| נשלח ב-13/11/2011 17:35 |
 |
| |
ריקנות פנימית
איך מתמודדים עם תחושה איומה של ריקנות פנימית??
לכאורה, בלי שום סיבה מציאותית הנראית לעין.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2012 21:02 |
|
| |
דבי- אני שמחה שחזרת לספר לנו על החוויה העוצמתית שעברת
כשקראתי את דברייך חשבתי על הפסוק כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
מטפלת במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
0526346334
[email protected]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 14:38 |
|
| |
דבי-מקוה שעכשיו היו לך כוחות להיות איתנו כאן
לפי הבנתי את דברייך ולפי מה שעובר עלי,ישנם זמנים של בור שחור שבהם אין כוח להשתמש בשום ידע ובשום כוח כדי לשמוח,אתה פשוט טובע ואפילו שאתה יודע שכל הנדרש ממך זה להרים את היד ולתפוס את החבל,אבל אין את הכוח להרים את היד....
ולעומת זאת יש ימים שהמצב קשה אבל ישנם כוחות להשתמש בכלים ולהרגיש את קירבת ה',ובהאהבה הזו אפשר לצלוח כל משבר,אני זוכר ימים קשים שהייתימנגן לעצמי בראש משיר השירים,ישקני מנישקות פיהו כי טובים דודיך מיין....שחורה אני ונאוה...לפי פירוש רש"י זה פשוט נפלא,זה היה נותן המון כוחות והייתי עובר בשלום כל משבר,אך לפעמים אין כוחות גם לזה.....
'
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2012 06:25 |
|
| |
דבי -איזה יופי לך! מדוע בעבר לא הצלחת לשאוב מלהתקרב לד' והפעם כן?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 23:54 |
|
| |
בס"ד
אנסה לענות על שאלת הסיפוק
קיימת כמה סוגי סיפוק
רוחני
פיזי
נפשי
פיזי
אני אוהב את העבודה הזאת,
אוהב לעבוד קשה
אוהב להיות נהג משאית
ולא חסרים דוגמאות לזה.
וזה מתקשר לסיפוק רוחני
נהנה ממה שהוא עושה בחיים.
אבל בדקה שלא מקבל את השכר המיועד לעבודה.
זאת אומרת שלא מעריכים את הדברים שלו
זה יכול לשבור את הכל
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 23:46 |
|
| |
איזה כיף לשמוע שיש כאן מישהו שיפה לו היום יותר מפעם!
התגעגענו...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2012 22:18 |
|
| |
שלום לכולם,
מזמן לא כתבתי כאן, אבל בהחלט עקבתי אחרי ההתפתחויות- כשהייתי מסוגלת...
פתחתי את האשכול הזה והכותבים המסורים כ"כ ניסו לעזור ולתמוך, אבל הייתי במקום אחר לגמרי, כ"כ שקועה בעצמי, שלא הייתי מסוגלת בכלל להכיל את כל הטוב והאמת שנכתב כאן...
בתקופה האחרונה, בהשגחה פרטית מופלאה, הגיע הישועה הפרטית שלי, קיבלתי כלים ויכולות להתמודד עם אותה ריקנות פנימית, עם אותו בור שחור שהיה שואב אותי פנימה- ללא יכולת להתנגד.
בגדול, הכלים האלה פשוטים, פשוטים מאד, אבל עוצמתיים- זה בעצם דברים שידעתי, אבל לא חייתי אותם, זה החיבור והקשר התמידי לאבא שבשמים שאוהב, תומך, מבין ומתחשב... כ"כ פשוט וכ"כ לא מובן... ברגע שאני מרגישה שוב את אותם רגשות קשים, אני מיד מתחברת, מיד מבקשת את עזרתו, ומיד מרגישה את אהבתו ותמיכתו. אין תענוג גדול מזה, אין חוויה רוחנית יותר עוצמתית מאשר להרגיש אהבה כ"כ עזה מאבא שבשמים.
מאחלת לכולכם לטעום את הטעם הזה...
המון המון תודה לכל מי שעזר ותמך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 13:54 |
|
| |
אם יורשה לי להתערב בשיחה:
לעניות דעתי, תחושת ריקנות - עד לרמה מסוימת - וללא הפרעה נפשית אחרת, נובעת בד"כ מחוסר סיפוק רוחני. וכדאי מאוד לנסות לתת לנשמה קצת יותר מזון רוחני.
זה יכול להיות השתפרות בתפילה (בכמות או באיכות),
זה יכול להיות שיעור תורני (גם לאשה שיעור שמתאים לה)
וזה יכול להיות התנדבות בארגון חסד, ואפילו שיפור בבין אדם לחברו, להעניק חיוך לזולת, לתת כתף למי שצריך, ולפעמים דווקא הקרובים אליך ביותר הם אלו שזקוקים ליותר תשומת לב ממך יותר מאחרים.
