חייבת להגיב. השיר כל כך כל כך זה! ומדייק! ונוגע לא נוגע מתוך התבוננות שאין בה מן העצב. תודה!
נשלח ב-9/4/2013 14:15
מבקש את נפשי
מתוך תוכי אל תוכו פנימה
הודף דופק נדחף בבהילות
עצומות עיניים
עצימה על גב עצימה
מתגלה מעבה החושך
שכבה בתוך שכבה
ואם מקסם שוא, אשלייה
לאחוז במה שהיא עשוייה
לתת ידי למה שהיא.
מושלך פרקדן מעולף חושים
בורות עיניים פעורות לרווחה
דרוכות קפואות אל רמז שיקרוץ
על גב כיפת שמים
ולו תהא בבואת בבואה
די לי במה שהיא דיה לי.
גלי עצמך תתגלי, אלי אני
הנשמה אותה בקשתי
ואגב, יש לי התחושה
שגם היא מתרוצצת אבודה.
ביום שהוא לא יום
אם עירות ואם חלום
בעולם הרבדים המרפרפים
בין צל עמוק לאור חיוור
חומקת מעבר זוית התפיסה
מותירה אחריה אוושה קלילה
הרגשתי בה חולפת
מתנדפת שקופה
אל עולמה הבא
נשלח ב-16/10/2012 20:38
חבל להביע במילים את היופי.
נשלח ב-15/10/2012 05:24
הנה שמש תשושה אשר בארגמן שוקעת לפני שעות מספר ברקיע השמים מטיילת
וזו החורבה שבקצה החורש מתפוררת הלא בית אדום רעפים ומתוכו צהלת ילדים
וזה הסב שבקמטיו חרוש הרי סמוקות לחייו בחיק אמו מתנועע
נפש רועדת אלי מקורה שואלת שובי נפשי למנוחייכי
נשלח ב-25/7/2012 15:43
השיר הזה הוא עצוב מני ים ורוטט מני אופק! תודה לך!
נשלח ב-25/7/2012 00:56
זה המקום??? אז יאלללללללאא הנה גם שיר..
את התמונה שאצייר מחר לא יביט איש
ים רוטט ודמע וכבר תמו הגלים והאדוות.. הספינה אין האופק עשן חמים השמים עדיי, לא לאיידי, באבלי
שוטי שוטי ספינתי לא אדע יותר, אייך ודמעותי מן הערב יזרמו אל הים, יומם וכאבי לא ימלאהו בכה אבכה ואין מנחם לי
לכי ספינה לכי לך כמעט כבר ואינך עוד רק ליבי בדד כים נגרש
וקול רך קמעה עולה מן המזרח האתה זה, אבי רוחש לי לחש? ברוך בואך, בתי..
אהה.. אבי אסוף דמעת בריית הרש בתך..
עד אמצא מנוח אמונתי בערס אהבים בין קיפלי גלימתך אבכה אשקוט לבטח..
נשלח ב-19/7/2012 12:35
והיה שם מישהו שאל מי אני, ההייתי אני הוא זה? זהות רק כמו כפפה ליד אם חם מזיעים תמונות חולפות מול העינים לא מוצא עצמי בנוף נופים חולפים גלדי בצל מתקלפים ובתוכם כלום עננים הלאה הלאה האם יש שם שמים?
נשלח ב-3/7/2012 11:04
נעמי, נוגע.
נשלח ב-3/7/2012 10:58
נשמה תועה- השיר הזה הוא הכי יש שיש! משהו!
נשלח ב-3/7/2012 00:58
לנוס לנוס אל מרחבי ים מתאדה נמוג להיות שמים צלולים לשקוע בחיוך מעמקי מים אדירים שביל לא נשאר פסיפס קצף לבן בועות מתפוגגות עקבות על הגלים באוקיינוס האינסוף בשלווה טובעת שתיקה עמוקה כפולה ומשולשת אין נרדף אין רודף אין שניים אינות מלאה את עצמה אפס מקום
נשלח ב-2/7/2012 14:54
אם תביטו רחוק תחשבו שרואים אותי עומדת שם וצוחקת לגלים
זה לא אני. זה מה שהלבשתי על עצמי קראו לי מרה אל תקראו לי נעמי.
נשלח ב-27/6/2012 19:46
:(
נשלח ב-26/6/2012 21:55
וברחוק ובקרוב להפליא על מיטה לבנה כצחור הדרור מבעד לחלון החיים העצובים טיפות של גשם
אני תוהה ומחרישה מפחדת להרוס את הקסם של הערבוב של התקווה והעצב השזורים בכל הכאב הזה שבתוכי
אני נוגעת לא נוגעת אוספת או שלא את עצמי אל עצמי חללי הכאילו דומם מכונס בין זרועותי הדימיון על מי שהייתי הדימיון הזה על מי שעכשיו
