האם יש מקום לפשט שונה מביאור הגמ' ? ומה להלכה ? בקשת עזרה

וכאן הוא הקושי המכביד עלי מאוד בעניין הזה

האם באמת אפשר להסביר אחרת מהגמרא ?

האם זה שהגמרא לא מסבירה כך מכריח שההסבר הזה הוא מנוגד להלכה ומכללו אפשר לראות פסיקה מפורשת ?

הקושי שיש לי בעניין גורם לי להציע את הדברים גם כאן על אף שיתכן שלא קל לעמוד על העניין במדויק למי לא מונח בנושא

אשמח מאוד אם אי מי יוכל לעזור ומאוד אשמח אם מישהו יוכל לסור את הביאור שאני מציע או לחלופין להביא מקורות או סברות על ההנהגה בנושאים דומים

איסור בורר שהוא מל"ט מלאכות עיקרו נאמר על ברירת אבנים שהתערבו בתוך החיטים המיועדים לטחינה והאיסור הוא להוציא את הפסולת בשביל שיהיה אפשר לעשות ממנו קמח כך שהברירה היא התיקון של החיטים שאילולי היא היו החיטים מקולקלים

כאן יש מקום לדון בשני מיני אוכלים מעורבים האם גם בהם יש דין של פסולת שההפרה שלו תהיה תיקון למאכל השני או לא

אלא שכאן יש שאלה נוספת כיון שמדובר כאן ששניהם אוכל הצורה בה אפשר להניח שהוא יפריד ביניהם הוא נטילת כל  אוכל בפני עצמו ולהניח בכלי אחר וכיון שמכל מין יש כמה חתיכות הדרך תהיה להוציא מהכלי הראשון כל חתיכה לחוד ולהניח אותה במקום המיועד לה

אלא שכאן יש שאלה נוספת שהרי בצורת נטילה כזאת בעצם אין כאן ברירה כלל כיון שאין כאן הוצאת פסולת מתערובת ואפילו לא הפרדת אוכל מהפסולת המעורבת כיון שהוא מוציא מהלי כל מה שיש בו ורק לאחר שהדבר נמצא בידו הוא מחליט להניח אותו בכלי מיוחד ואם כן לכאורה אין כאן מעשה ברירה כלל כך שגם אם ברירת מאכל ממאכל אחר יש בו איסור בורר בהרבה מקרים הוא לא יגיע לזה

וכך נראה שאפשר להסביר היטב את דברי הברייתא שלהלן

ת"ר היו לפניו מיני אוכלין בורר ואוכל בורר ומניח ולא יברור ואם בירר חייב חטאת

והיינו שבמקרה הראשון הוא מעוניין במין אחד מהתערובת שבשביל כך הוא רוצה את ההפרדה ביניהם והוא מחלק אותם על ידי שהוא מוציא את כל מה שיש בכלי שלפניו והוא בורר את החלק שהוא מעוניין בו לאכילה וזהו "בורר ואוכל" ואילו את החלק השני הוא "בורר ומניח" והיינו שהוא מוציא אותו מהכלי כשהייעוד שלו נקבע ממילא להנחה

והברייתא ממשיכה ואומרת "ולא יברור" והיינו שבצורה הקודמת שהוא מוציא את הכול הדבר מותר לכתחילה אלא שאם הוא רוצה להוציא רק את החלק שהוא לא מעוניין בו שהוא מה שנקרא ברירה במקור שהוא הוצאת הפסולת מהאוכל - את הדבר הזה הברייתא אוסרת

והברייתא מוסיפה "ואם בירר חייב חטאת" כיון שהיה מקום גדול לומר שברירה כזאת אין בה חיוב גמור מדין מלאכה כיון שאין כאן פסולת ממש ולכן היא קובעת שכן יש כאן איסור תורה גמור כיון שהמין השני שהוא לא מעוניין בו הוא כמו פסולת גמור

