אבל הרי קיימא לן כל מקום שנאמר-אך למיעוטא. מה בא למעט האך הזה?
נשלח ב-9/10/2011 21:30
אילו נניח שבתורה היום מתחיל מהזריחה - כפי שכתב הרשב"ם בתחילת פרשת בראשית (או לפחות כך משתמע מדבריו) לא היו דברי התורה על הצום בתשיעי (תוך הדגשה של 'מערב עד ערב') מעוררים כל קושי.
נשלח ב-9/10/2011 19:32
בענין כל האוכל בתשעי כאילו התענה תשעי ועשירי. ראית בספר הלכות חסידי- צור ילדני תשי- שכחתי את שם הספר. ןהוא כותב את שכר התוצאה למאמר חז"ל זה. יהודי הנודר שיצום 3 ימים. וקשה לו לקיים את נידרו- יצום בשמיני יאכל בתשעי- וכך הוא צם שלשה ימים וקיים את נידרו.
נשלח ב-9/10/2011 18:22
"משך חכמה" ויקרא כג,כז אך בעשור לחודש וכו' אך בחמישה עשר יום וכו' (פסוק לט)
"לפלא מדוע כתוב "אך" בהני תרי. ועיין תורת כוהנים מה דרשו על זה (*) ויתכן לעניות דעתי, דזכרון תרועה בראש השנה כמו שפירש הרמב"ם הלכות תשובה ג,ד "עורו משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו". וכאשר ישוב בעשרה ימים, ויטהר מכל חטאיו, אז יוהכ"פ מכפר. וכאשר יוהכ"פ מכפר עליו, אז שמח בחג הסוכות בארבעה מינים, כמו שדרשו "ושמחתם" וכו' בלולב (ירושלמי סוכה ג יא) לכן קאמר, דאין לדון אחרי דרכיו הגבוהים, כי אף אם לא שב בעשרה ימים שקודם יוהכ"פ, יוהכ"פ אסור במלאכה ותענית. וכן אף אם לא כיפר יוהכ"פ ולא הלבין חוט השני, גם כן חייבים בסוכות ולולבין לשמוח. וכאומר "אך בחודש העשירי וכו " - בלא הבטה כלל על ראש השנה. ו"אך בחמישה עשר וכו' ולקחתם לכם ושמחתם" - בלא הבטה אל יוהכ"פ אם כיפר עליהם
(*) פרק יד סעיף ב ...תאמר ביום הכיפורים הואיל והוא מכפר על הזדון כשגגה, יכפר על השבים ועל שאינם שבים ת"ל "אך", הא אינו מכפר אלא על השבים. ובפרק טו סעיף ה: בית שמאי אומרים: יכול יחוג אדם ביום טוב (ר"ל שיביא עולת ראיה ויקריביה ביום טוב כמו שמביא שלמי חגיגה מקריב ביום טוב - חפץ חיים) ת"ל "אך" - במועד אתה חוגג ואין אתה חוגג ביום טוב( "אך" מיעט את החמישה עשר מהחג מלהביא עולת ראיה, והאי דכתיב "תחוגו את חג ה' שבעת ימים" אוקמיה בשלמי חגיגה - שם)
נשלח ב-9/10/2011 07:26
תלמיד,
אכן, אי"ה אביא את דבריו בהמשך היום אם לא יקדימוני חברים אחרים
נשלח ב-9/10/2011 07:04
תענית נדבה
כמדומני שמשך חכמה מטפל ב"אך", הספר אינו תחת ידי כרגע
נשלח ב-6/10/2011 20:30
אולי כדאי לעיין באשכול הסמוך על בקשת סליחה מחבר ווירטואלי.
נשלח ב-6/10/2011 19:34
שותפיסוד כתב:
ירוחםשמ כתב:
אסביר לאט לאט אולי תבין- נפשותיכם זה רצונותיכם. הרצון הבסיסי של האדם הוא לאכול ולשתות . ולכן מספיק שהתורה כתבה עיניתם את רצונותיכם- זה ברור שהרצונות הראשונים והעיקרים היא הכוונה.
