חצי שיעור אסור מן התורה
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עג עמוד ב
משנה. יום הכפורים אסור באכילה, ובשתיה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, האוכל ככותבת הגסה, כמוה וכגרעינתה.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עד עמוד א
גופא, חצי שיעור, רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה; כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל. ריש לקיש אמר: מותר מן התורה, אכילה אמר רחמנא וליכא.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה, כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה תלמוד לומר כל חלב. מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
משמע מהגמרא שר' יוחנן לומד שחצי שיעור אסור מהתורה מהפסוק "כל חלב", וממנו לומדים לכל התורה, ואילו ר"ל סובר שהפסוק הוא רק אסמכתא לאיסור חצי שיעור מדרבנן.
ושואלים הראשונים, הרי אם הלימוד של ר' יוחנן מ"כל חלב", למה צריך ר' יוחנן גם את הסברא של "חזי לאיצטרופי?
ומתרצים תוס'[1] שלולי הסברא, היתי לומד שהיתור "כל חלב" בא לרבות רק חלב כוי, דהיינו התורה אומרת "כל חלב.. לא תאכלו, רוצה לרבות גם חלב כוי. אולם היות ויש סברא של חזי לאיצטרופי, לומדים כל חלב לרבות גם חצי שיעור. וזהו תירוץ בלתי מובן.
ובכלל צריך להבין מה הסברא של "חזי לאיצטרופי"?.
הרמב"ם פוסק כר"י שחצי שיעור אסור מן התורה,
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יד הלכה ב
ושיעור זה עם כל השיעורין הלכה למשה מסיני הם, ואסור מן התורה לאכול כל שהוא מדבר האסור, אבל אינו לוקה אלא על כזית, ואם אכל כל שהוא פחות מכשיעור מכין אותו מכת מרדות.
וכן נראה שלומד איסור חצי שיעור מ"כל חלב".
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ז הלכה טז
יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות איסורן מדברי סופרים ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות ויהיו כחצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו.
ובכ"ז כותב שלומדים מהפסוק "לא יאכל חמץ", שאסור לאכול חצי שיעור חמץ, והרי מה שונה חצי שיעור חמץ משאר איסורי חצי שיעור, שצריך למוד מיוחד בחמץ.
א. רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ז
האוכל מן החמץ עצמו בפסח כל שהוא, הרי זה אסור מן התורה שנאמר לא יאכל חמץ. ואף על פי כן, אינו חייב כרת או קרבן, אלא על כשיעור שהוא כזית. והאוכל פחות מכזית במזיד, מכין אותו מכת מרדות.
ומקשים הנו"כ במקום[2] למה צריך הרמב"ם לימוד מיוחד בחמץ, הרי כל חצי שיעור אסור מן התורה, וכן פסק הרמב"ם ? ונשארו בצ"ע.
והמשנה למלך[3] הביא את תירוצו של המהרלנ"ח שטוען, שהיות וחמץ בפסח היתה לו שעת היתר לפני הפסח, ובכך שונה מחלב, לכן צריך לימוד מיוחד בחמץ שחצי שיעור גם אסור.
ובשו"ת ר' עזריאל הילדסהיימר ח"א או"ח סימן קז', הקשה על תירוץ המהרלנ"ח. מפסק הרמב"ם בפ"ד מהלכות שבועות הלכה א': "מי שנשבע שלא יאכל היום כלום ואכל פחות מכזית פטור, שאין אכילה פחותה מכזית, והרי הוא כאוכל חצי שיעור מנבלות וטרפות וכיוצא בהן", והרי גם שם היתה לככר שעת היתר, ובכ"ז אומר הרמב"ם שחצי שיעור אסור מהתורה.
וצריך להסביר את מחלוקת ר"י ור"ל
מחלוקת ר"י ור"ל, אם ח"ש אסור מן התורה או לא. ר"י אומר, שהתורה אסרה חלב, הרי האיסור הוא לא לאכול חלב כלל. "כל חלב וכל דם לא תאכלו". ודין שיעורין, מתי נחשב לשיעור שנקרא אכילה, הוא דין לעונשין. אבל לאכול חלב אסור בכ"ש.
ואילו ר"ל סובר שאין איסור באכילת חלב, אלא יש איסורים על האדם לאכול חלב, דהיינו איסור לבצע מעשה של אכילת חלב. ואין אכילה בפחות משיעור אכילה, ולכן אין איסור מהתורה לאכול ח"ש חלב.
