כוונת החילונים - התייחסות לדברי הגראי"ל שטיינמן

ירון לונדון התראיין בלילשישי אקטואלי, הוא פותח ב'החרדים הם נטל כלכלי'. אבל כאדם הוגן הוא ממשיך להצהיר, ננסה לשנות אתכם ולהעביר אתכם על דתכם (ביטוי של המראיין שקיבל אישור של ירון).


תמלול מלא מהמפגש עם ירון לונדון (17.5)

לגבי המסקנות שלנו מהחשד שבמניעי הנפשות הפועלות למען שילוב החרדים, לכאורה הפיתרון הוא שנפעל גם אנחנו למען המטרה אך לא יחד עם אותם גורמים. מה שכרגע לא נראה לי שנעה, וזה גם קשה יותר ליישום.

אתה מציע מודל של התבדלות חלקית, שתתבטא במאפיינים מסויימים כמו מסגרות החינוך, מקומות המגורים, לבוש ועוד, אבל תלך יד ביד עם השתלבות בצבא, באקדמיה ובכלכלה, ושלא תפגע ברמה הגבוהה (לדעתי) של קיום המצוות הנהוגה במגזר. האם הבנתי נכון?
לדעתי, ההשתלבות הזו בהכרח תפגע גם בהתבדלות האחרת שאתה מקוה (נראה לי) להשאיר. ההשלבות במערכות שהזכרתי נגררת מהר מאד לתחומי התרבות, וזה לא חשש עתידי אלא עובדות בשטח. האם זה גרוע? אפשר לדון על זה, אבל להיות נאיבי זה הכי גרוע.
הנורמות של שמירת מצוות הקיימות במגזר (שהן נורמות גבוהות), האם אינן נובעות מהגישה המתבדלת? קשה לי עם המסקנה הבאה אבל נראה לי שהן נובעות ישרות מכך שקיימת התבדלות משמעותית מאד בעיקר בתחומי התרבות והפנאי, דבר שיפגע וכבר עכשיו נפגע כתוצאה מההשתלבות.
זו בעיה קשה שאסור להתעלם ממנה.

חזקואמץ

החשדנות במניעים של גורמים שונים היא נחוצה והכרחית, אבל היא לא אמורה להוביל בהכרח למסקנה לפעול בדרך הפוכה. בדיוק מאותו טעם שציינת, שעלול להגיע מצב שבו הדברים יהיו נתונים בידיים של מי שמטרותיו אינן טובות, צריך גם בהווה לחשוש שהימנעות היא למעשה נתינת המושכות בידי אחרים. כמדומני שמספרים על הגרי"ס שדיבר עם תלמידו שיכהן ברבנות בעיר מסויימת, התלמיד התנגד בנימוק שהוא מיראי הוראה, שאל אותו הגרי"ס האם אתה מעוניין שיכהן שם רב שאיננו מיראי הוראה.

אני שמח מאוד שיש מי שזוכר דברים שכתבתי, על כל פנים אני עצמי שוכח את רוב הדברים שאני כותב ואומר, ואני גם יכול לשנות לפעמים את דעתי.

לגופו של עניין, ברור שאחד המאפיינים המרכזיים של החרדיות כיום היא ההתבדלות, לכן אתה צודק שיש סתירה מסוימת בין דיבורים על השתלבות בציבור הכללי לבין דיבורים על שימור החרדיות כמות שהיא. הכוונה שלי בדברי, התייחסה בעיקר להיבט של שמירת תורה ומצוות בנורמות החרדיות המקובלות, ושמירה על מאפיינים חרדים אחרים, מה שנראה לי אפשרי בהחלט גם בתהליך של יותר השתלבות. מלבד זאת, נראה לי שישנם עדיין מספיק מאפייני התבדלות, גם לאחר השתלבות בכל התחומים שציינתי.

אם ניקח לדוגמא, את עניין ההתבדלות הגיאוגרפית, נראה שבהחלט יש כאן מגמות של שינוי, ושגם כיום ישנם מודלים שונים בציבור החרדי. למיטב ידיעתי, לפני כשלושים-ארבעים שנה, מרבית החרדים גרו בשכנות עם דתיים וחילוניים, בשכונות שונות בירושלים; בתל אביב; בפתח תקוה; בחיפה ובמקומות נוספים. ריכוזים חרדיים מובהקים היו רק בבני ברק (לא כולה) ובמספר מצומצם של שכונות בירושלים. עם השנים המצב השתנה, וכיום רוב החרדים (לפחות האשכנזים) גר בריכוזים חרדים מובהקים. בשינוי זה ישנן מעלות וחסרונות, אבל אני לא הצעתי לשנות אותו. כך גם ההתבדלות המשמעותית ביותר במוסדות החינוך, אמורה להישאר גם לאחר ההשתלבות בתחומים שציינתי.

