השאלה מצריכה אשכול בפני עצמו. מהו בודהיזם לסוגיו ובימינו? (המון שאלות). מהי עבודה זרה? האם רק עבודה זרה במובן החמור אסורה? האם אנו עוסקים במערכת אמונות, בהתנהגות?
מקוה להגיע לכך מאוחר יותר...
*** מרובקה הסתייג:
תודה מימוני אולם אינני מעוניין לפתוח אשכול בנושא האם בודהיזים הינו ע"ז, אלא רק מחפש מקורות בנושא, לאור העובדה שת"ח מפורסם אחד, אמר לי שדנו בזה כבר הפוסקים והגיעו למסקנה שזה ע"ז, אולם מעבר ל"שותי"ם" ברשת שמידת רצינותם מוטלת בפסק, ובוודאי לא אליהם התכוון אותו ת"ח (שכמדומני שאיננו יודע לגלוש ברשת) לעת עתה לא עלה בידי לגלות שום שו"ת בנושא.
*** מיימוני המשיך בכל זאת:
מרובקה
לי זכור משהו על התייחסות ליוגה ועל מתנה שהמודט (=עושה המדיטציה) נדרש להביא, ועל המילה שהוא חוזר עליה ללא הרף, ששתיהן אסורות. זה טכנית. אבל כמדומה שכאן זה לא בודהיזם, או לא רק, אלא סוג מאד מסויים שלו, אולי זן בודהיזם בפרשנות מערבית.
יש מחקר מעניין שמשווה בין בעל התניא לבין הוגים בודהיסטים. כשמנתחים את תפיסותיו של בעל התניא, מגיעים לעמדות שמיתרגמות למקבילות לתפיסות יסוד של הבודהיזם: שלילת הישות מן העולם, כל המציאות אינה אלא דמיון, שלילת מציאות פרטית של תודעה פרטית (יש כאן פרדוקס: מי טועה ומי בוחר לטעות, אבל זה משותף לשתי הדרכים) ועוד.
האם זה מכשיר את הבודהיזם כמערכת אמונות או פוסל מן היסוד את חב"ד? והאם בעל התניא הוא שהחל עם גישה זו או שמקורה לפניו? אבל באמת ראוי לדון בכל זה באשכול על בודהיזם. ולשם יש להעתיק את הודעותינו האחרונות.
*** אז הנה האשכול...
נשלח ב-16/7/2017 12:26
מאיפה הבודהיזים?
נשלח ב-14/7/2017 18:10
חבר'ה אנחנו מתברברים כאן. חבל על הדיון. אני הייתי רוצה לפתוח שרשור רק על הבודהיזם. לענות למי שרוצה לדעת על הדהרמא, בלי שטיילו לי פצצות מ"אין איה" ומורה נבוכים.
חכמינו פירשו צלם א-להים ככח השכלי שהקב"ה טבע באדם. יראת שמים נתונה ללב. מלכתחלה האדם הראשון נברא טהור, וממילא היה ירא שמים, ובכל זאת ניתנה לו בחירה, ואילמלא ניתנה לו בחירה, לא היה חוטא. על-כן אמר רבי חניניא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו'.
תוקן על ידי מם80 ב- 14/07/2017 16:54:22
נשלח ב-14/7/2017 13:49
אז איך אתה מפרש את הפסוק- בצלם אלוקים ברא את האדם- מה זה אם לא השראת שכינה באדם? מצפון. לא ראינו שאחרי הקמת המשכן בני ישראל נהיו טובים יותר. וכן הקמת בית המקדש הראשון והשני לא גרמו לשינוים רוחנים בעם. אלא להפך. למרות הדברים העיפים מאד שכותבים כל הוגי הדעותהמקובלים והפילוסופים. למעישה זה לא היה אף פעם. כתבת מהגמרא- הכל מהשמיים חוץ מיראת שמיים- איך אתה מסביר?קהלת פרק ג
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, הכוונה להשראת שכינה בלבם, מעלה שהיתה קיימת לכל בני ישראל במעמד הר סיני, ושלאחר חטא העגל תלויה בהקמת בית המקדש. השכינה היא התגלות הקב"ה לאדם לפי מדרגתו.
רמח"ל:
והנה גילוי כבודו יתברך הוא יהיה הפועל בכל מה שימשך לנביא בנבואתו. והנה ממנו יימשך בכוח הדמיון שבנפש הנביא, ויצוירו בו עניינים מה שיוכרח בו מכוח הגילוי העליון ולא מצד עצמו כלל. ומתוך הדמיונות ההם תימשך בו מחשבה והשכלה, שחקיקתה תהיה מכוח הכבוד המתגלה, ויישאר העניין קבוע בשכלו, שגם כאשר ישוב למצבו האנושי תימצא הידיעה בו בבירורה.
