לומדתלומדת: האם יש אמונות בסיסיות מקובלות בפורום?

לומדתלומדת כתבה:

תוקן על ידי הוא_אה ב- 28/02/2012 07:08:13

תוקן על ידי הוא_אה ב- 28/02/2012 07:08:39

רוחדשה, תודה
יש לי להוסיף כאן, אולי למחר

ללומדת ותורה ודעת
איזה תענוג לקרא את דבריכם ולאיזה עומק של דיבור הוא מגיע ,אין כשפת המשל לומר דברים ולחזיון יש יותר עומק ואומץ לגעת באמת מאשר בפרוזה. 
ואנסה לתת עוד פרשנויות לפענח את סוד כוונתו של בעל המפתח כי יש כאן עמדי מחשבות קונספירציה שונות.
ידע בעל המפתח שהדלת אכן פתוחה [כי באמת פתוחה הייתה] אלא שרצה להטעותם לבל יצאו ולכן נתן להם את המפתח שאינו מתאים כלל לדלת כי ידע שיתעסקו בו וישכחו את הדלת עצמה.
ולמה רצה להטעותם שהרי לא היה בו שום רוע חלילה אלא שידוע ידע שאחרי שיצאו מהפתח ויתוודעו ללא כלום [כמו אותו אחד נועז ומסכן שהתנסה בזה] לא תעמוד רוחם בהם והיה חייב בחמלתו על מעשיו להשתמש בתרמית הנ"ל.
ומה היו שעשועיו באותם הימים?כשהיה רואה מי שהבזיק לו כמראה הברק וגילה את התרמית הנ"ל.והיה זיק של שובבות של האשמה מהולה בשל הבנה מנצנץ מעיניו לעיני בעל המפתח [הרואה ואינו נראה]
 ובכל לילה בין האשמורות נשמעת נהמת היונה של בעל המפתח כשהוא בוכה עלי ועל תורה ודעת ועל כל החברים שהמה נמצאים ב"מצב השלישי" ויודעים שעליהם לעבור ל"מצב הרביעי" ויודעים ומטרימים את תודעת המצב הרביעי ואת נוראיותו ואינם רוצים להגיע לשם.
כי מה בין המצב השלישי לרביעי שבמצב השלישי המשחק הוא בין כלא לחירות ויש מפתח ויש בעל המפתח ויש פנים וחוץ כי האדם לא יכל לסבול את החלל הפנוי והיה חייב לתחום את חייו בכלא ששם יהיה רקע למשחק ומשמעות חייו וכל אהבותיו תקוותיו ואכזבותיו בידיעה כי מאחרי הכל מחכה בחוץ בעל המפתח וזוהי ההילה שסוככת על כל חייו בכלא אבל במצב הרביעי...האם נהיה מספיק חזקים ואמיצים האם יש בנו כל כך רצון וכח חיים  שנוכל להישיר מבט לעומתו.

תורה ודעת,
כתבת נהדר, גם תוכנית-נפשית וגם ספרותית.
כתיבתך מאד משובחת, מבחינת כתיבה.
הביטוי שהכי שבה את ליבי זה 'באנאליש'
יש בשפתנו כבר כמה מילים משלך (פרקטיש וכו)
ועכשו נוספה עוד אחת, היום אלמד אותה את משפחתי וחברותי.
תודה
באשר לדעתי הנפשית-רוחנית-ריגשית על התוכן והיאוש והאמיתות והשקרים,
עם חלק גדול מאד איני מסכימה,
אבל זה כבר הויכוח הידוע בינינו.
אני לא חושב שהוויכוח בינינו כ"כ מהותי, גם אני מפיק תועלת מהעולם כמה שאפשר, אני מרגיש עצמי כיום בשלב השלישי של האיש (ריגוש וסיפוק מהחידה ודמיון הפיתרון, מלבד שאר 'על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי'), אלא שאני יודע שהאמת נמצאת בשלב הרביעי (שכל העיסוק הזה באלוקים והמפתח שנתן לזרע יעקב באהבה, והתחלית והראשית וכו', הכל הוא בדמיוניינו, ולדעתי לא שייך בכלל להגיע כאן לפיתרון, כי הוא וודאי לא נמצא במושגיינו,).

אם את חושבת שבאמת מה שאצליינו במושגינו כיום הוא ה'אמת' המוחלטת, ושיש באמת מישהו אחר מעלינו שמה שקורה אצלינו הוא 'רוצה' והוא 'תכלית' באייזה מובן, הרי שע"ז אני וודאי חולק. כזה 'מישהו' הוא שיכפול שלנו, ובקושי אני מיסתדר עם עצמי מה לי להכפיליני.

(כבר כתבתי שה'דת' אצלי היא תוצאה לוגית כחשבון מכורח מה שהמציאות מורה על מצוי מוחלט מילבדה, ולכן אם יש כאן מצוי שבמושגיינו 'מתכנן' ו'רוצה', אז במיסגרת הזאת גם אנחנו שומרים כאן על איזה התנהגות בחיריית, שהיא הדת. בעיקרון אני מסכים אם מה שהיה ביני לבין 'יתכן', כשרוצים לתת כאן משמעיות אמיתית, היא סותרת עצמה מכל כיוון אפשרי, כל ראיה על אהבה וטוב שיש בעולם יש נגדה רוע ושנאה, וכו'. ויש להאריך כאן הרבה ככל מה שכבר ניכתב ועוד לא ניכתב. וגם עניין הבחירה והנפש הוא עניין גדול, אולי עוד אחזור אליו)

והכי חשוב, מבחינתי, בהתנגדות שלי לקטע,
זה שאינני חיה בבוקר מי יתנני ערב
ובערב מי יתנני בוקר,
אלא משתדלת למצוא הרבה משמעות וטעם
ברגע הזה, כאן ועכשו.

כן, גם אני לא קם בבוקר ושם סנטרי על כף ידי, ומתחיל לחשוב עד הערב, וחוזר חלילה, רק כתבתי כפאראפרזא (עה"פ והיו חייך תלויים לך מנגד, בבוקר תאמר וכו') שמבחינת ההגיון הישר יש כאן הלוך ושוב של התכלית מול הראשית וכו', ואדרבא החיים התלויים מנגד האלו עוד מספקים גם ריגוש וסיפוק, אלא שאין בינם לאמת המוחלטת כלום.
כנאמר: כאן כבר הגדה השניה.
אומר פרופסור יעקב רז
באימרה עצומה בעיני:
לחשוב כל הזמן ש'שם' נגיע לאושר,
רוחנית או גשמית,
זו תסמונת האופק.
יש לנו תמיד ברגע הנוכחי
כל מה שנחוץ לנו כדי להיות מאושר, רוחנית וגשמית,
כולל התחושה שמשהו חסר.
(כי התחושה הזו היא אחד מרכיבי האושר. )

נו, זה גם אני כתבתי עכשיו בערך, וזהו השלב השלישי שכיוונתי. רק אני מבאר -מה יש לנו 'עכשיו'? את ה'משהו החסר' (משמעיות, אמת, תכלית) כל החסר הזה הוא הנותן הסיפוק והריגוש, הלוא המה בוני האושר. (רק ש'אמת' מוחלטת אינם, הם 'אמת' עכשויית עד שגם זה מאבד טעמו ואז כמו שכתבתי מגיע שלב ה'איון' העצמיי.
(ודרך אגב שמעת ה'סטאבט מאטער' http://www.youtube.com/watch?v=81qMaBBSVMY&feature=related
(זה בלטינית ויש תרגום בויקיפדיה, לא חייבים ליתפוס הכוונה הנוצריית, אלא את הרעיון של חיינו, כולנו ה'אם' של מעוראות חיינו שהרבה מהם ודווקא האהובים והחסודים יותר ניצלבים לנגד עיניינו. יש ע"ז הרבה יצירות, בעיני מוצא חן זה של פלסטרינה, ובביצוע הזה)
ולא הבנתי אם יצר החיים שלי שגדול מהחיים,  זה חסרון או מעלה או עובדה,
אנא באר.

וודאי מעלה. מעלה גדולה מאוד. הרי החיים עצמם מה הם? רק הייצר החיים הוא הנותן להם טעם ומשמעיות, הקדשתי לך, כי את סימבול גדול לזה, עם כל השאלות והתהיות הגדולות, להיות בכזה תחושת חיים זו מעלה גדולה מאוד (מבחינת ערך החיים).



אני לא יודע לאייזה הרצאה כיוונת, מה שזכור לי עכשיו שהבאתי זה הרצאות מדה בוטון על תבנית הדת לניצול תרבותיי,

http://www.ted.com/talks/lang/he/alain_de_botton_atheism_2_0.html

ועל מה לשאוף בחיים http://www.ted.com/talks/lang/he/alain_de_botton_a_kinder_gentler_philosophy_of_success.html

ומגילברט (באתר הזה יש הרבה הרצאות בנושאים שונים(להרבה יש בתיבת ה​​Languages אפשרות לHebrew), מאנשים עם נסיון וחכמת חיים גדולה)
http://www.ted.com/talks/elizabeth_gilbert_on_genius.html

(אולי לזה כיוונת? גם מפה הבאתי פעם משהו http://actv.haifa.ac.il/programs/List.aspx?li=50

תוקן על ידי תורה_ודעת ב- 24/02/2012 09:46:28

תו"ד
הבאת לנו את סיזיפוס ?

קראו את הקטע המקסים שלי שמשלב את חוסר הענין של תורות רוחניות מהמזרח עם פסיכולוגיה מערבית.
(מוקדש ללומדת על שיצר חייה גדול אפילו יותר מהחיים עצמם).


