| נשלח ב-11/12/2011 14:58 |
 |
| |
להסיר מכשול מעמי.
זה זמן אני רואה כי אנו עוסקים בחומרות חדשות מקרוב באו, בעוד שלא מקפידים על חומרות ישנות שתיקנו תנאים, ואף אחד לא ביטלם, והן גם ברמב"ם וגם בשו"ע. בבא קמא דף עט: מתני'. אין מגדלין בהמה דקה בא"י, אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל. אין מגדלין תרנגולין בירושלים -
אף אחד לא מוחה ומצפצף עם התרנגולים האסורים לגידול- משתמשים למצווה הגדולה של כפרות, הרי זו מצווה הבא בעבירה.
מהבהמה הדקה השתמשים לחלב גבינות לסעודת מצווה. בכדי להמחיש לכם כמה הדבר חמור. בבא קמא דף פ. ת"ר: מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית; והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם, ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו! ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז. ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי.
ויפה שעה אחת קודם
|
|
|
|
| נשלח ב-13/12/2011 00:18 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | | הנוכח
אם עדיין לא הבנת, אני מנסה להוכיח כי אין הגיון בהתרת האסורים המפורשים, ובאיסור דברים לא מפורשים והגיונים.
על מה אתה מתרעם? שלא התירו הכל? או שאסרו את המותר והתירו את האסור (מעדיף איסור על חכמה יוונית וקטניות מותרות?)?
אמרי אינשי- הלכה היא איך שבא לי.
לענ"ד חכמה יונית לא נאסרה אלא לשעתה, כשם שהספרים החיצונים לא נאסרו אלא לשעתם.
אז אולי גם איסור גידול העיזים נאסר רק לשעתו. וגם האיסור לאכול בשר בחלב יחדיו ללא בישול.
ומה יכול להיות ההסבר לכך שחכמה יוונית נאסרה רק לשעתה? למה לשעתה, ולמה לא לעולם? בכל אופן מתקופת הורקנוס ואריסטובלוס במאה הראשונה לפנה"ס (או טיטוס, במאה הראשונה לספירה, עיי"ש בתוס'), ועד לחתימת התלמוד - אף אחד לא העלה בדעתו שהתקנה בטלה.
עם ישראל קיבל מהחכמה היונית הרבה מאד, החל ממילים בעלי משמעות דתית ובשפה מדוברת בזמנה. הירושלמי רובה מילים יווניות. הגמרא (בבא קמא פב:-פג. ועוד) שואלת זאת, ועונה: לשון יוונית לחוד, חכמת יוונית לחוד. את בתי הספר הרי הנהיגו רק לאחר שראו כי היוונים הקימו את הסקולות. עד אז זה לא היה בעמנו עם הספר. אדרבה, הרי אז הם בוודאי ידעו את זה, ולמרות זאת גזרו, אז מי אתה שתדע יותר מהם?
חכמנו ידעו חכמה יוונית- תרגום השבעים הם כנראה לא הכירו את זה שלפנינו. השינויים המובאים במגילה ט. אינם השינויים שמופיעים בתרגום השבעים שבידינו. הסיפור שם הוא אולי אגדה שמטרתה (ניחוש שלי) להקדים רפואה למכה ולהצביע על נקודות תורפה ועל פשרן 'האמיתי' ("מילתא גנאה דאית בך - קדים אמרה". בבא קמא צב:) - ולתמיכה יעמדו המספרים הטיפולוגיים '72' זקנים (שכביכול כתבו כל אחד את כל התורה, כל אחד בחדר נפרד. בשביל מה צריך דבר כזה? אם כי יש לציין שהמספר הזה מופיע בגירסה הרבה יותר קדומה של הסיפור, איגרת אריסטיאס) ו '13' שינויים. הויכוחים עם הפילוסופים, כנ"ל, אתה באמת חושב שפילוסופים יוונים כילו את זמנם בוויכוחים מסוג 'תבנה לי בניין באוויר'-'תביא לי לשם טיט'? אלו אגדות, סיפורי עם, אולי אלגוריות חלק תרצו בדע שתשיב לאפיקורס וכו' היריעה רחבה מאד.
הספרים החיצונים נאסרו רק לקרא בהם כבסיפרי קודש. הגמראה מלאה בציטוטים מבן סירא ואחרים, אני מדבר על מה שקרוי 'ספרי מינים'
כשמשה רבנו שבר את הלוחות- היו שרצו לאסוף את השברים- חלקם קיבלו רק את הלא. |
|
בקיצור האיסור הזה שנפרץ נראה לי קצת יותר חמור, ומהותי, מהעזים בהתנחלות זו או אחרת.