צעג
מן הסתם התכוונת ל"חרדיות".
ודאי שבצורתה הנוכחית היא תופעה חדשה.

בןציוןכהנא כתב:
"גם אם נקבל את המסקנה שכוונת החילונים היא ח"ו לרעה, האם אמנם הכרחי להסיק מכאן שעלינו לחדול מדברים אלו. אם ההתבוננות המפוכחת במצבינו מביאה למסקנה שלטובתנו עלינו להשתלב בצבא; שירות אזרחי; עבודה; הכשרות מקצועיות ולימודים אקדמיים, מה איכפת לנו מכוונותיהם. עלינו לעשות זאת, תוך דאגה שהדבר לא יפגע בהיותנו חרדים. מאידך, אם אמנם מהלכים אלו ח"ו פוגעים בהוויתנו החרדית, הרי גם אם כוונת החילונים לטובתנו עלינו להיזהר מכך."

א. נראה לי שאכן יש מקום רב לחשוד שהמניע של חלק מהנפשות הפועלות הוא הרצון לשנות או לבטל את החרדיות.
לתת להם יד זה לתת להם כח, וגם אם אנחנו - משתפי הפעולה מתוך המגזר - שולטים כעת במצב, מי יודע מתי אחרים (שבידיהם הכסף) ישלטו ויעשו דברים שאולי נתחרט על שעזרנו להם?

ב. אתה עצמך, בןציון, הגדרת בעבר הגדרה שאני טוען אותה כבר זמן רב, שעיקר הענין של החרדיות הוא הבדלנות. ולכן, אני לא מבין את המשפט האבסורדי "...עלינו להשתלב בצבא; שירות אזרחי; עבודה; הכשרות מקצועיות ולימודים אקדמיים... תוך דאגה שהדבר לא יפגע בהיותנו חרדים".
ברור שהוא יפגע. השינוי הזה חייב לפגוע בחרדיות מכיון שהוא ההיפך הגמור של החרדיות.
אני מוכן לקבל את הטענה שנגמר הזמן שהיינו צריכים את אסטרטגיית הבדלנות וכעת הגיע הזמן שנשתלב (אם כי לדעתי הטענה הזו יותר מוכרחת מאשר מבוססת), אבל לטעון שגם נשתלב וגם נהיה חרדים? זה אוקסימורון.

הרב שאיימו לא מאמין בדברים

האם הרב שטיינמן באמת מאמין בדברים אלו או שהוא כתב אותם כדי להעביר איזה מסר, מתוך הקצנה, כלומר התיחסות לקבוצה קטנה שמסמלת מגזר רחב?

ואולי הוא חושב על תקופות אחרות? על משכילים ועל בן גוריון?

ובכלל, איך מנתחים ומזהים כוונות נגלות וכוונות סמויות?

אמנם, כבר קדמוהו חז"ל. הם האשימו את כל אומות העולם בכוונה להשמיד את עם ישראל, ואף ציטטו סיפור שבו מלך אחד מודה לחכם היהודי שזה כך, רק שאינו יכול לבצע זאת בפועל.

האם זה סיפור מייצג את גישת הגויים או את פחד היהודים? בוודאי לקחת את הדברים כמייצגים באופן גורף ומוחלט תהיה טעות.

אפילו בגרמניה היו כאלו שעזרו ליהודים להינצל.

ובארץ, לא רק שלא ברור שכולם רוצים להכשיל, אלא שיש כאלו שבכלל לא אכפת להם, לכאן או לכאן. זו חשיבות עצמית רבה מדי שאנו מייחסים לעצמנו בעיני אחרים.

ושוב יש לשאול: האם הכוונה לקלקל היא קודם כל המטרה: לקלקל, או שיש כאן כוונות טובות להועיל אלא שמחמת הטעות הן מזיקות? ומהו היזק? ומהי תועלת?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");