בית פורומים עצור כאן חושבים

שלושה ספרים נפתחים

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-4/10/2011 20:09 לינק ישיר 
שלושה ספרים נפתחים

הפרקים הבאים הם חלק מהתכתבות ביני ובין מיימוני, אשר היתה אמורה להבשיל לאשכול מסודר. אלא ש...

מאחר ויש בהם מעניינא דיומא, חשבתי להעלותם לפורום. יתכן ומישהו ימצא בזה תועלת.

גמר חתימה טובה.


א. משפט הפתיחה

ספרא דצניעותא נפתח במשפט בן חמש מילים: ספרא דצניעותא ספרא דשקיל במתקלא.

משפט זה אמור להיות פתיחה לספר וגם סיכום שלו.
העקרון הוא שמחבר הספר רוצה להגיש קודם כל את המסגרת והרעיון הכללי כדי שכל חלק בספר ישובץ אח"כ במקומו הראוי במסגרת זו.
עקרון דומה מצאנו בפתיחת ספר בראשית, וכן בספרים נוספים (כמבואר בביאור הגר"א על אתר ואכמ"ל).

הפירוש המילולי של המשפט הוא
ספר הצניעות (הוא) ספר הנשקל במשקולת (בה"א הידיעה).

לביאור עניין הספר והמשקולת הנזכרים כאן, אנחנו נזקקים לפתיחת ספר יצירה.
שם בפתיחה נאמר "וברא את עולמו בספר ספר וסיפור".
במשלי מצאנו הבורא ברא את עולמו בחכמה בינה ודעת.
בתורה למדנו שבצלאל בנה גם הוא את המשכן בחכמה בינה ודעת.
ובאר רש"י שם: חכמה- מה שאדם מקבל מרבו. בינה- מבין דבר מתוך דבר. דעת- רוח הקודש שבקרבו.

מפרש הגר"א כך:
כשאדם רוצה לגלות מחשבתו לעולם הוא יכול לעשות זאת באחד משני אופנים: כתיבת ספר או אמירת סיפור.
ההבדל הוא שספר בנוי משני ספרים- הספר הנכתב והספר הנקרא. קרוב לודאי שמה שיראה הקורא בספר איננו בדיוק מה שראה בו הכותב.
לעומת זאת מעלת הסיפור היא בקשר המיידי שבין האומר והשומע, שמאפשר לשומע לקבל את כל מה שניתן מהאומר.
שוב, זה הבדל עקרוני. הספר הוא חפצא בפני עצמו, הכותב מניח אותו והקורא (בזמנו המתאים) מרים אותו. זהו פתח למציאות שני ספרים שונים.
לעומת זאת הסיפור אין בו את היווצרות הדבר כשלעצמו, הסיפור קיים רק עד כמה שהקשר בין האומר והשומע קיים.

יש יתרון בכל אחת משיטות הגילוי:
יתרון הספר הוא ביכולת של הקורא לקרוא ולחזור ולקרוא ככל צרכו והבנתו. יתרון נוסף הוא ביצירת מציאות ספר הקורא בפני עצמו, כפי שיבואר.
יתרון הסיפור הוא בקשר הישיר שבין שני הצדדים, המאפשר העברת רוח הדברים עם תוכנם. גם החשש לשיבוש בקשר הוא שונה עקרונית ואכמ"ל.
מובן שהטוב ביותר היה לקבל ספר לקריאה וגם לשמוע את הכותב קורא את ספרו. כך אפשר להכיר את כוונת הכותב בצורה משולמת.

ספר יצירה מלמד שהקב"ה ברא את עולמו "בספר וספר" (שזו בחינת הספר הנ"ל על שני חלקיו) וכן "בסיפור".
לפי ההקבלות לשמות ולמשלי מתברר שספר הכותב נקרא "חכמה", ספר הקורא נקרא "בינה" והסיפור נקרא "דעת".
לא התבאר בספר יצירה הקשר שבין מהלך הכתיבה למהלך הסיפור.

סיכום עד כאן:
חכמה- מה שאדם מקבל מרבו. ספר הכותב.
בינה- מה שאדם מבין מהחכמה. ספר הקורא.
דעת- רוח הקודש שבקרבו. הסיפור מפי האומר ואוזן השומע.

נחזור לספרא דצניעותא.
כאן מוזכרים שני ספרים- ספר הצניעות (ספר הכותב הנעלם) וספר הנשקל במשקולת (ספר הקורא).
אבל חידוש יש כאן- את ספר הקורא יש להפוך לסיפור ולא להשאירו כספר בפני עצמו.
כלומר תוכן הספר ועניינו הוא להפוך את הנתק העקרוני שבין ספרי הכותב והקורא (חכמה ובינה) לסיפור (גילוי הדעת המקשרת ביניהם).

זו כל התורה כולה.
יחד עם המציאות הקיימת של שני ספרים יש להפוך את הקשר שבין הכותב והקורא לבחינת סיפור העובר מפה לאוזן.
זה סוד שני קוי הקצוות (חכמה ובינה) והקו האמצעי (דעת) המקשר ביניהם בצורה חדשה משלו.
ואידך זיל גמור.




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-13/9/2012 22:17 לינק ישיר 

בפשטות המשמעות שונה מהמתואר כאן, ודומה יותר לאיך שהבין בעל ה"נתנה תוקף" .
אדם עושה מעשים ויש להם רושם בעולם ,והרושם הזה קיים בעולם וביום הזכרון הוא נזכר לפני השם יתברך (כדוגמת דברי הנביא : "אז נדברו יראי י-ה-ו-ה איש את רעהו ויקשב יהוה וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי י-ה-ו-ה ולחשבי שמו " )  צדיקים גמורים זה רושם שיש בו ערך מוחלט לעולם (בפשטות אלו שמתאימים לפסוק ממלאכי , דהיינו שמשתלבים בתכלית לשמה נברא העולם), רשעים גמורים זה רושם שמנוגד לכיוון לשמו נברא העולם, ובינונים זה חלקי שכדי שישתלב בתוכנית עליו לעבור את יום הכיפורים.
         אני יודע שזה לא משהו טרנצנדנטי או מבריק כ"כ , דוקא בגלל זה אני כותב אותו, אני חושב שבימינו במיוחד, חשוב להבין פשט.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/9/2012 21:32 לינק ישיר 

חלפה שנה ואתה ממשיך עם הדברים ההזוים והלא מבוססים, תהיה ישר עם עצמך בימי הדין בדוק באשכול ותראה  מכמה דברים התעלמת



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-13/9/2012 20:28 לינק ישיר 

חלפה לה שנה, ובודאי החכמנו כולנו מאז.
אשמח לשמוע את התייחסויותיכם לנושא האשכול.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2011 17:58 לינק ישיר 

האם מותר לי להתערב בדיון של ר' צבי ור' מיימוני,

תסכימו שר' יוחנן לא יכול לחדש חג מליבו\מרוחו אך ורק לתועלת והוראת שעה, הרי דבר קריטי כזה כמו יום הדין משה רבינו היה צריך לומר או נביא אחריו, (אם חז"ל שואלים מתי האלוקים אמר בקרובי אקדש כי לא מצוא פסוק מפורש בעניין אז בוודאי שהחכמים חשבו שחייב להיות כתוב בתורה שהאלוקים אומר למשה בקרובי אקדש, ויש הרבה דוגמאות כאלה בתורה, אז יוצא לנו שאין קבלה יותר מי מה שכתוב בעצם, חוץ מפירושי הדינים שבזה יש קבלה, אבל לחדש מהות החג בודאי היא לא מקבלה רק הוראת שעה ) אז במילא שחכמינו הפכו את ראש השנה ליום הדין אז מה לי באיזה צורה זה עובד, הרי אין יום הדין באמת במילא, יש כל רגע דין וכל יום יש דין למי שמאמין בהשגחה פרטית, מה הטעם ביום הדין שתשובה תפילה וצדקה בכל רגע בשנה מעבירין את רוע הגזירה, בספרות החסידית מלאה בעניין הפרדוקס הזה,

