שכל כך התגברת על הגבר הקודם וכל כך בשלה לשתף את הנוכחי בקשר הקודם, כי את מרגישה מבפנים לא טוב עם סוד שאת מסתירה ממנו. ואת הרי כל כך אוהבת אותו היום ורוצה להיות שלו בכל כולך ולהיות הכי נאמנה ומסורה ואוהבת. ופתאום העניין הקטן הזה שמעיב קצת. ומצד שני, הקשר הקודם כבר כל כך היסטוריה מתה, ואת כל כך שמחה ומאושרת בקשר הנוכחי וטוב לך, שאת פשוט רוצה לנקות ולהתנקות, ואת מרגישה כל כך בטוחה לשתף אותו, כי הוא כבר יודע עליך הכל.
ואולי אפילו את מצפה שהוא ישמח בזה שאת מגלה את סגור ליבך והוא יעריך אותך עוד יותר ויאהב אותך עוד יותר, ויאמר לעצמו כמה הוא שמח שסיפרת לו ושהוא בטוח נורא בקשר איתך ולהפך, כמה הוא מעריך ששיתפת ושהצלחת להתגבר בזכות הקשר הנוכחי על העבר...
א-ב-ל... אם התכונות הנפשיות והפנימיות של גבר היו כמו של אשה, הייתי אומר לך, בטח תספרי, זה רק יעשה טוב לנישואין שלכם. אך כיוון שגבר ואשה חושבים/מרגישים אחרת בתכלית, אני יכול לתת לך טיפ קטן, סוד אמיתי מתוך לב של גבר - תעשי טובה לעצמך ולו, אל תספרי לו. זה לא יועיל לו בכלום. לא יעזור לו בחיים. ורק יעשה לו כאב ראש ובלבול. פשוט אין צורך.
הוא לא ידע להתמודד עם זה בדרך שאת מצפה. וזה מתכון בדוק לאי הבנה ופיצוץ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 19:07 |
|
| |
| האלכסנדרה כתב: | | אני חושבת שאם מדובר במשהו שקשור לעבר ואין לו כל השפעה על חיי הנישואין בהווה, אין עניין לספר, אך אם מדובר במשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהבנאדם, משהו שממשיך ללוות אותו במשך חייו, מוטב לספר מאשר להוציא כמויות אנרגיה על הסתרת העניין. (כמובן שאם מדובר במשהו מעין ביתור גופות ההמלצה אינה תקפה) |
|
מצדיע
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 19:05 |
|
| |
| שירלי19 כתב: | | עמקיות, אתה אומר שה יראה אם הוא חי אותי או איתי, טוב את זה אני לא אדע עד שאספר, לא?! השאלה שליאם קשר בין בעל ואישה יכול להיות מספיק חזק בשביל זה, (מה עם "על כל פשעים תכסה האהבה"?)אנונימוס, האלכסנדה, השאלה שלי באה מזה שזה אולי יסקרן את בעלי לעתיד, או האם הוא צריך לדעת או לא,אלא מהצד שלי, אני לא רוצה לשמור ממנו סודות, או שיכיר רק חלק ממני, אי אמורה לחיות איתו את כל החיים, אז מה שאנימנסה להבין זה אם בעל יכול להיות גם החבר הכי טוב, היומן (או איך שתקראו לזה) או אולי פתיחות כזאת לא טובה ביחסים?! ליטאי, תודה שהחכמת אותנו, אבל אפילו מזרחי זה לא נשמע...
תוקן על ידי שירלי19 ב- 02/10/2011 13:46:02 |
|
תראי, הקשר האידיאלי בין בני זוג.. זה שהם שותפים בחיים שלהם.. שהם חיים ביחד אחד את השני.. שהם משלימים אחד את השני... (איך? זה נושא בפני עצמו..) להיות שותף.. לחיות ביחד.. להשלים אחד את השני.. זה אומר שהכל גלוי וידוע..(למעט פשעים מהעבר שזה לא כבוד האדם לספר וכו' כנ"ל) שיש אמון אחד בשני... שיש תקשורת טובה ובונה.. שלא משנה כמה שזה קשה או כואב או לא נעים לשמוע.. יהיה את הבסיס לגשר על אותם פערים.. על אותם קשיים.. על אותם רגשות...
כשתגיעי לכזה מצב.. או כשתגיעי לכל הפחות לבסיס כזה טוב.. אז לא רק שאת יכולה לספר.. זה עדיף שתספרי...!!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 18:57 |
|
| |
דברים שיפריעו לבן הזוג -
תלוי.
אם זה מאחורייך ב-א-מ-ת! (אין לזה שום השפעה עלייך) אזי לדעתי שייך להסתיר.
אם זה לא מאחורייך - היינו שזה יבלת שעדיין כואבת לעיתים.. ואותו חלק בעבר שלך - יש לו גם את חלקו בהווה- לא כדאי להסתיר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 13:41 |
|
| |
עמקיות, אתה אומר שה יראה אם הוא חי אותי או איתי, טוב את זה אני לא אדע עד שאספר, לא?! השאלה שלי
אם קשר בין בעל ואישה יכול להיות מספיק חזק בשביל זה, (מה עם "על כל פשעים תכסה האהבה"?)