אלא מה?
הכל פסיכולוגיה/סוציולוגיה. והדת משתנה - הרפורמות של אתמול הן השמרנות של מחר, הרפורמים של אתמול הם האורתודוקסים של מחר, האתאיסט של אתמול הוא המאמין של מחר (הידעתם שבמקור המילה א-תיאוס ἄθεος הופנתה כלפי היהודים והנוצרים הראשונים, שהאמינו באל אחד ו(יחסית) טרנסצדנטי?), מה שאתמול היה כפירה מעיד היום על הדיאלקטיקה של היהדות, ומה שאתמול היה אסור בתכלית האיסור - היום הוא קדוש.
הצעתי לעיל שתי סיבות על ההבדל בין עזים לקטניות בפסח, והן רלוונטיות גם לחכמה היווונית (ושם יש גם סיבות אחרות).
תוקן על ידי thepresent ב- 13/12/2011 00:29:41
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 23:28 |
|
| |
הנוכח
אם עדיין לא הבנת, אני מנסה להוכיח כי אין הגיון בהתרת האסורים המפורשים, ובאיסור דברים לא מפורשים והגיונים.
אמרי אינשי- הלכה היא איך שבא לי.
לענ"ד חכמה יונית לא נאסרה אלא לשעתה, כשם שהספרים החיצונים לא נאסרו אלא לשעתם.
עם ישראל קיבל מהחכמה היונית הרבה מאד, החל ממילים בעלי משמעות דתית ובשפה מדוברת בזמנה. הירושלמי רובה מילים יווניות. את בתי הספר הרי הנהיגו רק לאחר שראו כי היוונים הקימו את הסקולות. עד אז זה לא היה בעמנו עם הספר.
חכמנו ידעו חכמה יוונית- תרגום השבעים הויכוחים עם הפילוסופים, חלק תרצו בדע שתשיב לאפיקורס וכו' היריעה רחבה מאד.
הספרים החיצונים נאסרו רק לקרא בהם כבסיפרי קודש. הגמראה מלאה בציטוטים מבן סירא ואחרים,
כשמשה רבנו שבר את הלוחות- היו שרצו לאסוף את השברים- חלקם קיבלו רק את הלא.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 22:54 |
|
| |
ירוחםשמ
לא הסברת לי איך הותר האיסור ללמוד חכמת יוונית ולקרוא בספרים חיצוניים. או למה לא מפריע לך שעוברים על איסור זה בפרהסיה ובכוונה תחילה, בגבהות לב, בקשיות עורף ובמצח נחושה.
מה גם שבניגוד לסיפורי הבהמות הדקות והתרנגולות, כאן ההיתר מנוגד לרוח החוק, מה שהשתנה הוא פרופר הערכים של אנשים - מה שבעיני חז"ל הוא איסור חמור והעושה זאת ארור, בעיני הרמב"ם הוא מטרת הכל, מצוַת-על, שכל התורה המוכרת לנו לא ניתנה אלא כ'לחם ושעשועים' להמון הטיפש שאינו מסוגל ללמוד חכמה יוונית. למה? ככה!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 22:50 |
|
| |
לכן אמר רבי מנא: כי לא דבר ריק הוא מכם, ואם הוא ריק מכם למה? שאין אתם יגעים בו. אמר רבי יוחנן: כל אותן ארבעים יום שעשה משה בהר היה לומד תורה ומשכחה, ובסוף ניתנה לו במתנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 22:35 |
|
| |
תנסה פעם עם חבריך להעביר מסר לימודי מאוזן לאוזן, ותגלה להפתעתך כי כבר לאחר עשרה העברות המסר ישתבש- צאה ולמד באלפי שנים.
את הניסוי הזה עשינו בישיבה לפני הרבה זמן,
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 21:37 |
|
| |
התורה שבעל-פה וטעמיה נמסרים מדור לדור. הלכה פוסקים רק חכמים ולפי התלמוד. רש"י והרמב"ם פירשו את המשנה, ופירושיהם הם חלק מהתורה והוראה לדורי דורות. מכל מקום, בלי אמונת חכמים, אי-אפשר לקבל תורה.
הרמ"א כתב: יש האוסרים לאכול אורז בפסח, וכן המנהג באשכנז להחמיר. אם חומרא איננה גדר, מה טעמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 21:09 |
|
| |
מ80
במחילה כל התרוצים הם תרוצים ואין להם על מה להשען ועל מה לסמוך בענין איסורה של המשנה, המשנה כלל וכלל לא אמרה מה שהבית יוסף והציץ אליעזר כתבו, המשנה אסרה בלי כל הסבר, כשהמשנה מסבירה למה האיסור, יש פתח למצא התר בהסבר, מה שאין כן במקרה הזה.
