פרשת שמות

השבוע אנחנו עוברים לספר שמות, פרשת שמות שנפתחת במלים (בפרק א' פסוק א') "ואלה שמות בני
ישראל הבאים מצרימה" , ומתעוררות שאלות: למה ואלה ולא אלה ? שידוע שהאות ו' היא אות חיבור ואי אפשר מבחינה לשונית לשים אותה בתחילת משפט.

אלא, אומר רבנו בחיי, שהאות "ו" שהיא אות חיבור, מופיעה בתחילת פרשת שמות כדי לאמר שיש קשר ישיר בין הפרשות הקודמות בספר בראשית לבין פרשת שמות הפותחת את ספר שמות. כלומר, פרשת שמות, שעומדת בפני עצמה כפי שנראה בהמשך, קשורה למאורעות ולמשמעויות שהופיעו בסוף ספר בראשית.

 אומר רבינו בחיי שבפרשות שמחברות אותנו לפרשת 'שמות' ארץ "מצרים" רשומה כ"מצריימה", התוספת של האות "ה" במלה "מצריימה" מספרת לנו שהקב"ה ירד עם יעקב אבינו למצרים ונמצא כל הזמן עם בני ישראל עד שנגאלו.

 אבל יש שאלה נוספת, המשפט "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" היה כתוב באותו נוסח בפרשת "ויגש" (פרק מ"ו פסוק ח') בצורה הזו: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו", למה המשפט מופיע עוד פעם באותה צורה בדיוק בפרשת שמות? 

אנחנו יודעים שבפרשת "ויגש" כשיעקב ירד למצרים יחד עם כל בני המשפחה, התורה התייחסה לכל אחד ואחד מבני ישראל שהגיעו למצרים כשהיא חושפת בפנינו את השמות של מי שהיה שם, האחים, נשותיהם, הילדים שהם והתורה סיפרה לנו שבסה"כ הם מנו 70 נפש, כשלפי רבינו בחיי – 70 הנפש לא כוללים את יעקב. 

מאז פרשת "ויגש" ועד פרשת "שמות" יעקב מת, האחים מתו, אבל בני ישראל הלכו והתרבו ושוב אנחנו הולכים אחורה לפרשת "ויגש" כשיעקב מתפלל לאלוהים לפני שיעקב יורד למצרים ואז אלוהים הבטיח לו שישים אותו שם לגוי גדול: "אל תירא מלרדת(מרדה) מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם" (בפרשת "ויגש" פרק מ"ו פסוק ב').

 החזרה של המשפט "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצריימה" בא להפגיש אותנו עם ה'גוי הגדול' המשך הזרע של יעקב ובניו כפי שהקב"ה הבטיח. בפרשת 'ויגש' 70 הנפש שהתורה סופרת הם השורשים של עם ישראל – יעקב ובניו, ואילו בפרשת שמות אנחנו רואים את בני ישראל שהתרבו לגוי רב, שהוא למעשה הגזע וענפים של השורשים האלה שירדו למצרים בפרשת ויגש (יעקב ובניו) והתורה נותנת גם להם כבוד וגדולה בכך שהיא חושפת את השמות שלהם ואת המנין שלהם. 

אומר רבינו בחיי לגבי המשפט הזה "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" בשתי הפרשיות:
"הדבר בא ללמד כי הענין אחד למרות שהם שני ספרים, ומנאן (סופר אותם) שם בחייהם, חזר ומנאן (וספר אותם) כאן לאחר מיתתם, וזה למעלה וכבוד להם, כדי להודיע חיבתם, כמאמר ז"ל שנמשלו ישראל לכוכבים שמוציאם במספר ומכניסן במספר, שנאמר (ישעיהו מ') המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא.   

בפרשת שמות אנחנו רואים את תהליכי התממשות ההבטחה של יעקב לבנו יוסף, הבטחה שרמזה על הגאולה הראשונה, גאולת מצרים כשאמר לו בפרשת "ויחי" (פרק מ"ח פסוק כ"א) "הנה אנוכי מת והיה אלוהים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם" במלים האלה מקופלת ראייה לגבי הגאולה הראשונה, גאולת מצרים שתחזיר את בני ישראל לארץ אבותיהם.

הופעתו של משה רבינו בפרשה הנוכחית היא המשך ישיר לברכה שניתנה ליוסף בפרשת "ויחי" על הגאולה הקרובה, והמנהיג שיוביל את בני ישראל בגאולה הזאת. 

וכשם שיש רמז וראייה בדברי יעקב ליוסף לגבי הגאולה הראשונה, כך יש רמז לגאולה האחרונה שתהיה באחרית הימים, בברכות שיעקב נתן ליהודה בפרשת "ויחי" (פרק מ"ט פסוק ט') : "לא יסור שבט מיהודה עד כי יבוא שילה".

רבינו בחיי כותב ש"שילה" הוא רמז למשה רבנו, ושהמילה "שילה" היא "שי-לו" שבה נכלל הגואל הראשון והגואל האחרון שיהיה בנו של יהודה וזרעו, ויזכה אז להכנס בארץ הקדושה ולרעות צאנו של מקום. 

הנביאים התנבאו שהגאולה האחרונה תהיה דומה בהרבה עניינים לגאולת מצרים, רק שבאחרית הימים תהיה תוספת של השגה בלבבות בידיעת השם יתברך, ורבינו בחיי כותב:

"אמר לו הקב"ה .. לעתיד לבוא כשאביא להם את אליהו, שניכם באים כאחד, מנין , שכן כתיב ה' בסופה ובשערה דרכו. בסופה זה משה, דכתיב ותשם בסוף, ובשערה זה אליהו דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים".

בע"ה נתבשר בקרוב ע"י אליהו הנביא שמשיח בן דוד כבר כאן. אמן.