המילה עינוי שמופיעה בתורה ניתנת לפירושים שונים ומגוונים, רק חז"ל הקדושים ביארו אותם (ע"פ ראיות מפסוקים מקבילים) על חמשת העינויים- אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. לולא היינו מאמינים שכל דבריהם הם דברי התורה עצמה לא היינו מחוייבים לעינויים אלה דווקא. כל הכופר בכך (שדבריהם הם דברי התורה עצמה) יצא מכלל ישראל ואין שום משמעות לעינוייו, גם אם יחליט שהוא "מסכים" במקרה עם קבלתם. אם יש צורך אעתיק לכאן את דברי הרמב"ם בפיה"מ סוף סנהדרין אודות מי שהשתבש באחד מעיקרי האמונה.
*** אמר המעתיק עצכח: ראו מה ההבדל בין מי שמראה לחברו כי לפי המקורות שבידו הדעה שהביעה זוכה לציון כזה וכזה לבין מי שמטיח בו דברים.
נשלח ב-6/10/2011 19:33
שיבולאיו כתב:
ירוחםשמ כתב:
התשובה על ה אך שבא למעט, הוא בא למעט את העינוי שהוא בשב ולא תעשה- ולא בשב ועשה. האדם מצווה לא לאכול לא לשתות וכו' הוא לא מצווה לענות את עצמו , למשל לשבת על מסמרים או לצער את גופו בעינויים שונים- ואת זה בא האך למעט.
אישית לא מסתדר לי עם פשט הפסוק. "אך" מופיע במרחק רב מ"עיניתם", ונראה שהוא מכוון לתאריך (שוב, מילולית), ובא לומר לא להתענות בימים אחרים. ייתכן שבזמן נתינת המצווה רווחה תענית לא יהודית אחרת (ברור שאין לי דרך לדעת האם זה נכון - זו רק אפשרות).
נשלח ב-6/10/2011 19:33
ירוחםשמ כתב:
התשובה על ה אך שבא למעט, הוא בא למעט את העינוי שהוא בשב ולא תעשה- ולא בשב ועשה. האדם מצווה לא לאכול לא לשתות וכו' הוא לא מצווה לענות את עצמו , למשל לשבת על מסמרים או לצער את גופו בעינויים שונים- ואת זה בא האך למעט. הזהר הקדוש אומר תרוץ אחר- העינוי בפועל בעצם לא מתחיל עם תחילת היום. מרגישים אותו רק לקראת הצהריים בכל אופן לאחר שעות
נשלח ב-6/10/2011 19:32
שיבולאיו כתב:
ירוחםשמ כתב:
ומה עם השאלה השניה על אך
שאלה קשה. אולי רמז הוא לאנחה (במבטא אשכנזי) של סוף סעודה מפסקת, שלאחריה אפקטיבית מתחיל צום העשירי (בדוק בפסוק - מסתדר מצויין).
:-)
נשלח ב-6/10/2011 19:32
ירוחשמ ענה:
שותף התגלה קלונך ברבים אתה איש סוד אבל עם הארץ מדאוריתא. התורה מצווה ועיניתם את נפשותיכם- ולא חז"ל חזל רק הגבילו את ומיספרו את סוגי העינוי. אסביר לאט לאט אולי תבין- נפשותיכם זה רצונותיכם. הרצון הבסיסי של האדם הוא לאכול ולשתות . ולכן מספיק שהתורה כתבה עיניתם את רצונותיכם- זה ברור שהרצונות הראשונים והעיקרים היא הכוונה.
צענע הגמרא אומרת תשעי ועשירי ולא יומיים. כשהיא אומרת כך, היא לא כותבת סתם
ומה עם השאלה השניה על אך
*** הערת המעתיק עצכח: זה מעיר לזה וזה מחזיר לו. ואנו מה נעשה? אנחה כבדה, ועוד ערב יום כיפור היום...
נשלח ב-6/10/2011 19:31
שותפיסוד כתב:
ירוחם,
אי האכילה ביום העשירי איננה התענית הרגילה (של סיגוף הגוף) אלא היא במסגרת שביתת העשור, שעניינה הידמות לדרגות גבוהות יותר של קיום. את חיוב התענית הרגילה אנחנו מקיימים באכילת התשיעי.
אגב, מה לך ולעינויים אלה, אשר נקבעו ע"י חז"ל בדרשותיהם שהמציאו מדעתם (ע"פ דעתך האפיקורסית) ?
*** הערת המעתיק עצכח: השארתי את הביטוי המעליב "דעתך האפיקורסית". ראוי היה לציין "דעתך האפיקורסית לדעתי"...
נשלח ב-6/10/2011 19:30
ירוחםשמ כתב:
כבר הסברתי את הבעיה-מה אתה עושה על כאילו... עשירי! זה לא כאילו.
צענערענע כתבה:
ירוחםשמ כתב:
צענע איך יכולתי להבין כי הכאילו מתיחס רק לתשעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי- הרי יש פה ו החיבור.
אנסה להסביר יותר בהרחבה.
הרי במקום לומר תשיעי ועשירי אפשר לומר יומיים.
תסכים אתי שזה בדיוק אותו הדבר. כלומר חז"ל מבטיחים לנו שעל אף שאנחנו צמים יום אחד כאילו התעננו יומיים.(וברור שמדובר על שכר כפול בעקבות כך)
לדוגמא: לראובן יש בן אחד בלבד. שמעון מנסה לעודד אותו ואומר לו שבגלל שהבן כ"כ מוצלח הרי כאילו יש לו שבעה בנים.(לקחתי את המספר 7 שזה דומה למה שאלקנה ניסה לנחם את חנה)
האם במשל זה הבן היחיד שחי וקיים נכלל במילה כאילו? הרי הוא עצמו חי וקיים לא כאילו אלא באמת הרי רק ששת הבנים הם הכאילו. ובכל זאת שמעון צדק באמירתו.
נשלח ב-6/10/2011 19:29
אישציפור כתב:
ירוחם, נראה לי שהכי פשוט להבין את זה במובן של שכר שיש לו שכר על מצוות האכילה ביום הזה למרות שאכל ונהנה כביכול כמו באכילה של יום רגיל כאילו התענה.
נשלח ב-6/10/2011 19:29
צענערענע כתבה:
כולכם נחמדים וצודקים אבל לא כתוב בשום מקום שצריכים להתענות בתשעי- אז מה יוצא לי מזה שכאילו התענתי. בעשירי אני מתענה- מה פרוש כאילו התענתי? הייתי מבין לא אתענה בעשירי- כי כבר יצאתי חובה בזה שאכלתי בתשעי וזה כאילו התענתי!
ירוחםשמ כתב:
צענע את צודקת בעקרון חז"ל מצווים לאכול בתשעי. (שזה יקשה על הצום בעשירי כדבריך- דעתי שונה. אבל שנינו משערים מה היתה כוונתם בציווי הזה.) לאכול כאילו צמים הגיוני- זה הכאילו צם תשיעי! בסדר. אבל מה תעשי עם כאילו צם עשירי. בעשירי זה לא כאילו! הוא ממש צם.
יש כאן ילפותא הילכתית שאותה ביקשתי מת"ח של הפורום לפתור
צענערענע כתבה:
כנראה שלא הבנת שכאילו מתייחס לתשיעי בלבד.
ירוחםשמ כתב:
צענע איך יכולתי להבין כי הכאילו מתיחס רק לתשעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי- הרי יש פה ו החיבור.
