רדידות בפגישות....

האם קורה לכם שבמהלך הפגישה הראשונה עוברת מחשבה בראש: "רבונו של עולם, מה אני צריך לשמוע את כל זה?"

כמו הלכה למשה מסיני כל העניין של הרדידות בפגישה ראשונה, כל מיני דיבורי סרק על איזה שירים היא אוהבת או איפה אתה רואה את עצמך עוד כמה שנים.......

אני לא בדיוק יודע איך להסביר את עצמי. אבל בטוח שאתם מבינים למה אני מתכוון, פשוט לפעמים נשבר לי מהמריחה או מה"בזבוז" (תקראו לזה איך שאתם רוצים) של הפגישה הראשונה על שיחה משעממת..... הרי כבר בבירורים את יודעת מה עושים כל האחים שלי... וכדומה. לפעמים אני מוצא את עצמי מתאמץ לחשוב איזה שאלות לשאול בשביל למשוך את השיחה.. לא היה עדיף יותר לו ישר היינו מדברים תאכלס על השולחן? למה למרוח סתם ובסוף לגלות שבכלל ההשקפה שלה והתוכניות שלה שונים משלך, שהבית שהיא רוצה לא תואם לציפיות שלך(או הפוך כמובן). אני לא אומר, ברור ששיחות היכרות כאלו לפעמים עוזרות להכיר את האדם שממול... אבל לרוב לא, לרוב עושים זאת רק כי כך מקובל וכדי לא להיראות שונה מהחברה... לא להיות מוזר בזה שכבר בפגישה ראשונה אתה מדבר על בית.. אני אישית יותר אוהב שיחות על השולחן... קשה לי לשבת עם אדם(קל וחומר אשה) שלא הכרתי עד היום ולנהל איתו שיחת חברות-היכרות, הרי שנינו יודעים למה התכנסנו פה... בשביל מה כל החפירות האלו? למה זה מועיל?... ושלא לדבר על ההצגות במהלך הפגישות ועל הנחמדות המתחנחנת עד כדי רחמים...... אבל זה כבר נושא אחר... למה חייבים רק משיחה שניה לדבר כמו שצריך?

מה דעתכם?

זה שאולי יצא מהפגישה חתונה זה יכול להיות...
אבל כשמכירים בן אדם צריך גם להכיר את הצדדים הכביכול רדודים שבו...
זאת לא פגישת עסקים בוא נשים את הקלפים על השולחן ונדבר ביזנס ממש לא
וזאת לא חייבת להיות שיחה משעממת אפשר להתחיל בשאלות בנאליות ואח"כ אם אתה רואה שאין לך מה לשאול 
תשאל שאלות יותר ענייניות...