אנונימוס, האלכסנדה, השאלה שלי באה מזה שזה אולי יסקרן את בעלי לעתיד, או האם הוא צריך לדעת או לא,
אלא מהצד שלי, אני לא רוצה לשמור ממנו סודות, או שיכיר רק חלק ממני, אי אמורה לחיות איתו את כל החיים, אז מה שאני
מנסה להבין זה אם בעל יכול להיות גם החבר הכי טוב, היומן (או איך שתקראו לזה)
או אולי פתיחות כזאת לא טובה ביחסים?!
ליטאי, תודה שהחכמת אותנו, אבל אפילו מזרחי זה לא נשמע...
תוקן על ידי שירלי19 ב- 02/10/2011 13:46:02
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 10:39 |
|
| |
לגופו של עניין, לא יודע אם כדאי לך לצאת עם מישהו שלמד בכנות, כי הם נשמעים מזרוחניקים
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 10:19 |
|
| |
אני חושבת שאם מדובר במשהו שקשור לעבר ואין לו כל השפעה על חיי הנישואין בהווה, אין עניין לספר, אך אם מדובר במשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהבנאדם, משהו שממשיך ללוות אותו במשך חייו, מוטב לספר מאשר להוציא כמויות אנרגיה על הסתרת העניין. (כמובן שאם מדובר במשהו מעין ביתור גופות ההמלצה אינה תקפה)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 05:03 |
|
| |
בגדול לא צריך לספר כל דבר.
אבל חשוב להתחתן עם מישהו שאפשר להיות כנים איתו.
אבל זה מאוד תלוי בכל מקרה לגופו
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 02:01 |
|
| |
תוקן על ידי כמעט_חדשה ב- 02/10/2011 02:51:28
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 01:13 |
|
| |
חח אדם.. אבל מה הקשר לאשכול הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 01:12 |
|
| |
אפשר לכתוב "אחורה" בזמן? =)
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 01:52 |
|
| |
אני בעד כנות ופתיחות. אבל רק במה שבתוך הקשר עצמו. במה שתלוי בו או בה ממש. קשרים מהעבר או כל דבר אחר שלא יכול להשפיע לשום כיוון ואין הכרח לספר חוץ מסקרנות של הצד השני - הרי שאין בכך שום טעם. והרבה פעמים יצא מכך לבסוף רק רע!!
כדאי גם לשאול אם לשתף בנושא זה או אחר. כך יהיה ביטחון לדעת שאנו פועלים נכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 01:44 |
|
| |
| שירלי19 כתב: | | א. ומה עם הכנות? הרי זה הבסיס ליחסים,
ב. אני לא מדברת דווקא על חטאים, (לכן אני מצטערת שהבאתי דוג') אלא על אישיות פנימית,
על האני האמיתי, העמוק... על האישיות שאנחנו חולקים רק עם עצמינו,
האם זה נכון לגלות אותה? גם אם היא לא הכי נוצצת?
או שכל החיים צריך לשאת את הנטל הזה לבד? |
|
א. כנות.. זה אומר לומר רק את האמת.. לא לומר שקר..(גם שקר לבן!) לא לשתף בדברים.. או לא לספר דברים שהיו.. אין בין זה לבין חוסר כנות.. שום קשר.. מקסימום חוסר פתיחות..! לספר הכל, זה גם לדעת מה לא לספר...!
ב. האני האמיתי שבך.. את לא בהכרח צריכה לספר.. אם הוא יחיה אותך.. הוא יגלה את זה לבד.. ואם הוא לא.. זה אומר שהוא לא חיי אותך.. אלא איתך....!
ואין ספק.. שאם זה עושה לך טוב לשתף.. לחוות.. להתמודד ביחד.. אז ברור שאת צריכה לספר ולשתף..
אבל אם את חוששת ממה שהוא יגיב.. מהעובדה שהוא יגלה משהו לא הכי "נוצץ".. זה אומר שהוא לא הכי מעריך אותך כמו שאת.. זה אומר שהוא אוהב אותך בגלל המעלות שלך..(אינטרסים) ולא בגלל מי שהוא כשהוא לידך...
במצב כזה אולי באמת שלא תשתפי אותו... אלא שתשתפי יועץ נישואין...!
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2011 01:39 |
|
| |
מה זה כנות? האם צריך להיות כנה בכל דבר? נניח ובעלך הביא לך יסמין, אבל את לא מתה על יסמין ומעדיפה ורדים, את חייבת לומר לו את זה? :)
שנית, יש כזה דבר אישיות לא נוצצת? הוא לא אמור לגלות את זה בפגישות/שידוכים? בהמשך? אם זה משהו שהוא לא יודע, כנראה זה לא חשוב לו לדעת.. אני די בטוח שגם אם תעברו 120 שנה ולא תגידי לו שיש לך פחד משממיות לא יקרה כלום.. :)
|
|
|
|
|
