לאחרונה התפרסמו תוצאות ביניים של מחקר הבודק בייטה ארוכת טווח. לפני שנרחיב בנוגע לחדשה ננצל כמנהגינו את ההזדמנות להרחיב קצת לגבי תרופת הבייטה.

רקע

באפריל 2005 אישרה רשות המזון והתרופות (FDA) את השימוש בתרופה exenatide שמשווקת על ידי צמד החברות Amylin/Eli Lilly תחת שם המותג בייטה (Byetta ) . מדובר בתרופה לטיפול בסוכרת סוג 2 שאינה מטופלת באינסולין. התרופה ניתנת בשתי זריקות יומיות במינון קבוע מראש. לבייטה יש כיום כ- 700 אלף משתמשים ברחבי העולם. הבייטה דורשת מרשם רופא. בשלב זה הבייטה עדין אינה בסל הבריאות והעלות החודשית לחולה בישראל היא כ- 800 שקלים.

מחקרים שנערכו הראו כי הבייטה יעילה בהפחתת ה A1C וכן בהפחתת משקל אבל כמו כל תרופה יש לה תופעות לואי ולכן היא אינה מתאימה לכל אחד.

התרופות הקלאסיות - כלומר הוותיקות

ידוע לכל סוכרתי כי שורש הבעיה בסוכרת הוא מחסור בהורמון האינסולין המשמש בהעברת הסוכר ממחזור הדם לתאי הגוף.

בסוכרת סוג 2 מאבדים תחילה תאי הגוף את היכולת להגיב ביעילות לאינסולין, כתוצאה תאי הביתא בלבלב, נדרשים לפעילות מוגברת כדי לייצר יותר אינסולין. כאשר מאמץ עודף זה של תאי הלבלב נמשך זמן רב, נפגעים תאי ביתא בשל עומס-יתר, ואז מופיעות רמות גבוהות של סוכר בדם.

מכיוון שמחסור בהורמון האינסולין מהווה את שורש הבעיה, מתמקדות התרופות הקלאסיות לסוכרת סוג 2 בטיפול בבעיות הקשורות לאינסולין. בין התרופות המוכרות ישנה קבוצה אחת של תרופות המגבירות את יצור האינסולין בלבלב וקבוצה שנייה של תרופות המקטינה את עמידות הגוף לאינסולין .

הגברת כושר הייצור של האינסולין והגדלת האפקטיביות שלו אמורים לאפשר את איזון הסוכר. אולם למרות זאת במקרים רבים לא מושג האיזון הדרוש.

סוכרתיים מסוג 2 שאינם מאוזנים יכולים כמובן להזריק אינסולין, אבל השימוש באינסולין הוא מסובך, עלול לגרום להיפוגליקמיה ובמקרים רבים כרוך בעלייה במשקל. במטרה לחסוך את הצורך באינסולין עוסקים החוקרים בפיתוחן של תרופות מסוג חדש.

הרעיון שמאחורי הבייטה ותרופות חדשות אחרות

הרעיון המרכזי שמאחורי התרופות החדשות הוא בהתמקדות בהורמונים אחרים פחות מוכרים מהאינסולין שמשפיעים גם הם על איזון הסוכרים בגוף.

במערכת העיכול (בעיקר במעיים) מיוצרים ומופרשים הורמונים נוספים המסייעים בוויסות רמות הסוכר בדם. אחד מהורמונים אלו נקרא GLP-1 . ה GLP-1 מאותת ללבלב להגביר את הפרשת האינסולין כתגובה לכניסת מזון למעי, ובמקביל מאט את ספיגת הסוכרים מהמעיים. אצל סוכרתיים מסוג 2 יש ירידה בהפרשת ההורמון הזה ולכן חיפשו המדענים דרכים לספק אותו ממקור חיצוני.

הבעיה היא שהורמון ה- GLP-1 מתפרק בגוף ע''י אינזימים זמן קצר לאחר הפרשתו, ולכן, הנסיונות הראשונים להזריק את ההורמון הזה לא עלו יפה בעיקר בגלל אורך חייו הקצר. כדי לפתור את הבעיה פיתחו המדענים חומר סינטטי הדומה במבנה שלו להורמון ומשפיע על הגוף באופן דומה. בניגוד להורמון המקורי חומר זה אינו מתפרק ע''י האינזימים והשפעתו ארוכה. ההורמון הסינטטי ניתן בתרופת הבייטה.

(תרופה חדשה אחרת שנמצאת בחדשות היא הגונבייה שפועלת לעכב את התפרקותו של הורמון ה- GLP-1 , אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת)

הורמון ה GLP-1 עשוי מחלבון ולכן בדומה לאינסולין לא ניתן לקחת אותו כתרופה דרך הפה, כי כידוע החלבון מתפרק בקיבה. המשתמשים נאלצים על כן להזריק את התרופה.

מדוע מעדיפים אנשים להזריק בייטה

מכיוון שמדובר בזריקה השאלה המתבקשת היא מדוע לטרוח ולספק לגוף את הורמון ה- GLP-1 שמעודד הפרשת אינסולין ולא לספק מיידית את ההורמון החסר - האינסולין?

ובכן ה GLP-1 מאט את קצב מעבר המזון מהמעי לדם ומעודד את הפרשת האינסולין, אך יתרונו בכך שבכל מקרה הפרשת האינסולין מהלבלב מתרחשת רק כאשר רמות הסוכר בדם הן גבוהות. לכן, בניגוד להזרקת אינסולין אין כאן סכנה שהזרקת עודף הורמון תגרום להיפוגליקמיה, מה שהופך את השימוש ב GLP-1 לפשוט יחסית ומונע עלייה מיותרת במשקל.

אז מה חדש

החברות המייצרות את הבייטה עובדות על פיתוח של סוג חדש של בייטה בעל השפעה ארוכת טווח. החומר של הבייטה מוזרק כפולימר שמתפרק באיטיות. כך ניתן יהייה לספק את הבייטה בזריקה שבועית אחת שתחליף את שתי הזריקות היומיות הנדרשות כיום.

בימים אלו התפרסם כי בניסוי השוואתי בו נעשה שימוש בגירסה החדשה של הבייטה ארוכת הטווח במשך כ 30 שבועות התוצאות שהושגו היו מבטיחות מאד. יתכן שכבר בשנים הקרובות ניתן יהייה לרכוש בייטה לשימוש בזריקה שבועית אחת.

לפירסום המלא

עוד על הבייטה באתר קופת חולים כללית – תרופות לסוכרת

הערה בנוגע לסוכרת סוג 1: מכיוון שבסוכרת סוג 1 אין משמעות לזירוז של תאי הבטא, והסוכרתי ממילא נדרש להזריק אינסולין הבייטה אינה מיועדת בשלב זה לסוכרתיים סוג 1. ישנם כרגע ניסיונות לבדוק האם יש בה תועלת גם לסוכרתיים סוג 1 הסובלים מעודף משקל.