המשנה בשבת אומרת- לא יקרא לאור הנר- מסבירה הגמרא- לא יקרא לאור הנר שמא יטה, ומספרת הגמ כמהרא כי רבי ישמאל בן אלישע אמר אני אקרא ולא אטה, קרא ורצה להטות. אמר- כמה גדולים דברי חכמנו שאמרו לא יקרא לאור הנר.
אתה יודע מה הוא אמר? הוא אמר כמה צדקו חכמנו שאמרו לא יקרא בלי התוספת- שמא יטה- דומה לא ירבה לו נשים.
הקטניות הן לא סייג לתורה, מעולם הן לא היו סייג לתורה. לא מינה ולא מקצתה, אבל כאמור לכתוב אפשר לכתוב חופשי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 18:37 |
|
| |
ירוחם,
נאמר במסכת אבות: אם אין בינה, אין דעת. כדי לדעת את התורה שבעל-פה, צריך להבין את הגיונה. יש דינים מדאורייתא, יש הלכות למשה מסיני, יש דינים שנדרשו מהתורה, יש סייגים לתורה, ויש תקנות שנעשו להסדרת ענינים בין בני אדם. אומרת הגמרא: ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכול לעמוד בה. כתב הבית יוסף: "מפני שהבהמה דקה דרכה לרעות בשדות אחרות והיזקה מצוי, תיקנו חכמים שלא יגדלנה אדם במקום שדות וכרמים אלא ביערים". כתב הציץ אליעזר: "דגזירת איסור גידול בהמה דקה לא היתה החלטית והשאירו מלכתחלה פתח פתוח שיהיו יכולים לגדלה עפ"י תנאים מיוחדים". וכתב הציץ אליעזר: "ובכלל נלפענ"ד דבישובים החדשים שכל עיקר הווסדם ויסוד בסיסם מראש הוא גם על דעת כן שיהא להם מקור לקיום ופרנסה מגידול בהמה דקה א"כ י"ל דבכה"ג מותר הגידול אליבא דכו"ע וגם כשרועים אותם ע"י עצמם, משום דאדעתא דהני נחתו על המתיישבים שם ואדעתא דהכי קבלו שטחי אדמה והשדות שמסביב ומחלו מראש זל"ז על מה שיאכלו או ישחיתו בשטחי שדותיהם (או מה שהסכימו מראש על תשלום שישלמו עבור ההשחתה) במדה שלא תועיל השמירה שלא יאכלו או ישחיתו, וכן כשישנם ישובים סמוכים זל"ז ג"כ מוחלים מראש אחד לשני על כך, וכידוע לא מרחיקים לכת במרעיתם מסביבות הישוב או הישובים הסמוכים ולכן מועיל שפיר במה שאלו לאלו מחלי אהדדי, ומותר, והמדובר בתלמוד הוא שכל אחד לבדו ישכון ובאין סידור והסכמה כללית לגידול הבהמה הדקה".
איסור אכילת קטניות הוא סייג לתורה שהתפשט בכל קהלות אשכנז. וסייג לתורה, כל זמן שפשט בכל ישראל, אפילו נביאים אינם מסוגלים להתיר. המנהג הזה הוא חומרא יתירה, שנדחתה ע"י חלק מהראשונים, אלא שהרמ"א וגדולי הפוסקים האחרונים פסקו אותו להלכה, והמנהג התפשט בכל קהילות אשכנז. אלה שרצו להתיר כתבו על עצמם שהלוואי שהיה להם הכח להתיר.
תוקן על ידי מ80 ב- 12/12/2011 18:50:36
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 16:19 |
|
| |
הטרמינולוגיה - איסור או תקנה - פחות רלוונטית. הנקודה היא שהאיסור לגדל תרנגולים בירושלים הוא מפני הקדשים (בשר הקרבנות שנאכל שם. רש"י), ואין קדשים היום.
אם תרצה, הנה גדר בריסקאי: האיסור הוא רק על ירושלים כעיר של קדשים. כיום אין ירושלים כזו.
האמת היא שעליך לשאול מי התיר איסור חמור בהרבה: לימוד חכמת יוונית (שמה זה אם לא לימוד פילוסופיה - ובכללה תיאולוגיה, ומדעי הטבע, בעזרת היגיון אנושי משוחרר מהמגבלות הדתיות על החשיבה, ולא על פי כתבי הקודש, ו כצוואת רבי אליעזר לתלמידיו: "מנעו בניכם מן ההגיון"?). וכשתבין איך קרה שאיסור זה הותר (ואף גרם לתורת ישראל להפוך אצל הוגים מסוימים לבבואה חסרה, מגושמת ופרימיטיבית של חכמת יוון; כנראה בדיוק הדבר שממנו חששו חז"לנו כל כך) תָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ, לְקֵץ הַיָּמִין.
