מכתב אחרון לרה"י ר' נתן צבי פינקל

בס''ד

יום המר י''א מר חשוון, עת נלקח למרומים הרב הגאון ר' נתן צבי פינקל זצוק''ל

הלב רותח, הנשמה מיוסרת, והשפתיים לא מפסיקות מלרעוד. זה היה יום אחד מני אחדים, שיחקק היטב בזכרוני, לא יחדול. ראש הישיבה שלי, לא הראשון, קדמו לו עוד שני ראשי ישיבות, הישיבות בהם למדתי בשיעורים הנמוכים ולמדתי לגדול, וראו איזה פלא, הרב שהכי היה רחוק ממני- לכאורה, מבחינת תדירות, סמיכות וקירבה אליו, כל כך כאב לי בלכתו.

מרבה אני לחשוב על כך, שבאמת, אין סיבה הגיונית להלם, בכי וזעזוע, כמו שחשתי בלוויה, לאחר שנלקח מאיתנו, מסתמא כאב זה התחולל בי משום אהבת תורה. שלו, וממה שהשכיל להשריש בי, במשך שניות ספורות בלבד, מתוך זמן שהותי בישיבה.

לפני מס' ימים, במהלך השיעור כללי האחרון בבית המדרש, שאלתיו שאלה חמורה, בעניין הסוגיה המדוברת. והוא ענה בחיזוק העמדה שהציג, בלי להתייחס לדילמה שלי, חשתי בזאת- אך השיעור המשיך בכל זאת.

למחרת, כל אותו היום- ישבתי על המדוכה, במטרה ליישב את השאלה שהצגתי, ומצאתי נחת, שכן החילוק שניתן לבסס עליו את התירוץ שאמרתי- עולה ממחלוקת ראשונים כמה דפים אח''כ.

מרוב התלהבות על שהצלחתי ליישב את הקושיה, התיישבתי על מחשב של אחד האברכים, ומיהרתי להקליד את המהלך, בפניה של גוף שלישי- כאילו מדבר אני אל הרב, ושוטח לפניו את התירוץ. הזדרזתי לבית הדפוס, השעה 9 בערב, הוצאתי את המסמך ואצתי לביתו של הרב.

ישבו לפניו כבר מס' בחורים , ולמדו לפניו מתוך ספר מפרשים. בראותו אותי, בפתח החדר, לא הסיר ממני את עיניו, עד שנאלץ הבחור לחדול מלקרא, שכן ראה שמעייניו של הרב נתונות באדם כלשהו הנצב בחדר.

נגשתי אליו, והגשתי לפניו את הדף. השיעור- השאלה, והתירוץ. הוא קרא בעיון במשך דקה וקצת. כשצפיתי בידו המחזיקה את הדף ראיתי כי רועדת היא מאד, ותהיתי איך יכול הוא לקרא במצב כזה. (התנחמתי בכך שהדפסתי את החבורה בגודל 14 שזה גדול יותר מהרגיל.)

משסיים לקרא, הגיש לי את הדף ואמר ''טוב מאד, זה מצויין''. והסתכל בי בעיניים בורקות, מלאות חיבה, כביכול הטרידה הקושיה את מוחו זמן רב, ועתה מצא את שביקש. לא יכולתי להכיל את הסיפוק, ומרוב אושר מיהרתי לעזוב את ביתו, שש ועולץ. המבט שלו גרם לי לחזור לביהמ''ד, להסתער על הסוגיה במלא המרץ, במחשבה שאני חייב לזכות ממנו לעוד מבט הערכה שכזה.

זהו. זה הרושם האחרון שלי ממנו. זו הייתה דרכו של ראש הישיבה. לגרום לבחור הנאה שכזו מהלימוד, הוא היטיב לעשות זאת יותר מכולם.

הכאב העצום שלי, שנובע, מכך שלא אוכל עוד לראות את החיוך שעל פניו מסברא טובה, שלא תהיה לי עוד ההנאה הגשמית הזו, של להגיש לפניו חידושים מביהמ''ד, ולראת אותו קורן מנחת- היא היא המעיד הגדול, על דרכו המופלאה, להצמיח אהבת תורה בתלמידיו.

אוי רבי ומורי, איך נטשתני באמצע סוגיית שותפות? חזקה עליך שתשבור את כל המחיצות בניינו לאבינו, ותעזרנו שנפריד הפרדה גמורה בין רגשותינו, להמשך הזמן. כי גדול שברנו מנשא.

ליטאי, כיסחת, ולא את הדשא.

תן לי קישור לפורם מסילת ישרים לא חברת הסעות, נשמע טוב.

מרגש ביותר ונוגע.
מפליא עוד יותר לראות את  ה"שתיים אוחזין" - בגמרא ובנט. בכנות. זה הולך ביחד?

יישר כח על תגובותיכם ! אסיק, תיקנת בחסד. אהבתי..

תודה.

שמחתי לזכות לקרוא.

למה אתה חייב להיות כזה ציני תמיד?????????????

משתמש_יקר!
אשריך שזכית להיות מיושבי ביהמ"ד ולא....

והוא בטח היה רוצה שכל זה יתפרסם בנט הטמא ועוד בפורום שידוכים חרדים...