עד כאן נראה שההסבר הזה בברייתא מתאים ללשון הברייתא וגם מאד מתבקש ומסתבר על פי העניין אלא שדא עקא כאן בדיוק הוא הקושי הגדול והתמיהה שהשתוממתי עליה מאוד כיון שההסבר נראה כל כך חלק ומתבקש איך היא לא עלתה על דעת רבותינו האמוראים כיון שהגמרא מאריכה מאוד ומאוד מתקשה בהסבר הברייתא עד שהיא מציעה לא פחות מחמש יישובים שונים כשלהלן שכל אחד בפני עצמו הוא דחוק מאוד ושלכן הגמרא דוחה אותם לבסוף והיא נשארת לבסוף רק עם יישוב אחד שם הוא לא חלק ואני השתוממתי על המראה הזה כשעה ושנים ואין מבין

גמרא שבת ע"ד ע"א

"מאי קאמר

א.      אמר עולא הכי קאמר בורר ואוכל לבו ביום ובורר ומניח לבו ביום ולמחר לא יברור ואם בירר חייב חטאת

מתקיף לה רב חסדא וכי מותר לאפות לבו ביום וכי מותר לבשל לבו ביום

ב.      אלא אמר רב חסדא בורר ואוכל פחות מכשיעור בורר ומניח פחות מכשיעור וכשיעור לא יברור ואם בירר חייב חטאת

מתקיף לה רב יוסף וכי מותר לאפות פחות מכשיעור

ג.       אלא אמר רב יוסף בורר ואוכל ביד בורר ומניח ביד בקנון ובתמחוי לא יברור ואם בירר פטור אבל אסור ובנפה ובכברה לא יברור ואם בירר חייב חטאת

מתקיף לה רב המנונא מידי קנון ותמחוי קתני

ד.      אלא אמר רב המנונא בורר ואוכל אוכל מתוך הפסולת בורר ומניח אוכל מתוך הפסולת פסולת מתוך אוכל לא יברור ואם בירר חייב חטאת

מתקיף לה אביי מידי אוכל מתוך פסולת קתני

ה.      אלא אמר אביי בורר ואוכל לאלתר ובורר ומניח לאלתר ולבו ביום לא יברור ואם בירר נעשה כבורר לאוצר וחייב חטאת

אמרוה רבנן קמיה דרבא אמר להו שפיר אמר נחמני "

אולי מישהו מהחכמים כאן יוכל לעזור לי במשהו בעניין מה רע בהסבר שכתבתי קודם ? ולמה חכמים לא הסכימו איתו ?

ומה אם כן אמור להיות באמת בדין הזה שהוא מוציא את כל מה שיש בכלי ? האם באמת יהיה בו איסור ברירה ? אם כן מאיזה טעם שהרי אין במעשה עצמו תיקון התערובת

ולא אכחד שראיתי שמביאים מחלוקת בין רבני זמנינו בשוטף כלים ומנגב אותם והוא רוצה להניח אותם במקום המיועד להם שיש מהם שרוצים לאסור את הדבר וזה על אף שהכלי לא בא לידו מתוך מחשבה של ברירה ובכל זאת הוא חייב להחזיר אותו לערבוביה הקודמת והשתוממתי על זה מאוד מסברא אלא שלאחר מכן הבחנתי בהנ"ל וחשבתי אולי מתוך זה עצמו שהגמרא לא ביארה כך אם כן דעתה שיש בו מלאכה כיון שלבסוף מתברר שיש כאן מעשה של ברירה ובכל זאת הברים מאוד לא מחוורים בעיני

סוף דבר, כאן בדיוק אני נמצא ועומד

הספק שלי הוא האם כיון שהגמרא לא תירצה כך אם כן בהכרח שהיא לא סברה כן וא"כ יש כאן הלכה ברורה שהדבר אסור

או שאולי אפשר לומר שאין אי כתיבתה ככתיבה מנוגדת  ואין כאן הכרעה של הגמרא מפורשת ולכן אין כאן הלכה שהוכרעה כבר על ידי הסמכות שאנחנו מחויבים לה כך שעדיין אפשר לסבור שהדבר עודנו מותר

[כיון שמהסברא לחוד דעתי לפחות נוטה מאוד שאין מקום לחלק בין דברים מפוזרים שמותר לאסוף אותם על מנת להניח אותם כל אחד במקומו לבין ערימת חפצים שמותר ליטול אותם אחד אחד ולהניח אותם כנ"ל כל אחד במקומו כיון שאין כאן תיקון של תערובת אלא ביטול שלו והריהם כאילו הם נלקטים ממקומות מפוזרים]