תוקן על ידי thepresent ב- 12/12/2011 16:32:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 16:07 |
|
| |
הנוכח
אתה גם נדבקת? אולי תוכל בטובך להגיד לי, איפה במשנה מופיע המילה תקנה? זו לא תקנה זה איסור כמו כל איסורי המשנה.
מה שאחר כך עשו מהאיסור הזה, זה כבר לא נאמר במשנה.
איני יוצא נגד כלום- אני שואל שוב וברור- המשנה אסרה איסור- לא תקנה- באו חכמים וביטלו איסור משנה מפורש, וטעמם ונימוקם עימם.
איך יכול להיות שמינהגים מטופשים שלא רלוונטיים כבר מזמן- אין חכם המבטלם?
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 15:58 |
|
| |
כמו "מים אחרונים" ו"מים מגולים".
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 15:55 |
|
| |
לגבי התרנגולים בירושלים -
מדובר על 'מפני הקדשים', מה שלא רלוונטי בימינו (סמוך על סמוך שבנושא זה לא נאמר 'בטל טעם לא בטלה תקנה')
לגבי הבהמה הדקה והגסה - השאלה היא נגד איזו תופעה בדיוק אתה יוצא
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 10:43 |
|
| |
מ80
אתה משווה בין תקנת חכמים שבמשנה לבין איסור שהוא מנהג, ואלה דברים שונים
לא איני משווה! אין מה להשוות לאיסור המשנה- שלא ניתנה עם הסברים- והיא איסור לכל דבר, ולמרות האיסור המפורש של המשנה באו חכמים וביטלו אותה ,
על אחת כמה וכמה מנהג שנבע מחיים פרימיטיבים -ולא התקבלה על ידי כל עם ישראל וחכמיה, ואפילו חכמי אשכנז בזמנו ניסו לבטלה וכינו אותה מנהג שטות, ורק התעקשותו של החתם סופר שנבע מהשקפת עולמו השמרני , נשארה התקנה האומללה הזו בתוקף.
אתה צודק אין מה להשוות, ואיני משווה. ואוסיף לך כי בעיני גזל ובעיקר גזל רבים- חמורה בעייני מחשש קטניות בפסח.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/12/2011 01:23 |
|
| |
חוק להגנת הצומח (נזקי עזים), תש"י-1950 1. בחוק זה - "רעייה" כולל היתר רעייה, גרם רעייה וכן הולכת עזים שלא בדרך ציבורית, והפעל "רעה" לכל בניניו יתפרש לפי זה; "שיעור מותר" פירושו – (א) לגבי התקופה שמיום הכנס חוק זה לתקפו עד יום כ"ו בסיון תשי"א (30 ביוני 1951) - עז אחת לכל עשרים דונם אדמת בעל, או עז אחת לכל חמישה דונם אדמת שלחין; (ב) לגבי התקופה מיום כ"ז בסיון תשי"א (1 ביולי 1951) ואילך - עז אחת לכל ארבעים דונם אדמת בעל, או עז אחת לכל עשרה דונם אדמת שלחין. 2. לא יחזיק אדם עזים ולא ירען אלא בתחומי הקרקע שבחזקתו ובשיעור מותר; אולם מותר להוליך עזים דרך כל קרקע למקום המרעה המותר לפי סעיף זה, אם הסכים לכך בעל הקרקע. 3. על אף האמור בסעיף 2 ובפקודת היערות, לא ירעה אדם עזים – (א) באזור מיוחד ליער או באזור יער סגור, כמשמעותם בפקודת היערות; (ב) בכל אזור אחר ששר החקלאות הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, כאזור אסור ברעיית עזים. 5. על אף האמור בסעיפים 2 ו-3, מותר להחזיק עזים במספר העולה על השיעור המותר, בתחומי החצר הסמוכה לבית בעליהן כשהן כלואות או קשורות וניזונות בתחומי החצר; שר החקלאות, או אדם שהורשה לכך על ידיו, רשאי להתיר בכתב רעיית עזים האמורות בעונות מסויימות של השנה, אף מחוץ לתחום החצר האמורה אך בתחום הקרקע שבחזקת בעליהן. ראה גם: http://www.ramathanadiv-edu.org.il/hokrim-goats.asp
|
|
|
|
|
|
