השערות של חז"ל

יהי,

על דרך ארץ קדמה לתורה שמעת?

על דרך הקבלה.

צדיק ורשע הם כינויי פעולות.

טוב ורע, שמות עצם.

גם נושא זה (טוב לשמים או לבריות) מצריך אשכול בפני עצמו.

<גמרא קידושין מ.

אמר רבא רב אידי אסברא לי (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר אתה אומר (ישעיהו ג, יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע>

הרי כאן ההיפך מטענתך הזהיר רק בינו למקום הוא צדיק אע"פ שהוא רע, אבל העובר בינו לקונו הוא רשע, אע"פ שהוא טוב.
וראה כאן

יהי,

הרב מיכאל אברהם. אויך מיר א אורתודוקס...

(במחילה מכבוד הרב. איך מיין נישט עהרנסט. בכל זאת כפורים. א גמר חתימה טובה.)

הרב שליט"א בונה תילי תילים של הסברים על היעדר בית דין הגדול וכו'. הוא רחוק מאד מאד מלעשות מעשה חז"ל.

[ולא צריכים ענין הדרוש מהפסוקים היום כ"כ . מספיק לדרוש את הרמב"ם והשו"ע]

אין טעם להפוך הכול לבחינות ועניינים.

תכליס, כבר כמה מאות שנים, אם לא יותר, שאין עושים, עכ"פ במוצהר, דרשות חדשות ו/או תקנות.

מה שייך מספיק לדרוש את השו"ע? אני הרי טוען כי יש לדרוש גם את התורה, כפי שעשו חז"ל.

<אם אתה סבור שפגעת בי, אינו עניין לערב יום כיפור דווקא<

ראה במשנ"ב שמסביר החיוב לפייס בעיו'כ לפי שבשאר ימות השנה דוחים את זה מיום ליום.

מכיר את המ"ב. התכוונתי לומר כי צריך כל השנה להיזהר ולא לדחות. המ"ב לא קובע הלכה אלא מצביע על התנהגות.

בעניין פירוש העריות עדיין לא הבאת מקור. ומקורותיך לחשיבות בין אדם לחבירו מתחילים להיות דומה לראיות של מקסמן שבגלל מאמרים מסויימים הופכים את כל היהדות.

עיין בכל מפרשי התורה וכותבי טעמי המצוות. וכי צריך אתה שאעתיק עבורך.

בפעם הבאה (גם באמצע השנה) כשיש לך משהו להעיר לי, אל תעליב בדרך את מקסמן.

דומני כי דעה זו אודות חשיבות בין אדם לחברו מקובלת כמעט על כל הדעות, לבד מכת עובדי עצמם לשם שמים. גם במקרא ובנביאים היא תופסת נפח אדיר ואי ההקפדה על כך, בפרט בגין הקפדה, כביכול, על בין אדם למקום, זוכה לגינויים חריפים מאד.

"אבל מקדש שני, שהיו עוסקים בתורה ומצוות ובגמילות חסדים, מפני מה חרב? - מפני שהייתה בו שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים". יומא ט:.

נראה לי שאין חז"ל או פסוק אחד עם מסר הפוך. (שאין ערך לבין אדם חברו אם אין גם בין אדם למקום)

מה שנשתנה בענין השמר לך וכו' הוא שהעם נמנעו מלהלוות. כנראה שקודם היו מספיק חזקים להלוות אע"פ שתשמט שביעית.

בכל אופן החילוק בין זה ובין הקושי להומו ברור לכאורה. [חוץ מזה שכל ענין ההומואים נגרם רק מחמת פרסום מכוון לזה ולא שבאמת נשתנה משהו] זאת מנין לך? חוצמזה, ההומו הסובל אינו מוצא בכך שום נחמה.

ויש ללמוד את סוגיות אלו בעיון בנפרד, .

בתחילה טענת כי צריך שיהיה שינוי במציאות. לא ברצון של אנשים לקיים את התורה.

אם אתה טוען כי שינוי במוטיבציה של אנשים לקיים את התורה הוא סיבה לעדכונים (סליחה, לפרוזבול), זה בדיוק התהליך שקרה עם ההומואים. מה ההבדל? (כי עושים את זה בלי מכנסיים?)

הם לא חייבים לסבול בגלל שעל פי קבלה תנוחה כזו או אחרת, מבלבלת את כל העולמות.

בעיני אי סיוע לעניים הוא בלבול הרבה יותר גדול.

למה אתה לא מפרגן שנהנה..

אדרבה. אני מאד מפרגן. כיוון שלאו ליהנות ניתנו אין חשש גזל.

">תמצא לי רב אורתודוקסי אחד הסבור כי יש לו את אותה סמכות לדרוש כמו לחז"ל...<
הרב מיכאל אברהם. 

[ולא צריכים ענין הדרוש מהפסוקים  היום כ"כ . מספיק לדרוש את הרמב"ם והשו"ע] 
<אם אתה סבור שפגעת בי, אינו עניין לערב יום כיפור דווקא<
ראה במשנ"ב שמסביר החיוב לפייס בעיו'כ לפי שבשאר ימות השנה דוחים את זה מיום ליום. 


בענין פירוש הערות עדיין לא הבאת מקור. ומקורותיך לחשיבות בין אדם לחבירו מתחילים להיות דומה לראיות של מקסמן שבגלל מאמרים מסויימים הופכים את כל היהדות. 

מה שנשתנה בענין השמר לך וכו' הוא שהעם נמנעו מלהלוות. כנראה שקודם היו מספיק חזקים להלוות אע"פ שתשמט שביעית. 
בכל אופן החילוק בין זה ובין הקושי להומו ברור לכאורה. [חוץ מזה שכל ענין ההומואים נגרם רק מחמת פרסום מכוון לזה ולא שבאמת נשתנה משהו]
ויש ללמוד את סוגיות אלו בעיון בנפרד, . 


למה אתה לא מפרגן שנהנה..

יתכן

יהי,

אתה טוען כי בעניין ההומוסקסואליות לא השתנה כלום מזמן קבלת התורה ומה השתנה בעניין "אל ירע לבבך" ממתן תורה ועד ימי הלל?

כל החילוק שחידשת שאפשר לבטל רק מצווה המתנגשת עם חוסר חשק לקיים מצווה אחרת ולא כאשר קשה לעמוד במצווה זו גופא הוא מילתא בלא טעמא ואולי אדרבה. בכל מקרה פרוזבול נועד לבטל את איסור "אל ירע לבבך". זו אותה מצווה.

פירוש כוונת התורה היא סברה פשוטה. כל ענייני העריות הם מפני תיקון העולם. חוץ מהמקובלים (והנוצרים) שבדו טעמים מליבם אין דעה אחרת בעניין.

לא אמרתי שאין עבודת השם. לכולי עלמא העוסקים בטעמי המצוות ובתכלית האדם, התכלית העיקרית זה עולם מתוקן. כפי שאמר הקב"ה למען אשר יצווה את בניו לעשות צדקה ומשפט.

גמרא קידושין מ.

אמר רבא רב אידי אסברא לי (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו וכי יש צדיק טוב ויש צדיק שאינו טוב אלא טוב לשמים ולבריות זהו צדיק טוב טוב לשמים ורע לבריות זהו צדיק שאינו טוב כיוצא בדבר אתה אומר (ישעיהו ג, יא) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו וכי יש רשע רע ויש שאינו רע אלא רע לשמים ורע לבריות הוא רשע רע רע לשמים ואינו רע לבריות זהו רשע שאינו רע

והרא"ש בפירושו על מסכת פאה פ"א משנה א' (מופיע בש"ס סוף ברכות בשולי העמוד) הוסיף וז"ל, "כי הקב"ה חפץ יותר במצוות שיעשה בהם גם רצון הבריות מבמצוות שבין אדם לקונו".

(בכל מקרה גם בין אדם למקום, אין הכוונה לאותה עבודה שאדם עובד את עצמו כדי להרגיש צדיק).

תמצא לי רב אורתודוקסי אחד הסבור כי יש לו את אותה סמכות לדרוש כמו לחז"ל...

אם אתה סבור שפגעת בי, אינו עניין לערב יום כיפור דווקא.

לא על כבודי מחיתי, אלא על כבוד רבים אחרים.

שאלותיי לאו ליהנות ניתנו...

תלמיד, מדוע להתאים תורה רק לדור אחד?
מדוע לא להתאים אותה לנו ולתרבות המערבית שלנו, במקום לתרבות אלילת של אז?

ייתכן
מכיון משלא ראיתי בדבריך טענה חדשה שאהיה צריך להתייחס אליו, רק דחיות של דברי בנוסח של "אני חושב להיפך" , אני מרשה לך לחלוק עלי. אך אין לי מה לענות לך, מכיון לא הבאת טענה או ראיה חדשה שנקבל את דעתך ולא דעתי.

אגב, לגבי הדברים שחידשת לי בפירוש התורה וכוונתה הייתי שמח שתביא מקור [וכמו שכתבת שאני אוהב "דעות"], מי הוא שסובר כי לא איכפת לאלקים מה עושים בחדר המיטות? ומיהו שסובר שאין דבר כזה בין אדם למקום? 

גם היה מועיל אם תמצא לי איזה פוסק אורטודוכסי שטוען שהוא לא עושה מה שחז'ל [להבנתו] עשו. 

מכיון שעכשיו ערב יום כיפור אני מבקש ממך מחילה אם הרגשת נפגע ממני. [חשבתי שבדיון אינטלקטואלי לא צריך לחשוב כל רגע על פגיעות, וכמשרז'ל שנעשים שונאים זה לזה] 
אני נהנה הרבה מהשאלות שלך. [רק לא מהקביעות שלך] 

תלמיד, איך תורה האמורה להיות תורת נצח, ניתנת בתרגילים דוקא בדור אחד לבדו?

יתכן וצענע

בפרוזבול למעשה לא עשו מאומה. גם קודם מבחינת הדין היבש זה היה בסדר לו היו עושים כן. אין כאן ויתור הלכתי. יש רק ויתור על מטרת הצווה. וזו לטעמי אינה (כה) חשובה.

בהומוסכסואליות אמור להיות ויתר פורמלי  או פרשנות חדשה שתתבסס על כך שמוטמע בפוסק שסבל האדם כה בסיסי ומוצדק עד למתן פרשנות יוצרת. האם הגיע זמן כזה? (וגם אם יגיע – האם בהתנגשות בין החוטא לדת יש לדחות את האינטרס של הדת לעומת החוטא? חוששני שלא)

כל העניין סובב מה החשוב, הצווי הפורמלי או חינוך האדם ואושרו.