| נשלח ב-22/11/2011 08:53 |
 |
| |
ושוב לקוות...
התקוה התקוה היא אור כשהכל חשוך היא החלום בלילות... התקוה היא כח באין אונים היא המקימת כשאפסו סיכויים... הלב מלקט את שבבי התקוות ונאחז בהן כטובע.. כל כך רוצה הוא לקוות... כל כך רוצה.. משיל עבורה מחסומים, מנטרל ההגנות... איך נאמר לו שלא לקוות? איך נספר לו על לב שבור. על אכזבות??? כה רוצה הוא לקוות... יחבוש את פצעיו, יאסוף את שבריו, וימשיך...לקוות... איזה לב הוא זה, הלב ההוא , למוד האכזבות? הלב ההוא שהפסיק לקוות? הוא לא ישבר מהאכזבה- עודו אוסף את שבריו... הוא לא ידמם, לא יפצע- עודו מתבוסס בדמיו... התקוה היא כמזור ללב עיף. התקוה היא אור...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 16:13 |
|
| |
היי פונצ טוב לראות אותך...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 03:03 |
|
| |
| די88 כתב: |  | איך נדע אם מדובר בתקוה או אשליה?
לדעתי אי אפשר לדעת...
ואתה יכול לקרוא לזה תקווה ואתה יכול לקרוא לזה אשליה.
בשבילך זה תקווה בשביל מישהו מבחוץ אתה משלה את עצמך עניין של פרספקטיבה |
|
אשליה זה כשאין בסיס מציאותי לתקווה.
כשאדם חושב באופן אוביקטיבי, ורואה את כל התמונה, לא מושפע מרגשות, ומהדחקה של דברים וכד' בד"כ הוא לא ישלה את עצמו.
לכן אדם בסערת רגשות, או כשהוא לא מכיר את כל התמונה, - אז הוא צריך לחשוש שאולי הוא משלה את עצמו.
בקיצור- באמת קשה לדעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 01:27 |
|
| |
למה עצבות סותרת את האמונה??
כאב זה לא רגש זה מצב...עצבות זה רגש ואם נברא רגש כזה כנראה צריכים להשתמש בו!
זה לגיטימי שאדם מרגיש עצבות ודכדוך כי שוב בלי עצב אין שמחה לפחות לא אמיתית
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 01:21 |
|
| |
| די88 כתב: | | העצבות חייבת להיות....אי אפשר להיות כל הזמן שמחים!!!
מהעצבות גדלים ולמדים ואתה לא יכול להיות שמח באמת עד שלא היית עצוב באמת!! |
|
עצבות זה רגש פסול, זה רגש שסותר לאמונה...
אם כבר כאב.. קושי.. זה מותר שיהיה.. אך רגש של כאב זה לא סתירה לרגש של שמחה...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 01:18 |
|
| |
העצבות חייבת להיות....אי אפשר להיות כל הזמן שמחים!!!
מהעצבות גדלים ולמדים ואתה לא יכול להיות שמח באמת עד שלא היית עצוב באמת!!
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 01:10 |
|
| |
| עמקויות כתב: | | אם תשימי לב ישנם שני דרכים עיקריות...
או.. לראות את הטוב בכל מצב.. להפוך כל מציאות לטוב..
או, פשוט לחשוב מחשבות משמחות, לעשות פעולות חיצוניות משמחות, וזה כבר לבד ישפיע על הלב... |
|
נכון. ושתיהן קשות לביצוע, ושתיהן שוות להתאמץ בשיבילן..
הבעיה, שלפעמים כשעצוב לא מרגישים צורך לצאת ממנו- מן התמכרות לעצב... כך מגיעים לדיכאון נראה לי.
תוקן על ידי הסירהשלנו ב- 23/11/2011 01:19:21
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 01:00 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | |
אני אנסה...
ממה שנראה לי כרגע, לפני שניסיתי, - אז כשאני עצובה נגיד- אם אכתוב שיר עצוב זה כן יעזור לי להתמודד עם העצב, לאחר שהבעתי אותו.
אתה אומר לנסות להביע דווקא שמחה? ושזה יעשה אותי שמחה? טוב, מענין לנסות. |
|
ואו איך מזדהה איתך..:(
ואי אפשר לכתוב על משהו שמח כשבפנים עצוב..