במילא כל העניין של יום הדין זה בשבילינו אנו. שפעם בשנה נעשה חשבון הנפש רציני ונחזור בתשובה ונתקן. אם כי כל יום צריך לתקן, בכל זאת פעם בשנה מצד החיוב ומצד הסביבה יחד כל האומה זה יותר מועיל ורציני,
במילא מלחתחילה אין כאן התערבות אלוקית בעניין, אי אפשר לכפות עליו ולומר לו היום תשב בדין כי כך אנו קבענו, כלומר אפי' אם נרצה להגשים את האלוקים לא יכולנו להכתיב לו לעשות זאת. הוא רוצה כל רגע לדון את האדם לפי מעשיו הרגע, מי שיקפוץ לאש ?! ישרף מיד ! והאלוקים לא יחכה לו עד יום הדין הוא מיד ידון האם צריך להציל אותו או לא ובדרך כלל לא מציל רק במקרה חנניה מישאל ועזריה ואברהם אבינו גם במקריהם לא דן אותם בתחילת השנה רק באותו זמן ורגע,

צריך להבין שהמושג יום הדין פעם בשנה לא מסתדר לנו בשום דעות מהדעות הקיימות באנושות כולה ובפרט בדעות היהדות,
כלומר ניקח כל פילוסופיה שהיא תורנית ויהודית (ולא יוונית או זרים אחרים) אי אפשר לחשוב ולא מתקבל על הדעת שיש מושג כזה יום הדין פעם בשנה, אני מתכוון כלפי האלוקים, (כלפינו זה ברור כנ"ל)

אין לי כרגע עצבים להתחיל להסביר זאת, אבל רק תשבו קצת במקום שקט לחשוב לבד ותראו שזה בלתי אפשרי,
אם יש השגחה פרטית אין יום הדין זה חייב להיות ברור, אם יש השגחה פרטית אין חוקיות בטבע אז אין יום הדין כי ברגע שיש יום הדין פעם בשנה אז יש חוקיות לפחות לשנה, ואם יש חוקיות במשך השנה אז אין השגחה פרטית במשך השנה רק ביום הדין שכותבים את הדין,

יש עוד הרבה אבסורדים בעניין הזה, אפי' אם נקבל שיש הגשמה כלפי האלוקים, ניקח את פילוסופית התורה והנ"ך כפשוטו גם לא מתאפשר יום הדין פעם בשנה,
אנו השקפתית מקבלים את הדעה שמה יגרום החטא אפי' בהבטחה מפורשת מהאלוקים בלי תנאי, כמו הפחד של יעקב מול עשיו שאין לו הסבר הרי האלוקים הבטיח לו הגנה ויחזור בשלום לבית הוריו, מפרשים חז"ל שחשב שמה יגרום החטא, ויש לזה כמה פירושים מהי המושג יגרום החטא, או שהחטא בעצמו יש לו כוח מול הבטחת האלוקים, או שהאלוקים דן אותו שוב ושוב כל רגע במילא הבטחתו לעולם לא רצינית ח"ו, הרי או שהוא דן אותו כל רגע או כל שנה אז מה לי הבטחות ? או שלחטא עצמו יש כוח יותר חזק מהבטחת האלוקים, למשל לקפוץ לאש מול הבטחה של אריכות ימים על כיבוד הורים,

שיש לנו את כל סוגי החשיבה ודרכי השכל והבינה בעניין. אנו רואים שיש כאן איזה אבסורד ואי אפשר לאשים את חכמינו בטפשות ח"ו, אל כורחינו שהם עשו זאת לנו בלי קשר לפילוסופיה האישי שלהם כלפי האלוקים, וכאן נכנס הרמב"ם והתרגום לשלול את ההגשמה, (ח"ו לומר עליהם שהם המציאו מליבם ומחשבתם הפילוסופית)

כלומר: טעות היא לחשוב ולחבר את כל מעשי ודברי החכמים והתנ"ך למקשה אחת ומזה להחליט ולהסיק שהם האמינו בהגשמה ח"ו, 

רק כאן יזעק מי שיזעק שאני מניח הנחה מראש שהחכמים עשו מה שעשו בשביל ההמון, ובזה להציל אותם מהגשמה,
ואני אשיב לו שלא ולא, הנה לעיל הסברתי שזה בלתי אפשרי אפי' אם נקבל את הגשמת האלוקים,