הנ"מ לכאורה ביו"כ או חמץ בפסח. שהרי שם גם ר"י מודה שאין איסור במאכל, אלא, איסור על האדם בתאריך מסוים ביו"כ לאכול. או איסור על האדם לאכול חמץ בפסח. אבל חמץ לא נחשב חפץ של איסור אכילה. ולכן אין ללמוד מהפסוק כל חלב וכל דם לא תאכלו, לאסור אכילת חצי שיעור ביו"כ, או לאכול חצי שיעור חמץ בפסח.
ולכן כאשר אומר ר"י את הסברא של חזי לאיצטרופי, זוהי סברא באכילה ביו"כ. ששם איסור האכילה, אינו במאכל עצמו, אלא איסור על הגברא ביום כיפור לא לאכול. ולכן אינו דומה לאיסור חלב, ולא ניתן ללמוד מחלב שהוא עצמו אסור באכילה (איסור חפצא). אומר ר' יוחנן, שאיסור אכילה ביו"כ נאמר בתורה בלשון: "ועיניתם את נפשותיכם", "כי כל הנפש אשר לא תעונה". ושבירת העינוי, מתחילה בנגיסה הראשונה, כי כל אכילה מישבת קצת דעתו, ולכן למרות ששיעור כרת הוא רק אם אכל שיעור ככותבת, שאז כבר אינו נחשב מתענה. אולם מאחר והתורה ביטאה את איסור האכילה בלשון עינוי, וכבר בנגיסה הראשונה הוא שובר את העינוי, דהיינו איסור אכילה ביו"כ זה תהליך מתמשך שמתחיל עם הנגיסה הראשונה, ומסתיים בהשלמת אכילת כותבת שאז נחשב שדעתו מיושבת. לכן צריך ר"י מלבד את הלימוד מהפסוק כל חלב, גם את הסברא של חזי לאיצטרופי, לגבי אכילת חצי שיעור ביו"כ.
אלא שזה ששייך רק בעניין יו"כ. אולם לגבי חמץ בפסח, הרי החמץ עצמו ודאי אינו חפצא של איסור, אלא איסור אכילת חמץ תלוי ביום. כמו ביו"כ שאיסור האכילה אינו על המזון אלא על האדם. ואיסור חמץ, שונה מאיסור אכילת חלב. וכן שונה מיו"כ ששם יש חיוב עינוי פוזיטיבי, ואסור לגרום אי עינוי ע"י אכילה, והיות ומעצם טבעה של שבירת העינוי תמיד מתחילה בנגיסה הראשונה, ובלעדיה אין נגיסה שניה, ואין כותבת, הרי זוהי סברת חזי לאיצטרופי. אבל בחמץ יש איסור אכילת חמץ, כמו חיוב אכילת מצה. וכמו שלא קיים שום מצווה אם אכל חצי שיעור מצה, לא עבר עבירה אם אכל חצי שיעור חמץ. ולכן צריך לימוד מיוחד בחמץ. "לא יאכל חמץ". ללמד שאיסור אכילת חמץ גם בכל שהוא.
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק א הלכה ד
מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא לשבות בו מאכילה ושתייה שנאמר תענו את נפשותיכם, מפי השמועה למדו ענוי שהוא לנפש זה הצום, וכל הצם בו קיים מצות עשה, וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה, מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה למדנו שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה, וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה.
רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה א
האוכל ביום הכפורים מאכלין הראויין לאכול לאדם ככותבת הגסה שהיא פחות מכביצה במעט הרי זה חייב,
הלכה ג
אכל או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אע"פ שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא על כשיעור, והאוכל או השותה חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות.
[1] תוספות מסכת יומא דף עד עמוד א
כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל - תימה לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור דהא ר' יוחנן ידע לההיא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה וי"ל דלהכי איצטריך ליה לר' יוחנן לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב הוה אמינא עיקר קרא לכוי איצטריך וחצי שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לחצי שיעור.
[2] כסף משנה הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ז
האוכל מן החמץ עצמו בפסח וכו' שנאמר לא יאכל. קשיא לי למה לי קרא בחמץ בפסח הא בכל איסורין שבתורה קי"ל חצי שיעור אסור מה"ת.
[3] משנה למלך הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ז
וראיתי לרב מהרלנ"ח בתשובה סי' נ"א דהוקשה לו קושית מרן ז"ל הלזו ותירץ דאיסור חמץ דלא דמי לחלב דמשם למדו דחצי שיעור אסור משום דחלב אסור לעולם ולא היה לו שעת היתר מה שאין כן בחמץ שמותר קודם הפסח ולכן הוצרך פסוק בפני עצמו בחמץ לאסור חצי שיעור
עוד מאמרים על יו"כ www.deotai.com.
