אהבה- שידוכים- ומה שבינהם...

לאחרונה- אני שמה לב שיש פה המון! הודעות על אהבות נכזבות.

עכשיו, תקראו לי תמימה (חח הלוואי...) אבל, איך לעזאזל דבר כזה קורה?!

כאילו, אני לא גדלתי בבית חרדי, אז גם אני עברתי כמה דברים דומים והייתי חשופה אליהם.

אבל בתור אחת שמכירה את כל העולמות, זה פשוט לא מסתדר לי.

בחורי ישיבה ובנות סמינר מאוהבים!!!! זה כזה אוקסימורון.
כאילו, אתם אמורים להיות קרים ומחושבים והשידוכים בהחלט עושים את זה לבן אדם...

אז יש את האלה שהכירו בפגישות והתאהבו.
ויש את האלה שהכירו את החבר/ה של האח/ות והתאהבו.
יש את האלה שהכירו את השכנה שגדלו איתה.
ויש את האלה שהגדילו לעשות והכירו דרך הנט...

אני לא חלילה שופטת אף אחד... (אולוקים יודע על כל השלדים שיש לי בארון)
אבל זה באמת מעניין אותי...

איך זה קרה אצלכם?
מה התירוץ שאתם נותנים לעצמכם?
כמה מהר זה נגמר?
עד להיכן זה הגיע?
והאם חשבתם להתחתן?
ואיך כל זה מסתדר לכם עם שידוכים?

הממ- לא יודעת כמה תגובות באמת יהיו פה- אבל זה נראה לי נושא ראוי לדיון.

אגב, אני לא מבדילה את עצמי, גם אני הייתי מאוהבת ולמדתי/לומדת מטעויות.

אני למדתי דבר אחד בחיים. (לא באמת, למה משתמשים בביטוי הזה?)
ברגע שנכנסת לדת- אתה לא באמת יכול לצאת ממנה...

בין אם נולדת לזה ובין אם חזרת בתשובה...

משמע- שבכל הלך החיים שלך- יהיו לך שתי השקפות האחת החרדית והשניה הפחות חרדית...
אז אין סיכוי שאדם חרדי שעבר בהווה או בעתיד לא יפעיל את השיקול שכל הזה.

אם לסכם את האשכול:
אנשים שמתאהבים - לא טוב, יצר הרע, להשלים חסכים/סיפוקים, דרך לא טובה וכו' וכו'..
אנשים שמתאמים צ'ק ליסט - מצוין, אין סיכוי לשברון לב, מתאים? יופי, לא מתאים? הלכנו...


רשמנו..

כן- גם אני חושבת על זה בעצמי.
וגם אני כאמור הייתי באותם מקומות ריגשיים.

רק שזה סתם מעניין אותי לראות מה אנשים אחרים חושבים על זה.

חבל שאנשים לא משתמשים בכלים נגד היצר- לפעמים זה חוסך כ"כ הרבה כאב ראש ולב.

טוב, אני מניחה שלא יהיו גילויי לב חושפניים באשכול הזה.
כיאה בחברה החרדית- להשאיר הכל מתחת לשטיח (: