| נשלח ב-9/10/2011 15:50 |
|
| |
הפטרת יונה כפרשת השבוע
מספר תמיהות ומחשבות על הסיפור. יונה פרק א (א) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר:
(ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי:
האם בשומרון במלכות ישראל או יהודה, הכל היה בסדר? כולם חזרו בתשובה והפכו לצדיקים גמורים, בשומרון הרי מלך ירבעם בן יהואש, צדיק גדול-
רק נינוה הרחוקה היתה צריכה לחזור בתשובה היחידה מכל ערי האזור?
(ג) וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְקֹוָק:
יונה היה ילד? הוא לא ידע את כל מה שכל אדם נורמלי יודע- כי לברוח מה' זו משימה בלתי אפשרית. הוא לא קרא בתהילים. היה הרי נביא. ודאי למד בישיבה קטנה. את זה. תהלים פרק קלט (ז) אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:
(ח) אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ: ) וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְקֹוָק אֱלֹהָיו מִמְּעֵי הַדָּגָה:
(ג) וַיֹּאמֶר קָרָאתִי מִצָּרָה לִי אֶל יְקֹוָק וַיַּעֲנֵנִי מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ קוֹלִי:
(ד) וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה בִּלְבַב יַמִּים וְנָהָר יְסֹבְבֵנִי כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
(ה) וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
(ו) אֲפָפוּנִי מַיִם עַד נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי:
(ז) לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי לְעוֹלָם וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי יְקֹוָק אֱלֹהָי:
(ח) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת יְקֹוָק זָכָרְתִּי וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ:
(ט) מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ:
(י) וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה יְשׁוּעָתָה לַיקֹוָק: ס
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה: פ יונה הרי מתפלל כאן תפילה לא לעניין כל וכלל. זה מזמור לתודה, אין בתפילה הזו כל חרטה, שום ניצוצ של תשובה, הוא לא חזר בתשובה כלל וכלל. לא פלא שהכתוב כותב שהדג הקיא אותו- מילה קשה ביותר וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה: וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה כִּדְבַר יְקֹוָק וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים:
בננוה היו 120000 אלף אנשים פחות מבני ברק בהרבה- איך מהלך שלשת ימים? (י) וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם וְלֹא עָשָׂה:
א) וַיֵּרַע אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ:
(ב) וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּה יְקֹוָק הֲלוֹא זֶה דְבָרִי עַד הֱיוֹתִי עַל אַדְמָתִי עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה:
(ג) וְעַתָּה יְקֹוָק קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי: ס
מה כל כך הפריע ליונה? שה' סלח? הפריע לו ש120000 אלף אנשים ישארו בחיים? הרי לפני כמה זמן המלחים התיחסו אליו אחרת, לגמרי אחרת. הרי זה ממש קורע את הלב מוסריותם של המלחים יג) וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם:
(יד) וַיִּקְרְאוּ אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמְרוּ אָנָּה יְקֹוָק אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי אַתָּה יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ:
הם כאבו את מותו של אדם אחד. ויונה כואב ש120000 ישארו בחיים, הוא נקרא בן אמיתי- כי כשהוא קורא ביג מידות את המידה אמת הוא מחסיר- במקרה? וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר:
הרי אלוקים אמר לו כי סלח וחזר בו מהשמדת נינוה. מה הוא ציפה לראות? אולי בכל זאת אלוקים ישמיד אותם?
הוא בנה לעצמו סוכה- אז בשביל מה הוא היה צריך את הקיקיון? י) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד:
(יא) וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:
מענין כי הספר מסתיים בהשוואת אדם ובהמה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 16:42 |
|
| |
פרזנט, אין לי מספיק הכרות עם לשונו של בעל הפיוט, כדי לדעת אם היה עליו להשתמש בביטוי מאריך, או לחלופין, מיצר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 15:06 |
|
| |
חוסר ההגיון בדג הבולע אדם והאדם נשאר חי במעי הדג- והוא מנוגד לטבע, והרי אין דברים שה' עושה כנגד הטבע, כמובן לאחר שאמר -ויכולו. מסבירים חז"ל שהדג הזה המיוחד של יונה, נברא כבר בששת ימי בראשית. עם פי האתון פי הבאר ופי הארץ.
נוכח הראב"ע כותב שאיוב ספר מתורגם! הוא לא מפרט מאיזו שפה. ואין לזה הרי כל נפקא מינה, יש להניח שהוא תורגם מאכדית .
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 14:51 |
|
| |
יתכן
נדמה לי שהגדר הזה כבר נפרץ, אין למישהו היום בעיה לטעון על אירועים בספרי התנ"ך האזוטריים (למעט התורה מאברהם ואילך) שהוא לא התרחש במציאות. חז"ל עשו את זה על חלק, הגאונים והרציונליסטים על חלקים אחרים, והיום עושים את זה על הבריאה, המבול וספר יונה. כי הנה כחומר, ביד היוצר... (אגב: למה "ברצותו מרחיב וברצותו מקצר"? ההפך של מרחיב הוא מיצר. וגם זה חרוז... מאריך/מקצר או מרחיב/מיצר. אין לחשוד את הפייט בשפה דלה...)
בכל מקרה, חז"ל לא אמרו שספר יונה משל היה (יש להם פה, לא?), וגם הוסיפו כל מיני פרטים לסיפור, למשל שמלך נינוה הוא פרעה של יציאת מצרים, שיונה עבר מדג זכר לדגה נקבה...
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 14:26 |
|
| |
שיבולאיו, תודה.
עדיין יש לחלק בין ספרות יפה, גם היא מוכוונת מסר, לבין ספרות תיאולוגית.
צודק ר'ירוחם כי גם אם נסכים כי לפרטים אין משמעות, עדיין עלינו לנסות להבין את כל מה שיכול להשתמע ממנו אמירה תיאולוגית או מוסרית. פרזנט, דעתי כדעתך. רק הערתי על הפירוש, כי בסופו של דבר אינני מרוויחים כלום. אין הוכחה חד משמעית שחז"ל תפסו את יונה כסיפור. אם הייתה כזאת הרב ריבלין לא היה כותב את מה שכתב.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 14:04 |
|
| |
שיבולאיו
מחלון וכליון כשמות אלגוריים (מחלה וכליה) מופיעים גם אצל חז"ל (בבא בתרא צא:).
ירוחםשמ
מאיזו שפה תורגם ספר איוב?
יתכן
יתכן שאם היה סיפור מקורי הוא היה על 600 חמולות, רק בשלב מאוחר בהרבה קיבל את המניין המפורט בהסתמך על סדרי הגודל העכשוויים של השבטים, ואז גם תוקנו המספרים העגולים לכדי 603,550 ו 601,730.
אין ספק שזה לא עולה בקנה אחד עם התיאור המקראי כולו - אך מצד שני יש קשיים גדולים בהנחה שהיו מספרים כאלה בתקופה ההיא. בוא נאמר, יותר מהקושי של 120000 בני אדם (כולל טף, נשים וזקנים [מסודר לפי א"ב]) בבירת הממלכה האשורית במאה השמינית לפני הספירה.
ואימתי ואיך הפך סיפור אלגורי יפה לסיפור מציאותי בעיניהם של החז"לים?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 13:01 |
|
| |
שיבולת אתה לא מתיחס לפרט זה או אחר בסיפור הדידקטי? דידקטי למה? אתה מתיחס לכל הספר. מחלון וכליון כמו יתר הגיבורים הם משל. ומסר. כמו ער ואונן כמו- יצחק כמו אברהם ויעקב אבל לסיפור כולו חייב להיות הגיון. יותר נכון אנחנו צריכים להבין את ההגיון שלו- אם אנחנו מצווים לקרא בו ביום הכיפורים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 12:49 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | מה בין סיפור דידקטי למשל? |
|
משל הוא, להבנתי, מקרה פרטי של סיפור דידקטי, והוא בא לחנך ע"י סיפור שלכל פרט בו (או, לפחות לראשיים), יש מקבילה בעולם שבו המספר רוצה שהלקח יובן - הנמשל. כך, לדוגמה, במשל האטד, אפשר לחשוב מיהם מקבילותיהם של העצים, מיהו מקבילת האטד, וכו' וכו'. סיפור דידקטי יכול להצטמצם לאינסטנציה שרבים מפרטיה שרירותיים. כך, לדוגמה, 1984 הוא סיפור דידקטי - אי אפשר לשאול מה משמעות חברתו של וינסטון, מה מקביל לחדר 101, וכו'.
הגבול בין משל לסיפור דידקטי עלול להיות מטושטש. הלינק הבא עוסק בהבדל בין fable לparable, והוא מציין דברים דומים:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 12:31 |
|
| |
מה בין סיפור דידקטי למשל?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 12:28 |
|
| |
עניינו של ספר יונה לפי הרב ריבלין:
"לפי ניתוח זה, כל ספר יונה הוא ויכוח בין הנביא לבין הקב"ה על הנהגת ה' את עולמו. "נביאי האמת וצדק" ש"דבריהם נאמרים באמת" אינם מבינים, כיצד מידת האמת דרה בכפיפה אחת עם מידת חסדו וטובו של הקב"ה. זוהי הסיבה לבריחתו של יונה ולסירובו ללכת לנינוה.