סוד המפתח
מאת: תורה ודעת


...ובכל זאת היה אחד בעל מחשבה וחקירה גדול, ששמע לבעל המפתח, וחשש לדבריו,
ובליל נטול ירח, כשכולם היו ישנים
הוריד בסוד המפתח מהקיר, ובשקט סובבו בחור ב' פעמים
ודחף השער, והנה הגיע החוץ. יצא וסובב ברחובות ושוקי העיר
חקר ובירר עניני בני האדם יושבי חושך וצלמות, ואורחותיהם, ולא מצא בהם כל ענין או חפץ,

עד שבליבו עלתה התהיה, מה אני ומה חיי,
עד אמש, כשהייתי אסור בבית האורה המוקף צמיד פתיל, היה לי סיבת קיום וסיבת חיים,
מימשתי עצמי תחילה במה שהייתי מעובדי פולחן המפתח, ומיתמלא מזה בריגוש גדול.
ולבסוף, כשבגרתי, הבנתי שאין המפתח אלא עצם נוסף מהעולם, ונתנגדתי לו בכל עוז, והייתי מזה מלא סיפוק.

אבל עכשיו אין לי לא ריגוש ולא סיפוק, לא ענין לענות בו ולא תוכן לעסוק בו.
וכך הילך ימים ולילות, בזאת המחשבה, מה התכלית ומה הראשית,
מי חפץ בהימצאו בחיים ומה היא הראשית, ולמי ומה יהיה תועלת בסכום שנותיו ומה התכלית.

והרהר, שתחילה היה לו פרק חיים ראשון, שכולו ריגוש מהסגידה למפתח,
ואחר כך פרק חיים שיני, שכולו סיפוק מהניגוד למפתח,
אבל עכשיו , משגילה שכל המפתח היה משהו באנאליש לגמרי,
לא בר סגידה ולא בר ניגוד, אלא עוד משהו מחפצי העולם, שבסוד חוקיהם, משפיע אליהם בצורת הענינים.

אח"כ מתוך היגון על בתולי חייו שביתקו לסתם, התחיל להרהר שעכשיו מצבו טוב יותר,
עכשיו הוא בפרק חיים שהוא גם בעל ריגוש וגם בעל סיפוק
מחמת שבבוקר כשקם וחושב למי רצון ושאיפה ממני למשהו, מיד מתמלא ריגוש גדול, מעצם השאלה והרעיון,
ובערב כשהוא מבין שאין לשאלה הזאת לא תחילה ולא ראש, הכול מהדמיון,
מיד מערער אז מה כאן התכלית ומה צורך בחיי, ומחוסר תשובה, מחליט מידי ערב שאין זה אלא שהוא עצמו התכלית של עצמו.
ומיד מתמלא סיפוק גדול מעצמו,

וכך חי לו איזה שנים, בשלב חייו השלישי,
עד שהרהר בעצמו מה גדול חסדו של בעל המפתח עימו,
שבתחילה היה נהנה קודם מהעולם הזה הוא הריגוש, ואח"כ מהעולם הבא הוא הסיפוק.
ועכשיו הוא דר בשתי עולמות ממש, בבוקר יאמר מי יתן יבא הערב הוא העולם הבא המספק,
ובערב יאמר מי יתן יבא הבוקר הוא העולם הזה והריגוש. טרם זה יוצא וזה כבר בא, ואין לאמת הנעדרת מקום להדחף כלל.

עד שהחליט לחפש האדם נותן המפתח, ולהודות לו, ולדבק בו וללכת בדרכיו,
וחיפש וחיפש עד שמצאו, וכשסיפר לו ענין קרבו אליו, והגיעו עדיו, להללו לשבחו ולספר הודו, איך שמכל אום גבר עליו חסדו,
אמר לו האיש בעל המפתח, את תכליתך מצאת שמח בחלקך, אבל מה איתי, מה יהיה הריגוש שלי ומה יהיה הסיפוק שלי,
ואני מיסתובב כאן כמוך, בלי מנוח, ואיך אתה כוחך גדול מכוחי, כיצד יפה כוח הבן מכוח האב.

והבין האיש המיתרגש והמיסתפק, כי כל הסיפוק והריגוש, הכל היה חזיון שוא, ואין כאן לא תכלית ולא ראשית, לא סיפוק ולא ריגוש אמיתיים לעצמם,
הכל הוא חלום בהקיץ, ומה הפרש בין חלום לילה שלפחות הוא בלי מאמץ, לחלום המציאות שכולו רצוף טירדה וטירחה,
ושח לאביו בעל המפתח את שיחתו, ושמע בת קול מנהמת כיונה, צדקת בני צדקת, הגעת לתכלית.
כי חוסר מנוחתי היא הראשית, וחוסר ענינך היא התכלית, ושוב אין לנו ענין להימצא במציאות כלל.
וכשהבינו האב והבן, שאין כלל רוח הקודש. הכל רוח תעתועים,
ניתבטלו מיד,
ועד עצם היום הזה לא נודע סוד ענינם.

אני הייתי על קברם בירושלים עיר הקודש, אלא שהאב כבר איננו והבנים עדיין לא הבינו ענינם, ועוד נוחלין בדמיונם ב' עולמות.
ורק רוח הקודש מסתובבת עדיין שם, ואומרת כי תכלית החיים היא חיפוש גדת הנהר השניה מהראשונה, והראשונה מהשניה, וחוזר חלילה,
עד, עד שיתייבשו המים, ותנוח הרפסודה, ותיפתח התיבה, ואפילו יונה כבר לא יהיה בה.