הבחירה בעולם המציאות

אנסה לענות ולסדר מה הנושא פה. אני נהנה מאד שאנחנו נוגעים בעמקי הבעיות האלה בעמקות.

א

יפה סידרת את הנמצאים לשלש סוגים. "מציאות ממשית". "מציאות רעיונית". "מחשבה". את שנים הראשונים אתה מאמת, ובשלישי אתה מסתפק.

לא בדיוק. אני מאמת את שלושתם באותה אמת המצויה בידיינו. היינו, אני מנסה לתת לכל אחד גידרו במושגינו, וכך לחלק אותם לשלושה סוגים,

רק בעוד

את הממשיי אני מצייר כנמצא (שעל אף שאין כל תפיסה כלל במהותו ומציאותו המוחלטת) אבל מסברא, אני מניח שיש איזה מציאות (בהגדר שאינו מצוי אצלינו כלל), ושהמצוי הזה הוא הניתפס בחושים או בתפיסת מקום המרחביי, וכדומה

ואת הרעיוני אני מצייר כחסר מציאות (הדומה לממשיות), אלא כ'עניין' מה שמורה ציורו. למשל, ב' פעמים ב' שווים ד', זה ציור מתמטיי פשוט, שענינו הוא מציאותו, אין לו איזה ממשות הניתפסת ע"י חושים או התופסת מקום מרחביי. גם קשה ליתפוס בו ביטול (כבממשיי) כי ציורו ניראה כלא תלוי במשהוא חוץ מציורו (בשונה מהממשיי, שציורו ניראה כאילו הוא ציור איזה משהו נוסף על הציור המתארו).

ואילו המחשבות והרגשות כלומר מה שאנחנו קוראים הענינים ה'נפשיים' (אני לא מיתכוין להמציאות הרוחנית המכונית 'נפש' שאני מטילה בספק גמור,כמיותר לגמריי. אלא אני מיתכוין לעניין ההיתחשבות של כל מיני מחשבות וחישובים והרהורים,או ההירגוש של כל מיני ריגושים כאהבה או טעם וכדומה. שכול אחד מאיתנו יודע מעצמו מה הם),

אין הם לא מהסוג הראשון ולא מהסוג השיני. אין להם ממשיות הניתפסת ע"י החושים, וגם אינם תופסים מקום (לכאורא, שהרי מחשבותי והרגשיי כרגע נימצאים איתי במקומי, אבל אין זה תפיסת מקום במובניות הרגילה). וגם אינם דומים לציור המתימטיי והלוגיי, שהם ציור ללא כול ממשות חוץ מעניין המצויר על ידיהם, ואילו כאן יש איזה היתפעלות נמצאית (במציאות שאינה ניתנת כ"כ לתיאור).

עד כאן היה מה שכתבתי בעניין השלושת סוגים. שהעניניים הנפשיים היא מצוי ממוצע בין הממשיי לבין הרעיוניי.

הבעייה הגדולה בזה הוא שכל השנים שאתה מאמת, תלויים אך ורק בשלישי אותו אתה לא מאמת בבירור. מאיפה אתה יודע שיש ממשיים? רק ממחשבתך המצרפת את רשמי החושים לכדי הכרה כזאת. מהיכן אתה מחליט על מציאות הרעיונות המוחלטים? שוב ממחשבתך שהכירה את זה [לא ברור מאיפה, וכמו שהקשו מכבר דייויד יום וכדו'. ]

נכון. אני מסכים שבסופו של דבר , הכול (כל התפיסות וההגדרות) נמצאים במציאות נפשיית (כלומר התפיסה עצמה היא נפשיית).

אבל למשל ניתן לשער באיזה סברא (שצריך לברר באמת מה תוקפה) שיתבטלו המחשבות הנפשיות, ובכל זאת ישארו המציאויות הממשיות כסוג לעצמם, וכן ניתן לשער שיבטלו אף הממשיות, ובכל זאת ישארו הכללים המתמטיים והלוגיים כציורי ענינם הפרטי כל אחד לעצמו.