מנסיון.. את מנסה להוביל את זה לשמחה ורואה שזה לא זה..
לפחות ככה זה אצלי..
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:57 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | | ללמוד לחכות! ללמוד לחכות זו האחת ההתנסויות היותר קשות – להמתין להזדמנויות הנאותה בעיניים מצועפות בדמעות, להקשיב להלמות הלב המייחל נואשות, למנות את השנים שחלפו ואת אלה הבאות. כדאי ללמוד לחכות – התקווה כובשת לעצמה מקום לאט. אל ייאוש, למרות שהדרך ארוכה – הרבה או מעט. אפשר למצוא את היופי בכל מצב, בכל פרט. יש תועלת בכאב שבלב נחרת, כי נפש שלא ידעה צער ומכאוב, לא תדע לבקש על עתיד יותר טוב, עליצות אינה יודעת למחר אחר לשאוף רק לב חכם יודע מן הצפייה את המירב לשאוף. |
|
אם תשימי לב ישנם שני דרכים עיקריות...
או.. לראות את הטוב בכל מצב.. להפוך כל מציאות לטוב..
או, פשוט לחשוב מחשבות משמחות, לעשות פעולות חיצוניות משמחות, וזה כבר לבד ישפיע על הלב...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:52 |
|
| |
| עמקויות כתב: | |
שוב, דבריי היו אמורים לגבי הנידון, האם שייך לכתוב שיר גם בלי השראה, גם כשיש השראה אחרת..
לעצם ההתמודדות עם רגשות לבך, כל אחד ומה שעוזר לו.. יש שעצם ההוצאה החוצה.. עצם ההבעה עוזרת, יש שדווקא היכולת לקחת את הרגש הזה למקום יותר טוב, למקום אישי יותר עוזר להם יותר, ויש שדווקא לחשוב על דברים משמחים, לחשוב על החלק החיובי.. (עייני ערך מה שנכתב לעיל..) וכו'... |
|
כל רגש שלילי צריך לצאת ממנו מתי שהוא- ואז באמת צריך למצוא את הדרך להגיע לשמחה, וכד'- והדרך שלך לא שיגרתית, ומעינינת ונראית לי כן שווה בדיקה...
תוקן על ידי הסירהשלנו ב- 23/11/2011 01:19:41
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:48 |
|
| |
| אחי23 כתב: | | תפילה מקרבת אותנו לה' וזה כבר סיבה שמעודדת את הלב...
חלקם לא הספיקו ללמוד מזה לבד, כדי לדעת מזה ביחד... וחלקם זה פשוט לא התאים.
|
|
התפילה וקרבת ה' היא אכן מעודדת, מחזקת כל תקוה. ויכולה להפוך כל אשליה לתקוה- כי הרי אלוקים הוא כל יכול...
אבל בכל זאת, מי שמתפלל לעתיד טוב יותר מעיד שעדין יש לו תקוה, לא?!
טוב... אני מקווה שאנחנו לא נהיה מאלו שלא מתאימים.
אבל כולנו יודעים מה זה לבד...
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:44 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | | ללמוד לחכות! ללמוד לחכות זו האחת ההתנסויות היותר קשות – להמתין להזדמנויות הנאותה בעיניים מצועפות בדמעות, להקשיב להלמות הלב המייחל נואשות, למנות את השנים שחלפו ואת אלה הבאות. כדאי ללמוד לחכות – התקווה כובשת לעצמה מקום לאט. אל ייאוש, למרות שהדרך ארוכה – הרבה או מעט. אפשר למצוא את היופי בכל מצב, בכל פרט. יש תועלת בכאב שבלב נחרת, כי נפש שלא ידעה צער ומכאוב, לא תדע לבקש על עתיד יותר טוב, עליצות אינה יודעת למחר אחר לשאוף רק לב חכם יודע מן הצפייה את המירב לשאוף. |
|
שוב, דבריי היו אמורים לגבי הנידון, האם שייך לכתוב שיר גם בלי השראה, גם כשיש השראה אחרת..
לעצם ההתמודדות עם רגשות לבך, כל אחד ומה שעוזר לו.. יש שעצם ההוצאה החוצה.. עצם ההבעה עוזרת, יש שדווקא היכולת לקחת את הרגש הזה למקום יותר טוב, למקום אישי יותר עוזר להם יותר, ויש שדווקא לחשוב על דברים משמחים, לחשוב על החלק החיובי.. (עייני ערך מה שנכתב לעיל..) וכו'...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:40 |
|
| |
| עמקויות כתב: | | ללמוד לחכות! ללמוד לחכות זו האחת ההתנסויות היותר קשות – להמתין להזדמנויות הנאותה בעיניים מצועפות בדמעות, להקשיב להלמות הלב המייחל נואשות, למנות את השנים שחלפו ואת אלה הבאות. כדאי ללמוד לחכות – התקווה כובשת לעצמה מקום לאט. אל ייאוש, למרות שהדרך ארוכה – הרבה או מעט. אפשר למצוא את היופי בכל מצב, בכל פרט. יש תועלת בכאב שבלב נחרת, כי נפש שלא ידעה צער ומכאוב, לא תדע לבקש על עתיד יותר טוב, עליצות אינה יודעת למחר אחר לשאוף רק לב חכם יודע מן הצפייה את המירב לשאוף.
מכירה את המסילת ישרים שכותב: שפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות...?!
תנסי פעם לפעול אחרת ממה שאת מרגישה, לכתוב דבר אחר ממה שאת מרגישה, דבר הפוך.. ותראי לבד אם זה משפיע או לא... |
|
אני אנסה...
ממה שנראה לי כרגע, לפני שניסיתי, - אז כשאני עצובה נגיד- אם אכתוב שיר עצוב זה כן יעזור לי להתמודד עם העצב, לאחר שהבעתי אותו.
אתה אומר לנסות להביע דווקא שמחה? ושזה יעשה אותי שמחה? טוב, מענין לנסות.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:40 |
|
| |
| עמקויות כתב: | |
"אל תדאגי סופו של כל רגש לחלוף"....
זה אמור לנחם...? זה אמור להרגיע..?
תכלס, עכשיו היא מרגישה ככה..תכלס, עכשיו היא מתמודדת עם רגשות שכאילו..זה יעזור/ינחם שעוד כמה ימים זה יעבור..?!
נקודה למחשבה... |
|
ברור שזה אמור להרגיע...
אם עכשיו לא טוב לה.. ואני אומרת לה שזה ישתפר מחר אם לא מחר אז מחרתיים לפחות היא יודעת שזה יעבור
ואם עכשיו היא מתמודדת עם כאלה רגשות אז זה שתגיד לה משהו יותר פרקטי זה ישפיע ברגע?! בכל מקרה היא צריכה זמן כי זה מה שיעזור לה לא העצות "הפרקטיות"
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:36 |
|
| |
| מעפיל כתב: | | | איך נדע אם מדובר בתקוה או אשליה? |
|
לדעתי אי אפשר לדעת...
ואתה יכול לקרוא לזה תקווה ואתה יכול לקרוא לזה אשליה.
בשבילך זה תקווה בשביל מישהו מבחוץ אתה משלה את עצמך עניין של פרספקטיבה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2011 00:34 |
|
| |
| הסירהשלנו כתב: | | ללמוד לחכות! ללמוד לחכות זו האחת ההתנסויות היותר קשות – להמתין להזדמנויות הנאותה בעיניים מצועפות בדמעות, להקשיב להלמות הלב המייחל נואשות, למנות את השנים שחלפו ואת אלה הבאות. כדאי ללמוד לחכות – התקווה כובשת לעצמה מקום לאט. אל ייאוש, למרות שהדרך ארוכה – הרבה או מעט. אפשר למצוא את היופי בכל מצב, בכל פרט. יש תועלת בכאב שבלב נחרת, כי נפש שלא ידעה צער ומכאוב, לא תדע לבקש על עתיד יותר טוב, עליצות אינה יודעת למחר אחר לשאוף רק לב חכם יודע מן הצפייה את המירב לשאוף. |
|
מכירה את המסילת ישרים שכותב: שפעולות החיצוניות משפיעות על הפנימיות...?!
תנסי פעם לפעול אחרת ממה שאת מרגישה, לכתוב דבר אחר ממה שאת מרגישה, דבר הפוך.. ותראי לבד אם זה משפיע או לא...
|
|
|
|
|