כלומר, לנביאים האחרונים היה כח מדמה נפשי מיוחד שבאמצעותו הקב"ה היה מתגלה אליהם. וביד הנביאים אדמה, פירש רש"י: אדמה להם דברי ע"י משלים כדי לישבם על שומעיהם. מעלת הנביאים יכולתם להבחין בין אמת לדמיון, בין מחשבה והשכלה לבין ציור.
נשלח ב-14/7/2017 13:09
אברם_העברי כתב:
אגב, אהבתי את הביטוי "וכי בלייק לא אמר" משל היה מדובר באחד התנאים - יאבד בלייק ואלף כיוצא בו, ולא תיעקר אות אחת מדברי הנביאים, שלא חלמו מימיהם על אלוהים שנמצא בדמיון!
איך שעלה לי הפסוק הזה לראש ("ובין כתפיו שכן") היה לי ברור שתפרש אותו בדרכו הנפתלת של בלייק - ולכן הקדמתי תרופה למכה... בכל אופן, ברור שזה דימוי, מה גם שלא נראה שבימי המקרא הבינו שהדמיון הוא בראש, אלא בלב\מעיים\כבד\כליות ודוק. אגב, אהבתי את הביטוי "וכי בלייק לא אמר" משל היה מדובר באחד התנאים - יאבד בלייק ואלף כיוצא בו, ולא תיעקר אות אחת מדברי הנביאים, שלא חלמו מימיהם על אלוהים שנמצא בדמיון!
נשלח ב-14/7/2017 11:43
אברם_העברי כתב:
או שאולי הכוונה למוח?...
וכי בלייק לא אמר שהדמיון הוא אלוהים? איפה שוכן הדמיון?
עבודות זרות מדמיינות את הבורא לפי מושגים אנושיים, מדמיינות את האדם כא-לוהות, וכתוצאה מכך עובדי ע"ז מלאים בגאוה.
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם." הפסוק אומר לך בצורה הכי ברורה ש א' שוכן בך. איך זה שאתה לא מבין דבר כל כך פשוט? צריך בשביל זה אוניברסיטה?
אולי לא אוניברסיטה, אבל לפחות קונקורדנציה! כי הביטוי הזה מופיע בהרבה מקומות, ואם כן אלהים נמצא לא רק "בתוכנו" - למשל: "ה' אמר לשכון בערפל", "ושכנתי בתוך ירושלים", "הר ציון זה שכנת בו", "הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה", "שוכני בחגווי הסלע" - והשיא הוא כמובן: "ישכון לבטח עליו... ובין כתפיו שכן (!)" - או שאולי הכוונה למוח?...
נשלח ב-14/7/2017 11:09
אברם_העברי כתב:
(אני רואה שכל אחד כותב פה משפטים לא קשורים, אז גם אני...:)
תחרות קואנים?
נשלח ב-14/7/2017 10:57
מם80 כתב:
עבודות זרות מדמיינות את הבורא לפי מושגים אנושיים, מדמיינות את האדם כא-לוהות, וכתוצאה מכך עובדי ע"ז מלאים בגאוה.
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם."
הפסוק אומר לך בצורה הכי ברורה ש א' שוכן בך. איך זה שאתה לא מבין דבר כל כך פשוט? צריך בשביל זה אוניברסיטה?
נשלח ב-14/7/2017 10:03
אברם_העברי כתב:
(אני רואה שכל אחד כותב פה משפטים לא קשורים, אז גם אני...:)
הוא טען שהוא ענה תשובה. זה לא היה נכון. הוא שאל שאלה. אבל האמת שמגיעה לו תשובה טובה יותר.
(אני רואה שכל אחד כותב פה משפטים לא קשורים, אז גם אני...:)
נשלח ב-14/7/2017 09:54
בחור מרבה שיחה עם בחורה. פתאום נסתמה השיחה ושתיקה ירדה על שניהם. לאחר שעה קלה הפסיקה הבחורה את השתיקה ואמרה לבחור:
על מה אתה מהרהר עכשיו?
החזיר הבחור:
אני מהרהר על אותו הדבר, שגם את מהרהרת עליו עכשיו.
רגזה הבחורה ופרשה הימנו:
– מאוסים עלי גסי-הרוח...
נשלח ב-14/7/2017 09:38
תלמידטועה כתב:
קירטון לכשתסיים להבין את עצמך כמו בודהיסט טוב נסה להבין את תשובתי (אינסטלטור)
מהקשפה היה תלמידו הנבחר וממשיך דרכו של הבודהא. יום אחד ישב ביער והיה שקוע בהתבוננות. לפתע החלו פרחים לבנים לנשור מהשמיים. "תודה לך על הדברים שאמרת על השתיקה" לחשו לו קולות. "אני לא דיברתי" אמר מהקשפה. "אתה לא דיברת, אנחנו לא שמענו. כך שתיקה צריכה להיות." והפרחים הלבנים המשיכו לנשור.