ויש כאן חקירה גדולה, האם ניתן לשער ביטול הכללים הרעיוניים (לוגיי ומטימטיי), וישאר מחשבתיות. כי רגשיות למשל, ניראה לי שייך שישאר כי תחושת טעם, למה שלא תישאר (ואיני דן כרגע מהיכן יבוא הטעם), וגם שייך שישאר תפיסת החושיים (ולא משנה כרגע שיהיה בעיה מהיכן יבואו המספקיי חושיות). אז מה יבטל? רק החישוב המטמטיי והלוגיי (?),

א"כ שייך שיבוטלו שתי דברים מהשלושה וישאר השלישי. והרי שניתן לשער לכל אחד סוג מציאות, שבביטולו יוותר השני או השלישי . ומה שכול תוקפם הוא בנפשיות, (אף אם נירצה לומר שאכן אין מציאות אמיתיית מלבד הנפשיות) אינו סותר החלוקה הסוגיית לשלושה. כי גם בנפשיות יש שלושה תפיסות שונות, להם.

אז כל מה שאתה חוקר הוא תלוי בחור הענק הזה, שאתה דן, עם המחשבה, על כח המחשבה, שהוא למעשה הבסיס לכל, ומסתפק דווקא בה. אתה לא רואה כאן בעייה עצומה?

אני רואה בעייה בכך שבאמת אין תפיסה בשום דבר חוץ מציור ענינו (אף בממשיי), ולכן אני טוען כאן מיכבר שכול הדיונים בכל עניין, הוא רק במה שאנחנו מציירים, ואי אפשר לטעון שום טענה על איזה מוחלטיות.

ומה שמטרידיני איך ביכלל שייך להזכיר המושג 'מוחלט', מנין נוצר התפיסה הזאת שיש כזה דבר 'אמיתות מוחלטת'. והוא חלק מחקירת ' מה הם המושכלות הראשונות' ומה הם מכשירי ההגיון הבסיסיים שאצליינו, איתם אנחנו דנים בהכול, ועליהם איין לנו כל מושגיות.

ב

אתה שואל האם יש למחשבה קיום בעצמה. לא ברור על מה אתה שואל את זאת. אם על הכלים [הפיזיים הנורולגיים או הנפשיים] המעבדים את המחשבות. בוודאי שהם נמצאים בקיום נצחי ללא תלות במה שהם חושבים. כמו בדוגמא המעבד של המחשב קיים גם ללא שיהיה בה שום מידע.

למחשב, אין נפשיות! מה שנימצא בכלי העיבוד של המחשב, הוא דומה לסידור של ב' ספרים ליד ב' ספרים שנאמר בהם שיש כאן הוראת ב' וב ' הם ד' (רק שיש בו גם פעילות של העברת הנתונים ומיכפלותם וכדומה). משא"כ בעיבוד המוחיי, הגם שיש מעבר ניירוניי וכדומה, התחושיות שאצליינו היא נוספת על הפעילות הזאת. למשל 'טעם' כשנשים איזה מאכל על הבלוטות טעם וייפעל חיצוניית כל מהלך המוח, יש כאן עניין נוסף של תחושיות הטעם (וכן בדומה לכל מחשבה, כשאני רואה ב' ספרים ועוד ב' ספרים ואני מחשבם לד', היה כאן חוץ מהולכת ניירוניים, גם התפעלות מחשבתיית הידועה לכולנו מה היא). ועל זה אני דן, מה היא מציאות ה'מוחשב' ו'המורגש' ? מה עניינם. הרי הם יכולים ליבטל (ולמשל אם אני רואה אצל זולתי הפעילות מוחית אצלו, איני חש אותה בכלום) ועל ה'ניחוש' וה'ניחשב' הזה, חקרתי מה הוא? הוא מציאות אבל לא כרעיוניית ולא כממשיית.

אם אתה שואל על מציאות המחשבה שחושב בשני דברים עצמו. הנה בוודאי שזה המחשבה מחודשת בעת שהאדם מתחיל לחשוב על הדברים האלו, וגם משתנה לפי התקדמות העיון בדברים הללו. מהו המחשבה הזאת הוא הבעייה הגדולה באפיסטמולוגיה ופנמולוגיה. אבל למה צריכים להסתבך. זהו בדיוק מה שאנו קוראים מחשבה. המידע על מה שיש בחוץ כפי שאנו חושבים אותו זהו מחשבה. מה בדיוק חסר פה שאתה מתקשה בה?