מה שאני צריך זה רק להוכיח האם זו דרכם של חכמים בכל הדורות,
וכאן אני יכול לצטט עשרות מאות חז"לים שזו היית דרכם מתחילה,
כמו תולה באילן גבוה היית מאוד מקובל אצל החכמים בכל הדורות יש גמ' מפורשות בעניין,
לדרוש כמה שיותר רע כלפי רשע, היית מאוד מקובל כל הדורות ויש גמרות מפורשות בעניין,
להפחיד את ההמון בדברים בדויים ולא מציאותים לגמרי, היית מקובלת מאוד בכל הדורות,
רק לדוגמא (תלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א) אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.
 
בסוף הגמ' לא מקבלת את זה כי זה לא דעת הרוב אצל החכמים אז הם מגלים לנו מלאכי השרת ???!!! לא דובים ולא יער !!!מאן מלאכי השרת ? רבנן ! 

וכאן כל חושב יעצור לשאול ולחשוב: אם רופא היה אומר שזה כך אז מה לי רוב חכמים או לא רוב, אם המציאות נכון כמו הדעת היחיד אז מה יעזור לנו הרוב כאן,
ונשאל על הדעת יחיד (= רבי יוחנן בן דהבאי) מה חשב לעצמו ? אם זה נכון מציאותית אז למה צריך שמלאכי השרת יסוחו לו באוזן, הרי כל ילד יראה שזה כך, ואם זה לא מציאות חוקתית בטבע אז מה יעזור סחו לו מלאכי השרת,

אל כרחינו שר' יוחנן מתחילה דיבר לפנאטים ובורים בכדי להפחיד אותם, כל אדם נוהג כך כלפי המפגרים שבסביבתו,

ועל זו הדרך אפשר לדון בכל מדרש חז"ל, חייב כל לומד חז"ל להבין את היסוד הפשוט הזה, יש חז"לים שהם מתחילה באים בשביל ההמון, לזכותם של החכמים יאמר שלא הרוויחו מזה כלום כלומר לא כסף ולא מעמד או כבוד, להפך הם הגבילו גם את עצמם בדרשתם מההמון, כל גזירה חל גם עליהם, כל תקנה חל גם עליהם,

מה שאין כן לגבי תקנות הדורות האחרונים ( = כת ההשקפה) ?! הם כולם באים רק לשרת אותם ולא את ההמון, להפך הם לא צריכים לעמל כלום יש להם כל מה שהם צריכים מעצם הבלופים שלהם, כלומר עובדים על אנשים בעיניים בכדי להתרים אותם לצרכם,
יש משפט שאומר "תעקוב אחרי הכסף"
מי יפסיד אם כל ילדינו ילמדו בינה ודעת ?! בודאי שכת ההשקפה !! הם יצטרכו לעבוד ולהתפרנס !!
התורה פטרה את האישה מרוב המצוות ובוודאי מצוות דרבנן משום עבודת הבית וגידול ילדיה, וגם לכן הבטיח את חובת האברך לפרנס אותה כי אין לה זמן לא למצוות ולא לפרנס, ופטורה מהכל,
באים הליצנים ועובדים להם בעיניים שיהיה להם שכר טוב אם גם יפרנסו את ביתם ובעליהם ילמדו תורה בלי מטרה,

אם זה היה עובד לכל הכיוונים כלומר, אוקיי אפשר להחליט לשנות, אבל אז צריך לשנות הכל, כמו ירושת הבת,
ההיגיון של ירושת הבת בא לומר, והיות שבעלה מתחייב לפרנס אותה אז בוודאי אין היא יורשת כי בעצם בעלה יורש והוא לא בן אביה אז למה שיירש ??

