היכן עובר הגבול בין לתת אמון לבין ספקנות?

באקדמיה כמו באקדמיה כל אחד מחפש מניעים פוליטיים,פסיכולוגיים ואחרים רק אצל האחרים.

ולעניינינו:מה זה משנה אם היה או לא היה בהסטוריה היהודית מאורע כזה או אחר?

משנה רק אם לעמדה הדתית יש הוכחה .
ואת זה לא תמצא בראיון.

לדייר

דבריו לאורך כל הראיון אינם תואמים את העמדה הדתית  כך שאין בסיס למחמאותיך.

"עיקר הוויכוח נסוב על האמינות של ההיסטוריוגרפיה המקראית, וגם כאן יש להבחין בין ספר כמלכים (כדוגמא להיסטוריוגרפיה המשנה-תורתית) לבין ספר דברי-הימים (=דה“י). בראשון האמת ההיסטורית, כפי שהמחברים הבינו אותה (וכך נוהג כל היסטוריון, גם בימינו), היא תשתית למצג אידיאולוגי-דתי; השני הוא ספר אידיאולוגי, אשר לש כמין חומר את ההיסטוריוגרפיה הקדומה לו בכמה מאות שנים, כדי לבסס את האידיאולוגיה שלו.
 
כלומר: ספר דה"י משעבד את ההיסטוריוגרפיה לצרכים אידיאולוגיים, ועל כן מוכן להמציא אירועים היסטוריים כדי לחזק את האידיאולוגיה שלו. לא כן ספר מלכים, אשר אינו נמנע מלספר דברים גם אם הם עומדים בניגוד לתפיסתו הרעיונית. לכן יש הבדל באמינות המידע שמובא בשני הספרים. את טענות ההיסטוריוגרפיה המקראית יש לבדוק כפי שבודקים טענות היסטוריוגרפיות מאוחרות יותר: בכל היסטוריוגרפיה יש מטען אידיאולוגי, ואותו יש לנפות כשמנסים להתקרב לאמת ההיסטורית, כמו שיש לנפות יסודות אירציונאליים, כגון הסיפור על מלאך ה' שהיכה בצבא אשור (מל"ב יט 35). "

http://mikrarevivim.blogspot.com/2011/02/blog-post_14.html

כשאתה כותב "אנו יודעים". מי זה אנו, והכיצד אותם "אנו" יודעים.

דינו,

אני לא מכיר כל כך הרבה ספרים.

יכול להיווצר מתגובתך רושם מוטעה כאילו יש לנו "מגילות יוחסין, ובחצר המלוכה קיימים סופרי חצר, ובמקדש קיימים סופרי מקדש, והנביאים ניהלו ספרות". וכאילו אנו יודעים כי "הספרויות היו קיימות ומוכרות וידועות לציבור".

אתה מתייחס לדיווחים בספר על מקורות נוספים כאל מקורות נוספים.

בפועל יש שנים שלשה  ספרים המדווחים על כל האופרציה של סופרים וארכיונים  ומגילות יוחסין וכו'. הרי לא מצאנו ארכיון כלשהו.

הצלבה היא רק ממקורות שונים בצורה כלשהי.

רצף גיליונות של ידיעות, או בית חיינו, גם אם הוא מתפרס על עשרות שונים, אין בו משום מקורות צולבים.

הצלבה צריכה לבוא ממקור חיצוני כלשהו שאינו חלק מהקבוצה שאת המידע שלה אנו מנסים להצליב.

הדוגמה שלך מספרות ועיתונות ראשית המדינה אינה מדויקת כיוון שמדובר בסוגים שונים של מדיה, ועדיין אם לא יהיה שום מידע חיצוני על מדינת ישראל (לא ספרותי ולא ארכיאולוגי), ניתן יהיה לפקפק בקיומה.

טיעון הסתירות כהוכחה לאותנטיות פשוט מופרך.

תנסה לכתוב את התנ"ך בלי וורד ותראה את התוצאה. ויש עוד הסברים הנוגעים לדרך העריכה. אם אינה קושיא וודאי שאינה ראיה.

יש לך דוגמא נוספת של אירועים הסטורים הקשורים בעמים נוספים נעדרי הצלבה? (אני לא טוען שאין. אני מתעניין)

ומנין לך שהייתי דוחה הצלבה חיצונית משכנעת? זו כבר תקיפה של טיעון קש.

ככלל, אין לי בעיה עם ההיסטוריה. אין לזה שום השלכה מעבר לכך היה אם היה.

אני רק נוטה לפקפק בדיוק היסטורי של בעלי עניין.