לא בדיוק הבנתי דבריך עכשיו. אבל זה עוד עניין שיש לי לברר. שהרי כל מצוי הוא מצוי בקוונטיי. וא"כ גם המחשבות (וההרגשות?)הם חבילות שלמות של עניין מסויים. וא"כ מה הוא המרכיב את הקוונטיי שבהם, זו חקירה שמאוד מטרידה אותי.

(וגם החיבור בין חלק מחשבה לבין חלק מחשבה אחר (כבר דברתי ע"ז בחקירה השניה) . וגם החיבור בין המחשבה למושג הנחשב (או לממשות הנחשבת) אייך היא? כלומר אייך מיתהפך מושג או מצוי למיתחשב)

למה אתה קורא למחשבה יש מאין? תחשוב שזה בדיוק כמו מחשב. יש כבר בתוך המח [או הנפש, לא משנה] את התוכנה לעבד כל מידע שתקבל. ובכח זה היא מבינה כל מה שהיא יכולה לקלוט על העולם. האם העיבוד הזה הוא מאין? לא. הוא הוצאה לפועל של מה שיש כבר בתוכנה. [איך זה עובד הוא בעיית הלמידה שעסק בזה כבר אפלטון כי לכאורה אי אפשר ללמוד דבר חדש שלא ידע בעצם מתחילה.וכו'] 

כבר כתבתי ע"ז לפני לפני עכשיו, שבמחשב רק יש שינוי מצבי האיתארגנות הפנימיית. אבל בנפשיות יש ענייני היתחשבות והרגשיות מחודשים, והם אפילו שונים מתכוניות הממשיים שגם הם נמצאים וקיימי (בחוק שימור החומר והענערגיי) אבל כאן המחשבות וההרגשות הם עניניים שלא היו מעולם התחושיות של עכשיו ומחשבתיות של עכשיו(אא"כ תאמר שכבר בכול חלקיק תת אטומיי יש כבר חלקיק מחשבה והרגש, ורק בהיסתדרם במוח מיתאספים החלקיקי הרגש ומחשבה הללו לכדי מוצר שלם שהוא היתחשבותיינו התודעיית. זה כבר ניראה לי רחוק, אבל כרגע שאני מעלה על הכתב, מתחיל ליראות לי כדבר הצריך חקירה אפשריית.).

עד כאן מה שיש לי להעיר על מה שכתבת, ולא ברור לי איך כל זה מתקשר לשאלת מציאות נפש. אני מחכה שתמשיך ותסביר.

זה לא היה קשור ממש. אלא כחלק מהבהרת החוסר מושגיות שלנו במה הם המחשבות וההרגשות.

כי כשדיברתי ע"ז עם אנשים חושבים, ראיתי שהם בכלל לא מבינים על מה מדובר, כי חוסר ההגדרה במחשבות והרגשות, מזקיק אצליהם מיד איזה נפש רוחנית, שכאילו היא הפותרת את ההשגה המעוממת בתפיסת המחשבות, כי רוחניי הוא הרי לא מושג בכלל א"כ עליו יצמחו ההרגשות והמחשבות ובו ישמרו לנצח, והוא תחושיות ה'אני' וכו'.

אז אמרתי שכדי לקרב עניין שלילת ה'נפש' כדבר מחויב, ואדרבא להראות שהיא נטולת כל משמעיות ורק מכבדת על הקשר שבין המחשבות לבין המוח (כי היא מצריכה שתי קשרים חידותיים נוספים, מכאן למחשבות ומכאן למוח). בשביל זה, הראיתי על חוסר ההבנה (שלי) מה הם המחשבות.

אנסה לענות ולסדר מה הנושא פה. אני נהנה מאד שאנחנו נוגעים בעמקי הבעיות האלה בעמקות.

א

יפה סידרת את הנמצאים לשלש סוגים. "מציאות ממשית". "מציאות רעיונית". "מחשבה". את שנים הראשונים אתה מאמת, ובשלישי אתה מסתפק.

