שימוש במחשב ובטלפון בשבת

אם מישהו התיר בישול במיקרוגל, הוא משום שהמיקרוגל אינו מבשל. הרעיון של בישול הוא השהיית המאכל בקירוב לגוף חם, המיקרוגל אינו יכול לבשל ולא לאפות אלא רק לחמם. הוא בעצמו לא חם.

הטלטול בשוק מחנה יהודה אסור מן התורה, שכן שנינו במשנה איזוהי רשות הרבים פלטיא, ופרש"י הרחבה שמתאספים בה למסחר, וכן פירשו כל הראשונים. מלבד זאת עצם העובדה שהשוק משמש כמבוי מפולש בין שני רשויות הרבים, זה קובע שגם דינו כרשות הרבים. איני מבין מדוע אתה מנסה בכח להסתבך, כאשר הרמב"ן כמו גם הנביאים כותבים במפורש שמאז ומעולם לא היה מסחר בשבת ולא משום תקנה מיוחדת.


פרזנט
לא מבין בדיוק מה אתה רוצה, להלכה כמו לכל חוק ומשפט יש גבולות שאמורים להיות מוגדרים. אם משהו לא חשוב אז העיקר שיהיה בערך וכל השאר רק בשביל האוירה. אם זה חשוב צריכים גבולות מוגדרים מה מותר לתלוש ומה אסור. לשבת ליד אשה אין שום איסור כך שגם שאלה זו לא מובנת לי.

אתה כותב 'נקטו רובם', אבל זו גמרא ערוכה שמותר בבישול בחמה. וכמובן שלא אסרה תורה אלא אש, אבל לא מובן מה אתה בא להוציא מזה, שהרי אם אנו קובעים שכל דבר רותח נקרא אש, אפילו שאין בו שום אש, זה אומר שכל דרך בישול אסור, כמו שכתוב בפוסקים שהבאתי. לכן איני מבין מה באת לומר בכל זה. הבישול אסור כשהוא דרך בישול ומותר כשאינו דרך בישול. (גז חשמלי, זה כינוי של מכשיר, מה רצית בדיוק שאבדוק?)

עצם הקנין אסור בשבת, אבל עובדה היא שהנביאים בהרבה דורות רחוקים זה מזה היה פשוט להם שאסור, והטעם ברור משום שנכלל בהוצאה לרשות הרבים, אין מסחר בלי הוצאה. (מלבד המסחר בשוק ההון).

פרזנט

איני מבין מה הזוי, מי שבאמת חשוב לו לא לתלוש בשבת, ואירע לו מקרה מוזר ששערות גופו לא מחוברות עד כדי שפסיק רישא שיתלוש (אני לא מכיר מקרה כזה, אבל אם קרה), הוא רוצה לברר את ההלכה. למה אם היתה לו בעיה רפואית בתלישת שערות, הוא היה נזהר כמובן לקנח את האף, אבל אם הבעיה היא הלכתית הוא לא צריך להיזהר? כל השאלה היא עד כמה העיקרון חשוב לאדם. בכל אופן מדובר במקרה שלא במציאות. והדיון בדברים כאלו אינו משהו חדשני שלא היה בימי התלמוד.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

-הוצאה למסחר אינה נפטרת בעירוב, שכן עירוב אינו מועיל ברשות הרבים. הוא מועיל רק למבואות וחצרות בהם איסור הטלטול עצמו אינו אלא דרבנן, בשום מקום לא מועיל עירוב לאיסור דאוריתא. המסחר התבצע ברשות הרבים. (היתר העירוב בדורות מאוחרים על סמך הרעיון ש'אין לנו רשות הרבים', וכל הרחובות הם מבוי, נעשה רק אחר שהמסחר כבר היה אסור בכל מקרה, וגם בהנחה שאין איסור טלטול מן התורה). וכבר שגג בזה א"ה וייס שהאריך להסביר בטעם שהצדוקים 'אינם מודים בעירוב' משום שאינם מסכימים להתיר את איסור התורה ע"י הערמה..

-המסחר בהכרח כרוך בהוצאה, וזה כל ענינו. ולכן היה פשוט לעמוס וכן לירמיהו הנביא וכן לנחמיה שהמסחר בשבת אסור. למרות שירושלים היתה עיר מוקפת חומה (עמוס דיבר כנראה על שומרון או האיזור, וגם שם נראה שאפילו הרמאים והגנבים הגדולים לא העיזו למכור בשבת).

-לגבי המתירים חשמל בשבת מן התורה, אחר המחילה מויקיפדיה נאמר שם 'רבים מחכמי דורם' אבל בפרטם לא מובא אלא הגרשז"א והציץ אליעזר, ניסיתי לבדוק בציץ אליעזר ולא מצאתי את הדברים האלו, אבל גם אם הצי"א כתב כך, עדיין זה מיעוט דמיעוט וכל שאר מורי ההוראה לא פוסקים כך. ההבדל בין דרבנן לדאוריתא הוא מעשי מאד בשבת.

נכון הדבר שלד' הרב ואזנר כתיבה במחשב חשיב כמתקיים, אבל הוא דעת יחיד ולא נהגו כך, והראיה שמשתמשים בחוה"מ בטלפון ומחשב ולא סוברים שזה דומה לכתיבה. (עי' יביע אומר ח"ח סי' מח').

איסור המלאכה הוא לא המסחר, אלא המלאכה עצמה. קנין אינו מלאכה. וענין המסחר בשוק נכלל בהוצאה.

הטעם שבישול בחמה מותר משום שלאו דרך בישול הוא. ומלאכת מחשבת בעי'.

המתירפלורסנט סובר כהגרשז"א שחשמל מותר בשבת, אבל רוה"פ לא סברי כך. כתבת 'ונחלקו עליו', האם אתה מכיר מישהו שמורה להתיר בחשמל כהגרשז"א?

פרזנט

דבר שאין מתכוין הוא מחלוקת תנאים (תשאל את תורה ודעת שיש לו הסבר נפלא לשורש המחלוקת) להלכה הדבר מותר, אבל בזמן רבי עקיבא היו כאלו שאסרו. מי שמחמיר במה שמותר הוא התמהוני, בלי שום קשר לשאלה באיזה איבר חל הנדון ההלכתי.

בלינק שהבאת מדובר באופן שאינו דשא"מ אלא פסיק רישא, דהיינו שברור הדבר שיתלש. במקרה זה באמת יכול להיות שאסור, ההיתר של היבי"א שם אינו ברור משום שהוא מסתמך על הרעיון של תרי דרבנן, אבל בכל אופן במציאות אין דבר כזה שברור שייתלש, לכן אין מה לאסור.