| נשלח ב-7/12/2011 21:47 |
 |
| |
ההגיון מדבר
שלום חברים וחברות.
בימים אלה אני מוטרדת מאד מסוגיית ההגיון שלי.
אני בן אדם מאד הגיוני, ובדרך כלל הפעולות שלי נבחנות ע"פ השכל, האם אשיג את המטרה בדרך זו, וע"פ זה אנהג.
לאחרונה אני רואה אנשים שהם חכמים ונבונים אף יותר ממני, אך עושים דברים שנראים לי לא הגיוניים. בתחילה הפחיד אותי שזה יקרה לי, וראיתי בזה "נפילה" מבחינתם.
אח"כ ראיתי שיש משהו משוחרר יותר בהתנהגות שלהם, שהם לא כל הזמן עומדים על המשמר. אבל עדיין, ההגיון אצלי שומר עלי מהתנהגויות לא בריאות.
אשמח לדיעות, מחשבות, גם דברי נחמה. כולי מבולבלת...
|
|
|
|
| נשלח ב-25/12/2011 21:31 |
|
| |
מטופלת - תודה, משמחת קבלת הפנים...
צפור... זה באמת מפחיד... אחד הדברים הכי מפחידים... חייבים לעשות את זה עם מישהו שאוהב אותנו באמת, הלוואי ותמצאי, ותאמיני בו, ותסמכי עליו. האהבה האמיתית הזו, שתקבל אותנו ללא תנאי, איך שאנחנו בדיוק, תעזור לנו להביא את כל עצמנו ולהרגיש בכח העצום של הנשמה שלנו. כח אין סופי שיכול להתגבר על כל תוכן אפל ונוראי שקיים אצלנו. הוא קיים, וזה בסדר, אבל בכוחנו להפרד ממנו וממילא הוא לא מסוכן. ובינתיים... הלוואי ותרגישי כמה השם הטוב מחבק אותך, בדיוק איך שאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2011 22:04 |
|
| |
עייפה!
ראשית תודה על המחשבה, והנסיון להבין.
את צודקת מאד שהמפגש עם החלק מפנימי הזה שאני לא מכירה ולא מבינה - מה שכינית מפלצת - הוא קשה ומפחיד מאד.
עכשו איך לשחרר - כנראה זו העבודה שאצטרך לעשות...
וקודם להעיז לפגוש את החלק הזה - שזה הכי מאיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/12/2011 19:23 |
|
| |
עייפה , נחמד לראות 'פנים' חדשות .אוהבת את הדברים שלך! ברוכה הבאה
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2011 20:54 |
|
| |
אבל נראה לי שאחד הקשיים שאת מתמודדת איתו זה - להרגיש שיש מפלצת בתוכך, והיא יותר חזקה ממך, והיא מסוכנת ועלולה להביא אותך למעשים איומים ונוראים. וזה קשה, כי אם יש בתוכנו מי שהוא חזק יותר מאתנו, קשור ולא קשור אלינו, איזה מן פיצול. ומה - אני כל כך איומה ורעה מבפנים? כל כך צריכה להזהר, לעולם לא להתגלות, כי אם אתגלה... זה יהיהי מסוכן ונורא ואיום?
כך שנדמה שההגיון עוצר אותך מלעשות רע, אבל תחושת הרוע הזו היא רעה בפני עצמה. מאיפה היא מגיעה? מהיכן "ירשת" אותה? האם את באמת כל כך חלשה שלא תוכלי להתגבר עליה, אלא באמצעות מישהו חיצוני - ההגיון? אם כך, בטח שאת צריכה לשחרר אותה, להפרד ממנה - היא לא את.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2011 22:32 |
|
| |
אני לא מכירה אותה, זה לא קורה לי בד"כ לא קודם ולא אחרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/12/2011 21:43 |
|
| |
זה קשה... כי בעצם את כל הזמן חוששת ממה שבתוכך, מהמפלצת שקיימת בך, בחוסר היכולת שלך להשתלט עליה. מאיפה היא נוצרה, המפלצת? ממי? איך היא משתקפת לך אצל אחרים? תרצי לשתף? לפעמים, מצליחים לשחרר אותה, לפחות חלק ממנה לא מסוכן כל כך, ואז ממילא את מרגישה שליטה עליה. מבינה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 23:58 |
|
| |
ההגיון הוא דבר טוב
אבל לפעמים מסוכן גם.
כמו כוס תה או קפה, אם כמות סבירה של סוכר כל אחד לפי הטעם שלו,
אבל חמש כפיות כי אוהבים מתוק, זה כבר מר מאוד
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 23:56 |
|
| |
אולי אצליח לענות את זה עם סיפור קטן
אדם אחד שלח את בנו ללמוד מיקצוע
הבן בחר לו הנהלת חשבונות, סיים בהצלחה,
ואיך לא, האבא הכניס אותו לעבודה אצלו.
אחרי כמה שבועות הבן אומר לאא שכל העסק בצרות צרורות,
כי יש כאן המון הפסדים.