הבעייה הגדולה בזה הוא שכל השנים שאתה מאמת, תלויים אך ורק בשלישי אותו אתה לא מאמת בבירור. מאיפה אתה יודע שיש ממשיים? רק ממחשבתך המצרפת את רשמי החושים לכדי הכרה כזאת. מהיכן אתה מחליט על מציאות הרעיונות המוחלטים? שוב ממחשבתך שהכירה את זה [לא ברור מאיפה, וכמו שהקשו מכבר דייויד יום וכדו'. ]

אז כל מה שאתה חוקר הוא תלוי בחור הענק הזה, שאתה דן, עם המחשבה, על כח המחשבה, שהוא למעשה הבסיס לכל, ומסתפק דווקא בה. אתה לא רואה כאן בעייה עצומה?

ב

אתה שואל האם יש למחשבה קיום בעצמה. לא ברור על מה אתה שואל את זאת. אם על הכלים [הפיזיים הנורולגיים או הנפשיים] המעבדים את המחשבות. בוודאי שהם נמצאים בקיום נצחי ללא תלות במה שהם חושבים. כמו בדוגמא המעבד של המחשב קיים גם ללא שיהיה בה שום מידע.

אם אתה שואל על מציאות המחשבה שחושב בשני דברים עצמו. הנה בוודאי שזה המחשבה מחודשת בעת שהאדם מתחיל לחשוב על הדברים האלו, וגם משתנה לפי התקדמות העיון בדברים הללו. מהו המחשבה הזאת הוא הבעייה הגדולה באפיסטמולוגיה ופנמולוגיה. אבל למה צריכים להסתבך. זהו בדיוק מה שאנו קוראים מחשבה. המידע על מה שיש בחוץ כפי שאנו חושבים אותו זהו מחשבה. מה בדיוק חסר פה שאתה מתקשה בה?

למה אתה קורא למחשבה יש מאין? תחשוב שזה בדיוק כמו מחשב. יש כבר בתוך המח [או הנפש, לא משנה] את התוכנה לעבד כל מידע שתקבל. ובכח זה היא מבינה כל מה שהיא יכולה לקלוט על העולם. האם העיבוד הזה הוא מאין? לא. הוא הוצאה לפועל של מה שיש כבר בתוכנה. [איך זה עובד הוא בעיית הלמידה שעסק בזה כבר אפלטון כי לכאורה אי אפשר ללמוד דבר חדש שלא ידע בעצם מתחילה.וכו']  

עד כאן מה שיש לי להעיר על מה שכתבת, ולא ברור לי איך כל זה מתקשר לשאלת מציאות נפש. אני מחכה שתמשיך ותסביר.

לא הבאיתי החקירה הזאת ביסתם, הרי כל העניין כאן הוא חקירה על הבחירה החופשיית, אם ישנה וכייצד תיתכן, (ובמה היא בוחרת). ורק כהקדמה לבחירה, היצעתי כמה חקירות מוקדמות שחשובות לזה העניין, השלוש שכתובות למעלה יותר, והרביעית היא מה שאתה מעיר עליה עכשיו.

אני יסביר מעט יותר את דבריי הקודמים. אם נחפש הגדר ל'מחשבה' (או הרגשה, כל היתפעלות נפשיית אישיית ופרטיית לבעליה.רק שמעתה אני יזכיר רק מחשבות כדי לא להכפיל) מה היא. נאמר שהיא 'היתפעלות תוכנה', לדוגמה עכשיו המציאות לילה, והיתחשבות הדבר הזה היא מחשבה, שניסבר אצל מישהו שעכשיו לילה זוהי מחשבה(ואיני ניכנס לעומק יותר מהי המשמעיות של 'עכשיו לילה', אני מדבר רק על מה שהוא המובניות הפשוטה), עכשיו, נחפש ההבדל בין המצוי הניקרא 'מחשבה'(כגון כל היתפעלות מחשבתיית אצל אדם) למצוי הניקרא 'ממשיי'(כגון כל חומר שיהיה) למצוי הניקרא 'הגיון'(כגון העניין הזה שב' ועוד ב' שווים ד'), ניראה לי ש'המחשבה' נימצאת בתווך. שהרי ה'ממשיי' הוא דבר שיש לו ממש(הוא מצוי במציאות הנירגשת, למשל כתופסת מקום, או כנירגשת ע"י חושיים) הוא ניתפש בשייכל כדבר ששייך בו ההעדר, וההפיכה מיש לאיין. ואילו ה'הגיון' הוא לגמררי להייפך, המציאות שלו היא רעיונית, (איינה תופסת מקום ואיינה נירגשת בחושיים) ולא כ"כ ניתפס הפיכתה מיש לאיין(היש שלה הוא לא יש מציאותי שאפשר להופכו ללא יש),

