קנאות דתית, "מידה כנגד מידה" = עונש תבוני,

קנאות דתית:

חינכו אותנו ולימדו אותנו על נצחיות התורה, ושכל פסוק וסיפור בא לומר לנו משהו עמוק, והם לא ח"ו סיפור גרידה, אחרת למה לא ספרו סיפורים אחרים שהיו בזמנם ? כלומר כל סיפור היא פילוסופיה שלמה, וצריך לרדת לעומק הסיפור ולמסר שהיא מעוניינת לעביר לדורות,

ובכן מעשה שמעון ולוי בשכם מסופר בכדי לומר שאין מקום לקנאות דתית, ויעקב אבינו מבקר את מעשיהם ושולל את דרכם מכל וכל,

כשל שיטת יוסף בחברה וכלכלה:

לימדו אותנו את החלק שמלחמת אחים מביא לגלות, כלומר מכירת יוסף גרם לגלות מצריים,
אבל משום מה אף אחד לא מלמד את שיעבוד מצרים כלומר, מי גרם לשיעבוד,
יש הבדל בין אומה בגלות ברצון לבין אומה משועבד לאומה אחרת,
אומה בגלות יכול להחליט לחזור, אומה משועבדת לא יכולה לחזור לעולמים,
אני כבר לא מדבר על עצם השיעבוד שהיא רע לכל אחד אישית, מה שאין כן גלות אישית לא כל כך רע באופן זמני לאדם עצמו,


ובכן התורה מספר מה יוסף עשה כמלך, פשוט ניצל את הרעב לקנות את האדמה למלכות\חברה, ולגזול את חירות האדם ואת נפשו ואדמתו, (שבלי זה אין לו קיום, לא לו ולא למשפחתו, הוא תלוי במלכות ובחוקיה ובמשחקיה הכלכליים, בכדי להקים את משפחתו ונצחותו האישית, שמזה מורכב החברה בכלל, ובלי היסוד הזה אין קיום לחברה כחברה,)

רק ללמוד את שיטת משה רבינו בעניין, מלמד אותנו מה לא טוב היית בשיטת יוסף,
כל המצוות של משה הם תשובה לכישלון של יוסף,
חלוקת הארץ לכל אחד אישי, איסור מכירת אדמות לצמיתות לאדם אחר ובוודאי לזר, (כלומר אפשרי מסחר אבל חוזר ביובל)
איסור עבדות לעולמים אפי' מרצון, רק לשש שנים או יובל מרצון,
ריבית כמובן אסור מאותו סיבה, שהיא גוזלת את חרותו של האדם ונפשו ורוחו, ומשעבדת את האדם לעולמים,

מוסר או תבונה נצחית ? ושכר ועונש תבוני,

בשני סיפורי התורה שלעיל, אין בהם מוסר גרידה, יש בהם תבונה נצחית, יש בהם כמובן שכר ועונש תבוני,

הרבה ביהדות בכל ימי ההיסטוריה של האומה, השתמשו בקנאות דתית, וזה חזר אלינו כבומרנג,
הנצרות והאיסלם היא תוצאה של הקנאות שלנו, מעשה שמעון ולוי חזר אלינו כבומרנג,
הקנאות היא אסון אנושי בכל שיטה ודרך אפי' בדרכם של הנאורים, רק דרך התבונה והאמצע היא הדרך המלך,
ושוב אין כאן מוסר יש כאן "מידה כנגד מידה"

אנשים לא מודעים לעומק העניין שהאלוקים משלם "מידה כנגד מידה" הם חושבים שהאלוקים הוא בייביסיטר ומשלם לכל אחד ישר מהשמים, ולא היא,
"מידה כנגד מידה" נמצא בעומק התבונה ובקו הזמן,
כלומר: אתה כאדון משעבד את זולתך לעבד ?! מחד זרעו של העבד יגבור על זרעך וישעבד אותם, וחוזר חלילה וחלילה,

וזה היית הכשל של יוסף הצדיק, הוא קנה\גזל את חירותו של האדם, ולמחרת הם השתחרו ושחרו את עמם מעבדות ודווקא את עמך (של יוסף) שיעבדו לעבדים,

אילולי משה רבינו שהצליח להוציא אחד מחמש ממצריים ?! היינו עד היום עבדים למצריים או בכלל לא קיימים כאומה ומשפחה,

כמובן משה רבינו לא הסתפק רק בלהציל את האומה מעבדות, (מה שאין כן היום) דאג שלא נחזור להיות עבדים, ודאג כמובן לחוקק חוקים תבוניים בשביל כך,

ואל לנו לשכוח ש"המידה כנגד מידה" היא חוק טבע, ואין להסתתר ולהתעלם מזה, לא יעזור אם נחוקק חוקים ונשלוט בכח החוק והחברה, שיעבוד האדם לחברה יביא לביטול החברה, בינתיים עד שיבוטל יש את ה"מידה כנגד מידה" האישי, שזה אומר: אתה אולי חזק אבל הבן שלך יסבול מחזקים יותר שישתמשו עם אותן חוקים שחוקקת לטובתך,

כלומר המידה כנגד מידה עובד כללי ואישי, ואין מה לעשות נגד האלוקים והתבונה,

לסיכום:

שאלתי הם שנים,
1, למה לא לומדים ומלמדים את התורה בדרך הזו ?
2, למה לא נוהגים על פי התורה התבוני שלנו ?

בהצלחה לכולנו
max
 

ראו,
אני לא רואה את עצמי שייך למערכה שענינה תקיפה או הגנה על דברי הרב.
אני לומד תורה, ולא עסוק בקידוש רבנים (גם גדולים וענקים) וכל מה שהם כתבו.
            אם רוצים לפלפל ולגלגל את הדברים כדי שדברי הרב יצאו בסדר אפשר, אבל זה חורג מדרך היושר, כבר הסברתי קודם את הקשר המיוחד של יוסף לארץ ישראל , מובאות נוספות בענין: בנות צלפחד ורש"י על אתר  שמסביר שהן חיבבו את הארץ כפי שיוסף אבי שבטן חיבב את הארץ, ומה לנו גדול מיהושע כובש הארץ שהיה מזרעו של יוסף ?  הנקודה של יוסף היא חיבור אל המעלות שבבריאה לכן הוא שטנו של עשו, לכן בצוק העיתים וכשאחיו זרקו אותו לעבדות הוא הצליח למצוא פליטה למשפחת יעקב במצרים, ועוד כהנה וכהנה, אך לטעון לאג'נדה של לרדת למצרים מלכתחילה  כדי ללמדם בינה , אין לכך שום ראיה, כל הראיות שהבאתם כאן מראות שבדיעבד שהגיע למצרים הכיר להם טובה וכו', ואגב זו מצוה שגם משה רבינו מצווה עלינו "לא תתעב מצרי".
                       ליל מנוחה.