"יראון של הרי גליל - האם אפשר להגדירו כאיקון?

יראון 2000: לפני שנה כבר הספדתי את היין וטענתי שהוא מתבגר בכבוד. אפשר לשלוף תירוצים, ואפשר להודות בטעות. אני אשלב בין השניים. הבקבוק שטעמנו בנובמבר 2011 היה לא פחות ממדהים. להגנתי, גם היינן שהכין אותו (גבי סדן) וגם היינן הנוכחי של היקב (מיכה ועדיה) טוענים שהיו כמה שנים שהוא נראה גמור.
איזה גמור ואיזה נעליים.

אף אחד לא היה מנחש שזה יין בן 11. הוא היה מלא פרי, רענן, ללא ריחות של גיל וללא קמט בהופעתו המבריקה. מאוזן, חלק, הרמוני, מענג. זה היה יין של קונצנזוס בקרב חבורת הטועמים המאוד מכובדת שלנו. מי שעוד מוצא בקבוק  - זה הזמן לעונג גדול.

יראון 2001: "גדול" במימדיו, מרגיש אולי קצת מגושם אחרי היין הקודם, וברגע הראשון אפילו הרגיש מעט מפורק. ההמלצה שלנו – לחלוץ את הפקק חצי שעה לפני השתייה. האוויר עשה לו רק טוב, היין התעדן והרגיש הרבה יותר הרמוני. בכל מקרה – הוא מרגיש צעיר. בצבע, באף, בעוצמות. יין טוב, שאפשר אפילו לשמור לעוד כמה שנים.

יראון 2002: בציר קשה כבר אמרנו? האף כבר מרגיש עייף, בשל, מעט פורטי והרבה שוקולדי. חד מימדי ביחס לשניים הקודמים. משזה נאמר, אפשר לספר על החמיצות הטובה והמרעננת, על הנפח שממלא את הפה, על האיכות הגבוהה, בוודאי ביחס לבציר הבעייתי. לשתות.

לצד השמחה והגאווה שבחנוכת מבנה היקב החדש, החל הכרם המקומי ביראון להפגין סימני מצוקה. בבציר 2003 איכות הפרי של הכרם כבר לא הספיקה ליין הדגל. "בקושי ליין הבסיסי", אומר גבי. נראה כי הוא נתקף בווירוסים, תופעה שכיחה בישראל. כיום חלקים גדולים מהכרם כבר לא קיימים, ביניהם החלקות שתרמו פרי לשני בצירים של יראון. לראשונה בתולדותיו, הכיל היראון מעט סירה (7%) לצד הקברנה והמרלו. נשמע מעט, אבל השינוי הסגנוני היה די ברור ובולט, אולי בולט מדי. הבציר נחשב לבציר מוצלח, ודאי מול 2004, הבציר שהגיע אחריו, שהתאפיין בשפע של פרי אבל לא באיכות מסחררת ראשים. טעימת היין תספק לנו הפתעה גדולה.

בציר 2005 נחשב לבציר עוצמתי ועשיר, אבל בתולדות היקב והיראון בפרט הוא יירשם כבציר האחרון של גבי סדן. גבי בצר את הפרי, בחר את מה שמיועד ליראון, אבל הערבוב הסופי היה באחריות היינן החדש, מיכה ועדיה, שהגיע אחרי קדנציה מוצלחת ביקבי רמת הגולן.

"הטאץ' הסופי והביקבוק של היראון 2005 היו באחריות מיכה", מספר גבי. "אבל במחווה מאוד יפה הוא הזמין אותי להשתתף בתהליך, ויתרה מזו – העניק לי את הזכות לחתום על התווית, למרות שזה היה כבר עמוק בקדנציה שלו". חוץ מיינן חדש, הבלנד התהדר גם במרכיב חדש – 2% של פטיט ורדו, שהצטרפו ל-4% סירה, 44% מרלו ובדיוק 50% של קברנה סוביניון גלילי, עשיר ובשל.

יראון 2003-2004-2005

יראון 2003:
השנה הראשונה עם סירה בבלנד, וזה מורגש בטעם הקצת מתקתק. נפח אדיר, בשלות מחניפה, וכמו כל היראונים – הוא מרגיש עדיין צעיר ורענן. "מתכתב עם ה-2000", אמר אחד. "כן, אבל עם הרבה יותר בשר ושרירים". יין שיעבוד היטב עם אוכל.

יראון 2004:
לא ציפינו להרבה. קיבלנו המון. הפרי יותר בכיוון "אדום" ומהודק, מאוד אלגנטי וטרי. אם היינות שסביבו, ה-03-05 בנויים לרוחב, היין הזה הוא כמו קרן לייזר שרצה לעומק. הכי בורדו, אם אפשר להיגרר לקלישאות, ואולי היין הכי מעניין למפגש חוזר בעוד עשור, כפי שטוען האיש שחתום על התווית. לשמור מכל משמר ולא לשכוח לקרוא לי.