עד כאן ב"עשה טוב", ולא פחות מזה צריך לשים לב ל"סור מרע" ובפרט בעניינים שהם יסוד היהדות שחוסר הקפדה עליהם מביא בכנפיו ריקנות נוראה רח"ל, ואין אושר פנימי גדול יותר לנשמה מזהירות בעניינים אלו.
תוקן על ידי Baltimor ב- 16/11/2011 13:58:15
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 12:03 |
|
| |
דבי
ההורים המדהימים שלך מודעים למצב שלך?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 07:23 |
|
| |
שוחרשלום,
צודק בכל מילה, אבל אני קולטת ולא מכחישה... זה פשוט איזשהי "סתימת פיות" בכדי שיהיה יכולת לעבור את התקופה הבאה בצורה בריאה יותר.
ברור שזה לא תרופה אמיתית, כרגע עדיין לא מצאתי אותה, בתקווה שביום מן הימים הגיחות האלה יוכלו להיפסק לחלוטין.
תוקן על ידי דבי148 ב- 16/11/2011 07:24:44
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 06:41 |
|
| |
דבי, אנחנו עכשיו בחו"ל לתקופה בהתחלה המקומות המעניינים השכיחו קצת אבל מהר מאד הבנו שמה שלא מטופל בפנים ילווה אותנו לכל מקום שנסע. לכן תרשי לי לתמוהה על זה שאת מטפלת מקצועית (או שלא בדיוק) לא קולטת שאת מכחישה את הרגשות שלך על ידי שבורחת לחו"ל ... במחילה וללא כל כוונה לפגוע
|
|
|
|
| נשלח ב-16/11/2011 02:47 |
|
| |
את מזכירה לי את ההרגשה שהסנדלר הולך יחף,אני יכול לעזור לכל העולם חוץ מלעצמי.
לפי מה שאת כותבת את בורחת מהמציאות בעוצמה שאני לא חויתי,אני חושב שאת חייבת טיפול,את חייבת לעצור את זה
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 22:14 |
|
| |
תמניא, מרשה לי לא להסכים איתך?
הייתי בטיפול ממושך, חוץ מזה, שאני מטפלת במקצועי...
אין לי צורך במישהו קרוב כל הזמן, להיפך, זה חונק לי את הנשמה, אני מסוגלת להיעלם מהעולם לכמה ימים, במקרה הקל ע"י ניתוק כל אמצעי התקשורת, במקרה פחות קל, בתוספת של בריחה לחו"ל לבד לבד, לכל מיני חורים מעניינים...
כמו"כ אין לי פחד מנטישה... יש לי ב"ה הורים מדהימים, עד 120, תומכים בכל זמן ובכל מצב ונתון אפשרי.
ברור שבטיפול לסוג מסוים של דברים יש בעיתיות מסוימת.
מה שכן, אני מסכימה עם תמצה שע"י הפעולות נמשכות הלבבות, אבל בעירבון מוגבל, כי זה דורש המון המון התמדה ועבודה עצמית ולא תמיד יש את הרצון והכוחות להשקיע.
בכל מקרה, אני מבינה שתשובה אבסולוטית לתחושת הריקנות אינה קיימת, הדבר היחיד שאני מרגישה שנשאר לי לעשות, זה פשוט להתפלל, לספר לה' על המצוקה הזאת ולקוות שהוא יעזור ויאיר לי את הדרך...
ושוב, המון המון תודה לכל המשתתפים, זה עשה לי ממש טוב.
תוקן על ידי דבי148 ב- 15/11/2011 22:26:45
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 15:44 |
|
| |
| תסמכועלי כתב: |  | .
הצורך במישהו קרוב כל הזמן - מאין בא , ולצורך מה ?
|
|
באופן כללי בגלל חסר בהורות, שההורים לא היו שם (לא פיזית, אלא נפשית לתמיכה) כשהיו צריכים אותם
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 14:44 |
|
| |
אני מכיר רק דרך אחת לשנות את ההרגשה והיא להכריח את עצמך לשמוח,כדברי המסילת ישרים שהפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות,וכבר נכתב באשכולות קודמים שע"י שירה וכו.אדם יכול לגרום לעצמו לשמוח,אולי
באיזה שלב זה יועיל לצאת לגמרי מהתחושה הקשה הזאת,לא כל כך נראה לי.
אתם מכירים דרך חשיבה שיש בכוחה לתקן את ההרגשה הקשה,אף כשהיא באה ללא סיבה הניראת לעין?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2011 13:43 |
|
| |
דבי , תודה שהעלית כאן את תאור הרגשתך .
תמניא אפי ,תודה על תשובתך .
הצורך במישהו קרוב כל הזמן - מאין בא , ולצורך מה ?
על סמך דבריה של רונית , אלו חוויות פנימיות יכולות לגרום לתחושת ריקנות ?
תוקן על ידי תסמכועלי ב- 15/11/2011 13:44:09
|
|
|
|
|