אבל היום שהאישה היא המפרנסת ?! אז להפך רק הבנות יירשו את אביהם ולא הבנים,
כלומר לייצניים וחצופים בכל קנה מידה,

אומרים ומצטטים את הרמב"ם בעניין שבט לוי, ולא פוטרים את האברכים שעובדים מתפילה,
כלומר אם יש כהיום שבט לוי שעושה את העבודת השם ולכן הציבור צריך לפרנס אותם ?! אז צריכים הם לפטור את ההמון העובד מתפילה שלוש פעמים ביום, הרי למה התורה אומרת לפרנס את הלוי כי הוא עושה עבודתינו שהיא עבודת השם קרבנות וכדומה, והיות שהתפילות הם במקום קרבנות שאין היום והם הלויים במקום הלויים שאין היום, אז אחד ועוד אחד = שנים והעובדים לפרנס את משפחתם פטורים מתפילה, כי יש את שבט לוי שעושה ומתפלל במקומם,

על זו הדרך יש עשרות אלפי פרדוקסים בכת ההשקפה, ודבר אחת מסביר את הכל, "תעקוב אחרי הכסף" אחרים יאמרו "תעקוב אחרי הכבוד הדמיוני" אין בזה לא תורה ולא יראת שמים ובוודאי לא דרך ארץ ולא שכל ובינה, רק אבדון נצחי כפי שראינו בגלות הארוך,


תוקן על ידי maxmen ב- 10/10/2011 18:07:28




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2011 17:14 לינק ישיר 

עבודת ישראל פרשת נצבים:


כבר ידוע דברי אדונינו מו"ר הגאון מהד"ב זצ"ל כי הכתיבה לחיים בספר, פירושו החקוקה במחשבתו של אדם. כי הרשע בזוכרו את עונותיו ונפחד ונרעד ואין לבו ברשותו לשוב אל ה', הרי זה נכתב לאלתר למיתה, סימן לדבר המחשבות המבלבלות אותו ומפיגין את לבו באימת מות. מה שאין כן הצדיקים, הגם שהם זוחלים ורועדים מאימת השי"ת הם בוטחים בישועתו וחסדו ומתחזקים לשוב אל ה' והם נכתבים לאלתר לחיים וחקוק במחשבתם הכתיבה לטובה, והגם שבאים לו איזה הרהורים המזכירים לו עונותיו אשר הם רומזים אל הקטרוג למעלה, מכל מקום הם מסיחים דעתם אל גודל התשובה ועזיבת החטא מהיום והלאה ובקבלת עול מלכות שמים ולבטוח בחסדו הגדול, ומכוונים שם ע"ב המורה על חסד הבורא ית"ש עכ"ל:


תוקן על ידי יהיאור ב- 10/10/2011 17:16:49




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2011 17:04 לינק ישיר 

הרב מיימוני,
כבר שאלתיך יותר מפעם אחת ולא נעניתי.
מה כל כך נורא בהגשמה וריבוי?
נניח שזו טעות. אבל מה לזה ולמינות ומדוע זה כל כך חשוב/חמור.
הרמב"ם כמי שאימץ תפיסות פילוסופיות קידש מלחמה בהגשמה. זכותו.
מה הבעיה?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2011 16:57 לינק ישיר 

אני אכן מכיר כמה וכמה מקובלים, ולא אחד שמבין את הדברים כפשוטם.
את הפירוש של ר' אריה קפלן לספר יצירה קראתי [באנגלית] 
ויותר מזה הוא מסביר מהות הקבלה לדעתו בספר אחר באנגלית שנדפס משיעורים שלו שכחתי שמו כרגע. ומובן מאד שם ושם שהוא לא מבין את הדברים כפשוטם כלל וכלל. 

שמות של מקובלים אתה רוצה? אתן לך עשרות, עם כתובת ומספר טלפון [למקובלים יש מייל?] תבדוק בעצמך אם אחד מהם מבין את הקבלה כמו שאתה מבין אותם. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2011 13:42 לינק ישיר 

טענת שדימויים הם הכרחיים כי בלעדיהם לא תיתכן עבודת ה'.

אם הדימויים הם הכרחיים- כלומר שכל אדם בישראל עובד לדימוי אחר של ה' לפי כח הדימוי שלו.
 
כי אין שני אנשים מדמים אותו דימוי. ומרבים את האלוהות להרבה אלוהים במקרה הזה שם האלוהים של חול ולכן הוא נכתב בכתיב מלא)



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2011 13:30 לינק ישיר 

יהי אור

אתה צודק. איני מכיר מקובלים אישית (אאוטינג?). סבורני שכדאי לפתוח אשכול ייחודי לדמויות של מקובלים ואמונותיהם, בו אציג אני את דעתי השלילית עליהם ואסביר מדוע ואתה (ואחרים) תוכלו לבדוק את אני מדייק או לא.

