הייתי היום עד לשיחה, מזעזעת אך טריוויאלית, בבית הכנסת בין מנחה למעריב.
מושא השיחה היה אדם לא אהוד על המשוחחים שהתרחש אצלו אסון טראגי.
בשיא האלגנטיות, כאילו לא מדובר (תרתי משמע) באפלה שבתחושות, הביע הדוברים שמחה לאידו.
שמתי לב, כי כהכשר לנבזות שימש צקצוק הלשון וגלגול העיניים כלפי מעלה. "עונש מן השמים".
התייחסות זו לרשעים ומחללי שבתות הפכה לשגרה, ברמה שמלמד דרדקי משוחח על כך בהתפעלות עם תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא ולא חלי ולא מרגיש איזה ארס נורא הוא מפעפע בנשמותיהם הרכות.
הגדיים נעשים תיישים והשמחה לאיד מי ששנוא ונענש, הופכת לחלק בלתי נפרד מהמחשבה והדיבור.
מכאן הדרך קצרה לאמירה שפורסמה בפורום השכן, לפיה יהודי חרדי נהרג בתאונת דרכים בגלל פעילות מסוימת שלא מצאה חן בעיני רבנים מסוימים ותלמידיהם.
מהר מאד הותרה הרצועה ודינא דשמיא חל גם על יריב פוליטי ולמהדרין אף על יריב אישי.
מה שבעיני אדם מהישוב נחשב כהתנהגות זוועתית - גרועים שבאומות נוהגים להסתיר ולהדחיק הרהורים רעים של שמחה לאיד, בעת צרה שאינה קשורה במישרין לסיבת השנאה שהתרחשה בבית שונאם, - הופך למן אמירה תיאולוגית שהיא כמעט מצוות סיפור נפלאות הבורא, על "עונש מן השמים".
נשלח ב-19/1/2012 13:53
מקריאת הרוב המכריע של התגובות בלינק (המזעזע כשלעצמו)שהביא ייתכן בולטת העובדה שאף אחד לא סומך במיוחד על תפילות שישנו את הגזרה...
שני חטאים בידו (לא צריך לאמין שאמר בכלל, יכול להיות שמישהו בור ועםארץ אמר בשמו וזה מאוד מקובל במקווה)
1, לא תנחשו
2, מוסר דין על חבירו,
נשלח ב-16/1/2012 19:13
משום מידה טובה מרובה ראוי להביא כאן סיפור שראיתי בעיתונים אודות ר' חיים קריזווירט במלאת עשור להסתלקותו לגנזי מרומים.
עשיר אחד אותו ניסה להתרים (במסגרת פעילות הצדקה והחסד המיוחדת שלו) סרב בנמקו כי אינו נזקק לזכויות.
לאחר כמה ימים נהרג בתאונת מטוס.
וכך אמר ר' חיים.
איני בקי בחשבונות שמיים ואיני יכול כלל לומר מה גרם לאסון, אך חבל שלא פדה את נפשו בצדקה ואולי היה ניצל.
אנשים טובים פירשו תמיד טוב יותר את מה שראו והאמינו.
נשלח ב-29/12/2011 14:28
תלמיד
<לשון הר"מ: נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן>
לשון הרמב"ם הוא : "הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא".
לא ראיתי בדבריו כל צביון דתי.
<שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן">.
איני רואה כל אופי קהילתי, למצוות ולכבוד המועדות בטח שאין אופי קהילתי, אף שבתי הכנסיות (בתי כנישתא) היו בראשיתם מרכזים קהילתיים, הרי שבימי הרמב"ם הם כבר היו מקומות מיוחדים לתפילה (ראה רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ח הלכה א), ואילו בתי המדרשות הם מקומות הלימוד, ולא המקומות בהם שותים קפה ואוכלים ביסקוויטים.
<הסתפקתי במי שנניח מתפלל ביחיד וכו' ומקיים "בגדול" את כל המצוות אך ללא צבור, האם נכלל באמור>
התשובה היא פשוטה: לא! מפני שהפורש שאינו עובר עבירות, ו"כל" חטאו הוא שהוא חושב שעם ישראל לא "מספיק טוב בשבילו", וא"כ הדבר תלוי בכוונתו ולא במעשיו.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 29/12/2011 14:32:06
נשלח ב-29/12/2011 07:27
אסביר
לשון הר"מ: נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן
שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן
העניין הוא השילוב, הכללות בכלל ישראל בעל האופי הדתי. גם הדוגמאות הינן בעלת אופי קהילתי בצביון דתי (תעניות, מועדות, בתי כנסיות). הסתפקתי במי שנניח מתפלל ביחיד וכו' ומקיים "בגדול" את כל המצוות אך ללא צבור, האם נכלל באמור.
נשלח ב-29/12/2011 03:57
לא הבנתי את שאלתך.
נשלח ב-27/12/2011 15:25
למה לא לקחת את כל הבטוי מצוות+בכללן?
נשלח ב-27/12/2011 09:53
מדוע?
הדגש הוא על בכללן.
נשלח ב-27/12/2011 08:02
לדבריך הביטו ואינו עושה מצוות בכללן אינו נכון.
נשלח ב-27/12/2011 02:11
תלמיד
<אם מדובר בפרישה מעמ"י ללא מאפיינים דתיים מדוע תלה הר"מ דווקא ב"ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן"? וב"ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות"?>
עשית הרכבה משתי ההלכות רמב"ם, "ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן", הוא מהלכות תשובה, ואילו "ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות", הוא מהלכות אבל. לפורשין מדרכי ציבור שבהלכות תשובה אין מאפיינים דתיים. הם אנשים ש"לא עברו עבירות" (כלשון הרמב"ם), וכל חטאם הוא, שהם "הוציאו" את עצמן מכלל עם ישראל, הם אמנם עושים מצוות אלא שהעשייה היא באופן של "שלא בכללן", הם אינם נכנסים בצער הציבור מפני שהם אינם חלק ממנו. ומאותה הסיבה הם גם אינם מתענים עמהן בתעניות שהוכרזו בגלל הצרות שבאו על הציבור, (ראה רמב"ם הלכות תעניות פרק א הלכה ד), ואילו בהלכות אבל הפורשין הם אנשים שפרקו עול מצוות וכלשון הרמב"ם שם: "כל הפורשין מדרכי צבור, והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן...".
שם חז"ל מוצאים פתח להתעלם, כי כתוב והתעלמת. אבל כאן איך אפשר לתעלם הרי לא כתוב והתעלמת?
נשלח ב-26/12/2011 08:12
נישט
אם מדובר בפרישה מעמ"י ללא מאפיינים דתיים מדוע תלה הר"מ דווקא ב"ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן"? וב "ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות"?
נשלח ב-26/12/2011 04:38
ייתכן
<עד כמה שאני למדתי, אין לאדם שום אפשרות לתלות עונש ספציפי במעשה ספציפי, אלא את העונש בכלל, לרשע בכלל>.