יונה אומר דבר זה מפורשות: "על כן קדמתי לברוח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה". כל המכיר את י"ג מידות האמורות בתורה, מבחין מיד במידה החסרה "ואמת". חסרון "האמת", כביכול, בהנהגת ה' את העולם, והעובדה שהוא מנהיגו ברחמים מופרזים, הם הסיבה לבריחתו של יונה; ויונה מביע זאת ב"השמטת" ה"אמת". שתיקה זו מהזכרת המידה "אמת" היא לפי ניתוח זה לב לבו של הספר כולו. והמידה החשובה ביותר בספר היא המידה שאינה מוזכרת בו. "
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 12:25 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | אכן, אין בעובדת היות הספר משל משום מענה על שאלותיך. ואולי אדרבה. במשל אמור להיות לכל מילה ולכל משפט משמעות. ...
ציינתי זאת כי היה נראה שהדיון מתעלם מאפשרות היות הספר משל. ...
|
|
לא כל סיפור מקראי שאינו תיאור אמיתי חייב להיות דוקא משל. אולי מדובר בסיפור דידקטי, לדוגמה? האפשרות הועלתה למעלה באשכול, אגב. אני ממליץ שתעקוב אחרי הקישור לאשכול של מיימוני.
פרט בסיפור שאינו תיאורי אינו חייב בהכרח להיות בעל משמעות, ובפרט פרט מאד אבסורדי או מוגזם. מי מאתנו לא נתקל בטענה מהסגנון "נניח שא' איבד שעון. הוא שואל את ב', שיודע מה השעה. לפני זה עבר חייזר וגילה לו...". כאן ה"חייזר" אינו בעל משמעות מיוחדת, אלא הפוך - הכותב מנסה לומר - עזוב את הפרטים, הם אינם חשובים, אני אביא דוגמה לפרט מוגזם כדי להדגיש שאין חשיבות. כך שמעתי, אגב, מהסופר מאיר שלו לגבי "מחלון וכליון" בספר רות. הפרטים ביונה כ"כ ביזאריים, שזו גם הכוונה כאן, לדעתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 12:23 |
|
| |
יתכן אם אתה מקבל את התנ"ך , הבעיה עם הדג אינה הבעיה הלא הגיונית היחידה הקיימת בה. הפסוק הרי אומר
וַיְמַן יְקֹוָק דָּג גָּדוֹל לִבְלֹ - וימן= זימן, ולפי הנאמר היד ה' תקצר?.
לשם הויכוח אמת הסיפור נשמע ונראה כמשל. אבל בשביל להכריז עליו שהוא כזה צריכים הוכחות! אחרת מה? יותר מוצקות והגיוניות מאשר אני קראתי וראיתי. וכאמור השאלה אחרי זה קשה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 12:00 |
|
| |
ר' ירוחם, אכן, אין בעובדת היות הספר משל משום מענה על שאלותיך. ואולי אדרבה. במשל אמור להיות לכל מילה ולכל משפט משמעות. ציינתי זאת כי היה נראה שהדיון מתעלם מאפשרות היות הספר משל. בעיני, ההוכחה העיקרית היא מהסיפור על מעי הדגה שאין בדומה לו, וכנראה גם מהידיעה כי מהכרותינו עם התקופה, הסיפור לא היה ולא יכול היה להיות. צענע, תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 11:37 |
|
| |
יתכן נכון -אז מה? הבסיס לרעיון כי ספר יונה משל היה- מתבסס כי אין בתחילת הספר זמן- כמו ביתר ספרי הנבואה. זו טענה לא נכונה- יש עוד כמה נביאיים שלא מצויין הזמן בו התנבאו. מה עוד שיונה הנביא כבר מופיע בנ"ך בספר מלכים ואנחנו יודעים בדיוק את הזמן בו הוא חי. והיה מיותר לציין זאת שנית. להחליט כי הספר משל- צריכה הוכחה. כי הרי אפשר להגיד כך על כל ספר אחר ונביא אחר. ספר איוב- הוא ספר מתורגם משפה אחרת, ובה יש את כל האלמנטים של ספר הכתוב כמשל
ואם הספר הוא משל- אז מה הנמשל? ומה המסר? ולמי? התהגותו של יונה גם כמשל- אומרת דרשני? אם כל הכבוד הראוי- יונה הנביא היחיד שמתצייר בספר הזה כדמות שלילית. למה?
אולי מכיון- כשמו-בן אמיתי- הוא איש האמת? ושימותו כולם, עם זה לא לפי האמת שאני מאמין בו! אנשי נינוה והמלחים הרי לא חזרו בתשובה מתוך אהבה- אלא מתוך יראה(כך כמה מהמפרשים) תשובה מתוך יראה לא נחשבת! זו אינה תשובה אמיתית. תשובה כזו לא מתקבל אצל איש אמת! וזה הוא הויכוח של יונה עם ה', מדועה אתה סולח להם? הם לא עשו תשובה מתוך אהבה. עד כדי כך הוא מתרעם על ה'- כי הוא שולל מה' את התאר אמת! זה כבר כן מזכיר לי את הנמשל, והוא כבר כן מזכיר לי כמה אנשים שהוא המשל שלהם.
 |
|
|
|
|
|