אם יש לך מישהו לדוגמא, בבקשה. (אפשר למשל לקחת את אריה קפלן ש"פירושו" על ספר יצירה תורגם לאחרונה לעברית).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2011 13:28 לינק ישיר 

צבי

הניתוח שלך כה מצויין עד שהוא מאפשר להתמקד בהנחות היסוד שהצבעת עליהן אחת לאחת.

לדוגמא, טענת שדימויים הם הכרחיים כי בלעדיהם לא תיתכן עבודת ה'.

אני מסכים כי במקום כלשהו (במובן מטאפורי) אנו זקוקים לדימויים. אבל, כפי שכתבתי באשכול שמאד יקר לי ואמור להציג את שיטתי, "לך דומיה תהלה", אנו משתדלים להשתמש בכמה שפחות דימויים ותמיד להסביר מדוע גם הם לא מדוייקים.

השאלה עכשו היא האם הדימויים הקבליים הם מיותרים או שהם חיוניים לעבודה.

יש כמובן להבהיר מהי עבודת ה'. וזה נושא לפעם אחרת אולי ולאשכול אחר. אבל לדעתי עבודת ה' אינה זקוקה לקבלה כלל (שלא לומר שהקבלה כפי שאני מבין אותה וכפי שהצגתיה היא כאמור טעות ומינות).

***
אם כתבתי שמקובלים אינם מבינים במדע הרי כתבתי הכללה גורפת.

כוונתי היתה זו: המדע המודרני עומד על סילוק של כל רכיב לא הכרחי בתיאוריות שלו. חושבני שצריך לפרט ולהדגים זאת בהרחבה. אולי גם יסכים מישהו מעמיתינו המומחים בפילוסופיה של המדע לעשות זאת (וולאנד למשל). המקובלים שאני מכיר, מעצם התעסקותם בקבלה, אינם מבינים את הכלל זה מן המתודולוגיה המדעית. כפי שדבריהם מוכיחים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2011 13:26 לינק ישיר 

שותף,
בהחלט. לא ערערתי על כך.
רק ניסיתי לשפוך מעט אור על האופן בו הסיפור נכתב, שבו כמובן יש יחידים שלהם תפקיד משמעותי יותר (חלקם מתוקף ידיעתם והבנתם את רצון המשפיע יותר, וחלקם מסיבות אחרות כמו נבוכדנצאר למשל בשעתו, אם כי אולי זו לא דוגמא הכי מדויקת  לפי אי אלו מקורות) אבל בסיפור עצמו יש הרבה דמויות וקבוצות מגוונות, ובעצם זהו סיפור שכולל את העולם כולו, על כל מורכבתו.
                         גמר טוב. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2011 13:21 לינק ישיר 

צבי

זיעזעת אותי בדבריך.

כתבת:

הנחה בסיסית שהם אכן האמינו באמונה ובתום לב שהאלוהות אינה מופשטת במובן הפשוט שלה, אלא יש בה שינויים כאלה ואחרים איך שלא נסביר אותם, סוף דבר האלוהות בהתאצלותה ממקורה ובפנותה אלינו אחרי תהליכים של השתלשלות מורכבים ככל שיהיו אכן אינה מופשטת ויש בה מורכבות ושינויים.

זו אכן אבן יסוד במחלוקת בינינו. וזו מחלוקת. הדעה שהצגת היא מינות. וכמובן עלי להוכיח את טענתי זו, גם שזה לא נכון לגבי האלוקות וגם לגבי ההגדרה של התופעה כמינות.

מי שסבור כמוני שדבריך על האלוקות לא ייתכנו ואינם נכונים, ממילא ישלול את ההשערה שלך.

האם באמת תנאים ואמוראים האמינו שיכול להיות שינוי באלוקות? זה נושא נוסף לבירור.

***
עוד ערער צבי על מה שהוצאתי דברים מפשוטם. נטלתי את המימרה של ר' יוחנן על ספרים וכתבתי שהיא משל, אע"פ שר' יוחנן לא אמר זאת.