האבא ניגש לפקידה וביקש ממנה להדפיס מכתב פיטורים לבן לאלתר.
הבן היה המום ממה שאביו עשה לו,
ושאל אותו למה ?
האבא ענה לו אני עיובד עם המציאות וכבר המון שנים אני מנהל את זה ככה.
ואתה בא עם ההגיון שלמדת?
.
כמובן שיש המון מצבים איך ומה לעשות ואיך לגשת למצב המסויים.
השאלה ממה שראיתי או הבנתי נכון
היא שאלה כללית שאת מסתפקת בה המון ובהכללה אחת גדולה
תקני אותי בבקשה אם אני טועה
נ.ב.
לא קראתי את כל התגובות כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 23:21 |
|
| |
| אלמוני3 כתב: |  | זה מעניין. באמת בן אדם בריא לא עומד כל הזמן על המשמר
אבל בן אדם שמזיק לעצמו איננו בריא |
|
כל כך נכון. יוצא שלא תמיד האנשים ההגיוניים בריאים. השליטה העצמית היתירה עשויה להיות בעוכרינו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 22:12 |
|
| |
תודה חברים. הפידבק שלכם מצויין.
אברהם (אגב. :)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 15:10 |
|
| |
סאגגרס, התגובות שלך מושקעות ומאלפות בינה. תודה ענקית!
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 13:29 |
|
| |
תודה על ההשקעה מצידך, מקווה שאתקדם במשהו...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 11:35 |
|
| |
יופי. בואי נקצר את הדרך: ילד נולד 'נקי' מכל המוסכמות והחוקים החברתיים. הוא לא יודע "מה ראוי", ומה הוא "אמור". הוא מסתובב חופשי בלי בושה כמו אדם הראשון בגן-עדן, ולא מעניין אותו מכלום (חוץ מסיפוק צרכיו באופן מיידי... :))
אחר כך הורים מלמדים אותו "כללי התנהגות"... איך 'צריך' ומה 'אסור'. זה "מעגל עיוות" הראשון.
אחר כך מגיעה מסגרת חינוך. כשמה - כן היא - "מסגרת", מטרתה להגביל. מסבירים לילד שלא מספיק ללמוד מה שהחליטו עבורו שילמד, אלא שאת הלמידה צריך לעשות בקצב אחיד יחד עם כולם. אפקט "סרט נע" (או "מיטת סדום" אם תרצו).
בבי"ס הוא פוגש ילדים אחרים בכיתה. בשביל לא להיות להינטש הוא לומד 'קודים חברתיים', כלומר איך רוב הזמן לא להיות "עצמו" אלא להיות דווקא "בהתאם לאחרים".
לקראת גיל ההתבגרות נער/ה שוכח/ת לגמרי איפה "אני" ואיפה החברה, אלא שאז 'אני-הטבעי' נדחף החוצה, מעוניין בכל זאת לגבש זהות "משל עצמי", והילד מבולבל...הוא מחפש את הזהות האבודה שלו, מסתכל לצדדים, מנסה לבנות את זהותו מתוך הרגל של חוקי העדר "מה האחרים מצפים ממני", נכשל (כמובן) קם ושוב מנסה להביט בצדדים. וכן הלאה, עד שמגיע לפורום הזה ופוגש אנשים שמטים את תשומת ליבו ל"מעגלי עיוות" שעיקמו את ה"אני" שלו שנים רבות.
ועכשיו קל יותר לחשוב בכיוון.
הערה: אני לא אומר חלילה שלא צריך לחנך את הילד, להרגילו ללימוד תורה במסירות ולקיום מצוות בהידור.
כל הנ"ל הבאתי כסקירה למה שעובר על כל אחד ואחת מאיתנו. השתמשתי במושג "עיוות" כהמשגה מוקצנת של שינוי שנפעל עלינו בכפייה ע"י גורמים חיצוניים לאדם עצמו.
_________________
עו"ס אברהם ביטקין, B.S.W
פסיכותרפיה חזותית, קוגניטיבית-התנהגותית.
מתאם תכניות שיקום פסיכיאטרי ב'סל שיקום' (משרד הבריאות).
אבחון, טיפול וייעוץ להורים.
טל': 052-7741770
bitkin770 @gmail.com
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 01:54 |
|
| |
טעון בדיקה...
לא נראה לי הגיוני לסיים את העבודה הזו עד הקבר.... זה לא נגמר!!!
:(
|
|
|
|
| נשלח ב-11/12/2011 01:33 |
|
| |
נכון, לא קל לדחוף 92 בתוך ה-8... :)
אגב, אמרת "אנחנו אמורים..." מי החליט עבורנו מה אנו אמורים? בית-ספר? משפחה? חברים?
ומה נקרא 'יעילות'? ומי החליט שזו היעילות?
ואיזה עוד דרישות יש לנו מעצמנו, וכיצד הגענו למסקנות כאלו?
בואי נחשוב.
תוקן על ידי Saggers ב- 11/12/2011 01:34:46
|
|
|
|
|