יראון 2005:
 איזה עושר!
יותר אלכוהולי, יותר מנטולי, יותר פלפל שחור-לקריץ, יותר פרי שחור, יותר מרוכז ודחוס. אנחנו כבר מתחילים לזהות את הדפוס: יש ביראון משהו מעורר כבוד, דיוק לצד יכולת התיישנות מצוינת במונחים מקומיים, ושיקוף חד משמעי של איכות הבציר וסגנונו.

סיכום ביניים: המסדר יעבור לדום, יחליף את היינן, וייצא לדרך חדשה. כמה חדשה?
קשה לשפוט את בציר 2006 בכלים אובייקטיביים, ולקרוא למלחמה שהתחוללה בקיץ 2006 "מזל רע" זה סוג של אנדרסטייטמנט. ובכל זאת, עבור רוב היקבים בגליל הבציר התחיל בזמן, שזה בדיוק יום למחרת הסכם הפסקת האש. ובכל זאת, זה קרה אחרי תקופה מאוד קריטית בה אי אפשר היה לטפל בכרמים. בחצר היקב התמקמה סוללה ארטילרית, בכרמים – טנקים. "למזלנו, הנזק היה מינורי", אומר מיכה. אולי כדי ללכת על בטוח, הרוב המכריע של הענבים הגיע מעמק קדש. (58% קברנה, 37% מרלו, 5% סירה).

עמק קדש, כרמי יפתח ומלכיה, הוא הלב של היראון, לפחות בעשור הראשון של חייו. "מעבר לטרואר המוכח שנותן פרי משובח, קיים גם אלמנט של ניסיון", אומר מיכה. "לכורמים שם יש ניסיון ארוך שנים שמניב מקצוענות מרשימה". כרמי גב ההר הגבוהים יותר מבשרים הבטחה גדולה שאולי עוד תתממש, אבל בינתיים הם משחקים כינור שני, במקרה הטוב.

הבציר של 2007 נתן הצצה ראשונה למה שיש להם להציע. כרבע מהענבים של היראון של בציר זה הגיעו מכרם משגב עם, הכרם הצפוני ביותר בישראל שגובהו כ-700 מטרים. מאוחר יותר, בשלב הסיכומים, יקבל היין הזה מחמאה גדולה מהיינן הקודם של היקב, שיבחר בו כאחד משני היראונים האהובים עליו ביותר. בציר 2007 נחשב לבציר קשה עבור אנשי הגליל, ובכל זאת הצליחו אנשי הרי גליל להציג יין מצוין תחת התווית. 7% סירה הצטרפו לרוב של קברנה (62%) ומרלו, כדי ליצור יין שמציג עליית מדרגה מול ה-2006.

בציר אחד אחר כך, הציג יין כמעט שלם, בוודאי הכי מעניין מהטריו של מיכה.
היראון של 2008 חוזר במידה מסוימת למקורות – בלנד בורדו מבוסס קברנה ומרלו. אבל בניגוד לבציר של 2000, מיתוספים לצמד הזה גם פטיט ורדו (9%) וקברנה פרנק (10%). הקברנה פרנק מגיע ממלכיה, אחת ההבטחות הגדולות של העתיד, וכל השאר עדיין מעמק קדש. הזנים הנוספים, מעבר לקברנה סוביניון והמרלו, ניטעו בשנת 2003 ומטרתם העיקרית היתה ועודנה להשביח את היראון. בציר 2008 הוא הרגע שלהם להצטרף לקונצרט, וכפי שנגלה, בהצלחה מאוד גדולה.

בציר 2009? כבר מבוקבק. מיכה שומר את הקלפים קרוב לחזה. "הוא לא נראה טוב עכשיו, קצת אחרי הביקבוק. נטעם אותו בעתיד הקרוב. יש למה לצפות, באחריות".

יראון 2006-2007-2008

יראון 2006:
גוף מלא, יין ארוך ורחב, פרי שחור לצד מנטה ואקליפטוס, מבנה טוב שאולי מרגיש מעט חסר ב-Mid Palate. למרות החלפת הייננים, יש תחושה של המשך הדרך הקודמת.

יראון 2007:
בציר קשה? בתיאוריה. היין מציג עליית מדרגה מול הבציר הקודם, אומנם הוא קצת מתקתק אבל עם הרבה תיבול ועושר, ואופי ידידותי ומתמסר, שלא לומר חנפן. יין מצוין.

יראון 2008:
השלישי של מיכה, ממשיך לשמור על הסגנון ובכל זאת להציג פנים אחרות. יין מתובל ורחב אבל עדיין מהודק ומאוד ידידותי בלי לוותר על מבנה, תחכום ומורכבות. אחד המצטיינים אי פעם, ולאור הטעימה המרתקת – לבטח אחת הקניות הטובות בישראל של 2011.