אני מבקש להתייחס לדיון כעת בכמה רמות. האם יש משלים שלא מודיעים עליהם? האם דברי ר' יוחנן הם משל? אלו רמות של משלים יש? הוצאה של הביטוי לגמרי מפשוטו או העברתו לתחום משמעות אחר. והיחס שלנו לחכמים.


הביקורת עצמה ראויה לבדיקה. זו שאלה: האם יתכן שאמוראים או תנאים יאמרו משלים בלי לציין במפורש שאלו הם משלים?

אני סבור שכן, ושוב הדברים צריכים בדיקה ודוגמאות לשם הוכחה.

בינתים אסתפק בהנמקה שמספיקה לנושא הנוכחי.

ר' יוחנן עצמו לא אמר אלא משל גם לדעת צבי.

מדוע? מפני שאין באמת ספרים בשמים ואין בעצם שמים במובן הפיזי. מדובר אם כן במקבילה. זה אומר שאין אנו משתמשים במילה "ספר" כפשוטו. (יש גם לזכור ש"ספר" זו מגילה אצלם).

כמובן, ניתן לחלק ולומר שכיון שזו מקבילה לספר אז זה לא נקרא "משל" ואילו לומר שאין שם ספר כלל וזה רק דימוי לדין בשמים זה כבר הוצאה מן הפשט יותר מדי. החילוק הזה יש בו ממש. כמובן, עדיין לדעתי ר' יוחנן לא האמין באמת שיש שם ספרים או מקבילותיהם. אבל אפשר שאני טועה. לדעתי אמנם אם ר' יוחנן האמין, כמו צבי ואחרים, שבאמת יש ספרים בשמים אז גם הוא טעה...

יש לשים לב כי גם לפי הגישה הפשטנית ביותר בדברי ר' יוחנן, שבאמת מנוהלים ספרים בשמים, גם אז אין זה שינוי באלוקות חלילה.

***
צבי טען נגדי שאני מנתח את מה שהיה בתודעתם של מקובלים ומייחס להם מניעים וצורות חשיבה, כמו למשל ללכת אחרי הדמיונות, לחפש "סודות" במקום שאין, וכיו"ב. וכי מפני מה אני מרשה לעצמי לייחס לאחרים מניעים בלי שאני מכירם, ואיך אני סבור שאני מבין טוב מהם מה מתרחש בנפשם?

זו ביקורת לגיטימית מאד. ולכן עלי לציין תמיד במקרים כאלו שאני כותב כך שאלו השערות. אמנם לדעתי השערות מסתברות מאד שנתמכות, כמו במקרה של הרח"ו, בטקסטים שלו, אבל עדיין אלו השערות.

אמנם לדעתי השערות נכונות...


_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-10/10/2011 13:14 לינק ישיר 

מיימוני

כנראה שאתה מסכים שבפרשנותו של שותפי אין בעיות, רק שאתה ממאן לקבל את הפירוש הזה בקבלה ואתה סובר שזה הוצאת הדברים מפשוטם..

אז אמרתי כבר, ואני חוזר ואומר. כשתמצא לי מקובל אחד החי היום שמאמין בדברי הקבלה כפשוטם תקבל פרס. אין דבר כזה. וכנראה גם לא היה. וממילא הקבלה שאתה תוקף לא קיימת בכלל. רק שאפשר לטעות כך בכתבי הקבלה וטוב מאד שאתה צועק נגד הטעות הזה אבל בסך הכל אתה לא תוקף אף אחד במציאות. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2011 12:06 לינק ישיר 

העתקת לשונו הזהב של מימוני:

האם מבנה זה של ספר או מאזנים מוסיף משהו מלבד התחושה החשובה שזה מעניק לנו? לדעתי לא. יתכן שהמחבר של ספרא דצניעותא האמין שהוא מגלה סודות מן השמים. זה מסתבר מאד לדעתי. אבל, שוב לדעתי, זה בגלל שסבר שמה שנראה לו בדמיונו הוא גם המציאות השמימית. הוא היה מיסטיקאי או טיפוס של איש המגיה, לא פילוסוף שמורגל לחפש לבער את הדימוי המגשים והמיותר לטובת ניסוח של חוק מופשט.

