תהיות

יצא לי לדון (לקבל בראש..) עם מישהי לאחרונה בנושא דלהלן,
אשמח לשמוע את דעתכם - דיינים מומחחים - בנושא.

העולם שלנו מכיל בתוכו אינספור של אנשים, אינספור של סוגי בנ"א.
וכבר אמרו חזלינו זכרונם לטובה - "כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דיעותיהם שוות"

יש הרגישים וישנם שקצת פחות.
יש יפים וישנם שקצת פחות.
יש חכמים וישנם שקצת פחות.
יש כובשים וישנם שקצת פחות.
ויש ויש ויש...



אני אתפס לנושא הראשון - הרגישים.

בתוך כל זה - אפשר לראות הרבה סוגים.

יש "נמרחים", מישהו שעבר עליו משהו והוא יעלה לכאן מכתבי אהבה. יבכה למסך המחשב. בקיצור - לגמרי לגמרי.

יש פחות מזה, רגיש אך לא "מרוח".

יש את ההיפך הגמור - ה"גבר גבר" של השכונה. "לא מפריע לי!" "לא מזיז!" וכו' וכו'.


ובסקאלה שביניהם יש את כל מיטב החתיכים שבעולם.

כמובן שאני לא מדבר רק על הודעות שנכתבים כאן בפורום, אלא על כל תחום בחיים - ובין היתר גם על ה"בינו לבינה".

כוונתי - ואתן את עצמי לדוגמא:
אני ממוקם רחוק מאוד מאותו "גבר גבר",

כשאני נפגש עם בחורה (ולא רק אז.. גם בבית.) אני לא אדיש, משתדל (רק משתדל, לא תמיד הולך..) לגלות רגישות. לומר את מה שאני חושב, לשתף את בר שיחי בהרגשתי ומחשבותיי ולהשתדל שזה יהיה יותר מ"פששש".

עיקר העבודה שלי להיות כזה היא בבית, לא עם בחורה שהרגע נפגשתי איתה. בפגישה עם בחורה זה הרבה יותר קל. כי.. מה לעשות, היא בד"כ יותר מעניינת אותי מאשר האמרה המצחיקה של אח של אחיין של חברה של אחותי..

אך מצד שני, אני מרוחק עוד יותר מה"נמרח הסדרתי".

אך מצד שני, בעבודה – שם אין לי מקום כלל וכלל לרגישות שכזו. אני מאוד נחמד, אנשים באים להתייעץ ולדבר. אבל כולם שם יודעים שאני מאוד "קשוח" ואוי ואואואביייי למי שיעשה בעיות.. אין לי שם רחמים.

 אך מצד שני, – אני חייב את זה. זוהי עבודתי.

בכ"א, יצא לי לא פעם - ולאחרונה שוב, להיתקל בבנות שמחפשות את ההיפך מזה בגבר. הן מחפשות את ה"מסתורי", ה"לא מזיז לי" והמצ'ואיסט המצוי. מבינים על מה אני מדבר.. נכון??

לעניות דעתי – גברים אלו מחולקים לשניים:

1) מי שבאמת בנפשו הוא כזה. הוא ישאר כזה לתמיד כי זה מה שהוא. בארוחת ערב איתו, כשיישב  עם אשתו אני לא יודע כמה כוח יהיה לו לשמוע את סיפוריה של רעייתו הנקבובית הרגישה, כשהיא "תריב" איתו זה באמת לא מאוד יפריע לו והוא יתן לה את הזמן "להתגבר על זה"..

2) אחד שבנפשו פנימה איננו שכזה, אך ראשו על כתיפיו והוא יודע "לשחק את המשחק" שיקנה את העומדת מולו.

במקרה הראשון – חסרונו של אותו "גבר גבר" בעיניי הוא ברור.

במקרה השני – בעיניי יש טעם לפגם ב"משחקים" האלו.

 (זה מזכיר לי את הסיפור של הוריי הגרושים – אמא שלי אשה מאוד אסתטית. אבא שלי לפני פגישותיהם ידע ע"כ ובנוסף לכך הוא ידע שמפריע לה שהבחור ילבש את הציצית בחוץ (כמנהג החסידים כל בגד הציצית – על החולצה.). הוא הגיע לפגישות עם ציצית מתחת לחולצה – ויום אחרי החתונה הוציא אותה. אני לא יודע כמה זה באמת דומה אבל זה מזכיר לי..)

אני משתדל להניח את עצמי על השולחן – כמות שאני. ובאמת זה לפעמים פחות "מגרה" את זו שמולי.

לדעתכם (גם מהצד הנשי וגם מהגברי):

מה עדיף מכל שלל המקרים/הבחורים המתוארים לעיל?

האם גם לכן מפריע או פחות מושך אתכן הגבר ה"יותר רגיש"?

 לאן בתוך כל זה אתם משייכים את עצמכם?

אתם "תשחקו את המשחק"? תנסו להיראות יותר או פחות רגישין ממה שאתם?

קראת עד לכאן? שאפו!