(המעלה אינה ההפשטה לעצמה אלא ההתנערות ממה שאין בו צורך עבור הבנת החוק
. ויש לשים לב לנקודה זו שאינה מוכרת כלל כמדומה לעוסקים בקבלה, שאינם יודעים טיבו של מדע מודרני).

עד כאן לשונו.
אני אוהב מאוד את ההערות של מיימוני בהיותו יודע נסתרות מה שהוא כמובן לא מרשה לאמוראים ולמקובלים, הוא נכנס לנבכי נפשם של המקובלים והמיסטיקנים את מה הם רוצים לשרת, וכמובן שאחר כך הוא על ידי זה יכול לסתור את דבריהם או ללעוג להם.

ובכן, אחרי ההקדמה הפשוטה הזאת, ניכנס לגוף הקטע הקטן הזה והמלא בכל כך הרבה שטויות והנחות שאין להם שום בסיס.

'האם מבנה זה של ספר או מאזניים מוסיף משהו מלבד התחושה החשובה שזה מעניק לנו? לדעתי לא'.

זה כמובן בהנחה שמישהו רצה להוסיף משהו לתועלת, ולא מתוך הנחה בסיסית שהם אכן האמינו באמונה ובתום לב שהאלוהות אינה מופשטת במובן הפשוט שלה, אלא יש בה שינויים כאלה ואחרים איך שלא נסביר אותם, סוף דבר האלוהות בהתאצלותה ממקורה ובפנותה אלינו אחרי תהליכים של השתלשלות מורכבים ככל שיהיו אכן אינה מופשטת ויש בה מורכבות ושינויים.

מיימוני יכול לסבור מכאן ועד להודעה החדשה שהדברים האלו הם שטותיים ואולי גם עבודה זרה וכוו', אבל זוהי שיטתם ולכן כל ניסיון לדבר על חוסר הרגל כמו שידובר בהמשך אינו אלא סילוף של שיטתם וגם לצערי עזות וגסות.

אבל, שוב לדעתי, זה בגלל שסבר שמה שנראה לו בדמיונו הוא גם המציאות השמימית.

שוב חוזר מיימוני על אותם הנחות יסוד חסרי בסיס, הם פשוט לא מקבלים את הנחת היסוד שלו שהאלוהות בכל מצביה והשתלשלויותיה חייבת להישאר מופשטת, זה הכול.

'הוא היה מיסטיקאי או טיפוס של איש המגיה, לא פילוסוף שמורגל לחפש לבער את הדימוי המגשים והמיותר לטובת ניסוח של חוק מופשט'

הדימוי המגשים הוא מיותר? אתמהה, הלוא כל פילוסוף מתחיל יודע שככל שאתה מבער כלשונו הזהב של מיימוני את הדימויים המגשימים, כל עניין העבודה לאל נעשית מיותרת, ואם כן למה לא נאמר שפשוט האמינו בדימויים המגשימים האלו והלא מיותרים.


'(המעלה אינה ההפשטה לעצמה אלא ההתנערות ממה שאין בו צורך עבור הבנת החוק
. ויש לשים לב לנקודה זו שאינה מוכרת כלל כמדומה לעוסקים בקבלה, שאינם יודעים טיבו של מדע מודרני)'

למה זה יחשוב מיימוני שרק העוסקים בפילוסופיה יודעים טיבו של מדע מודרני, ולא העוסקים בקבלה?! שוב זה מגיע מאותה הנחת יסוד בלתי מבוססת בעליל, שפילוסופיה שווה לרציונאליות קידמה נאורות וכוו, ואילו אמונה בקבלה זה משהו דמיוני חשוך פאגני.

כל ההנחה הזאת חסרת יסוד בעליל.



תוקן על ידי tzvi11 ב- 10/10/2011 12:08:22




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-10/10/2011 11:55 לינק ישיר 

  העולם השתנה- גם בשמיים -הספרים היום  הן- החסן נייד (Disk on Key) לוחצים -אנטר- והכל עולה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > שלושה ספרים נפתחים
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 לדף הבא סך הכל 3 דפים.

bholext