עכשיו כשנדון על ה'מחשבה'(או ההרגשיות, כל דבר המיתפעל כנפשיות באדם) הוא דומה באייזה צד לממשיי כי למשל הוא ניתן להיפוך לאיין(וגם מציאותו היא מציאותית ולא רעיוניית) אך מאידך גיסא הוא דומה קצת למציאות רעיוניית, כי הוא לא ניתן לתפיסה חושיית ואינו בר תפיסת מקום ומציאות ממשיית.

עד כאן בחיפוש ההגדר של ה'מחשבה'. הוא מין מצוי שלישי שאיין טיבעו ברור, כמו טבע הממשיי והרעיוניי ניראה יותר ברור זה לכאן וזה לכאן. עכשיו נבוא לחקור האם מחשבה יכולה לעמוד לעצמה או לא, שהרי הממשיי לכאורא עומד לעצמו, אנחנו תופסיים הדברים הממשיים כעומדים לעצמם ואיין אייזה דבר הסובלם(ולמרות שהיום בתורות החדשות כבר שום דבר לא ברור, וגם עצם הגדרת הממשיי שכבר הפכה לפונקצייעס עירערה כל מושג הממשיי, אבל עדיין ניתפס אצליינו הממשיי כמציאות הקיימת לעצמה), וכן הרעיוני, גם עומד לעצמו, התוכן של כל רעיון הוא מציאותו ואיינה צריכה למשהו הסובלם.

אבל כשנדון ב'מחשבה'(וההרגש) האישיים של כל אחד מאיתנו, האם הם יכולים להתקיים לעצמם? וההיתחשבות עצמה או ההירגוש האישיי האם צריכים אייזה דבר הסובלם, זה דבר קצת מסובך, כי מיצד אחד למה יהיה שונה מהממשיי, ולמה לא יעמוד לעצמו, אך מיצד שיני, כשמתבוננים במהות המחשבה(וההרגש) רואים דבר מעניין, שבשלמא בממשיי אנחנו סוברים לומר שאותו ממשות היא שהייתה מעולם(נדלג עכשיו על עניין הבריאה) ותהיה לעולם, והיא בהווה ובעבר ובעתיד אותו דבר, לא ניתחדש בה כלום, אלא פושטת צורות מענערגיי לממשות, ואולי גם באלמנטיים הקטנים מישתנים השדות והפונקציעס, אבל הכול באייזה ממשות חוקית נימצאים(וביפרט אם הזמן הוא עוד מיימדיות של המציאות, ונוסיף התורה שכל המיידיים הם סגורים במה שהם, ואיין חוץ למקום והזמן הממשיים נוסף כלום, אלא הכול הוא סופיי בעצמו), וכן ברעיוניי(הלוגיי והמתמטיקה) הוא דבר שמציאותו הרעיוניית קביעה וקיימא. אך כשנבוא למחשבות(וההר גיישות) נימצא שהם כל הזמן מומצאים חדשים מהאיין(לכאורא) שהריי מה שאחשוב למחר טרם נימצא כלל מציאותו בעולם, וגם מה שנחשב אתמול בטל ההיתחשבות הזאת לגמריי(גם אם ציור זיכרונה נימצא), וזהו החקירה הראשונה שכתבתי למעלה על טבע הענייניים הנפשיים.

וגם כשרואים המורכביות המחשבתיית(ועוד לא היגעתי להקשיירה עם המוח שהוא עוד עניין), שכל שלב במחשבה הוא גורר עימו שלב חדש(כמו שהבאיתי המשל עם ההבנה שיש ארי, והפחד, והתיכנון, והמנוסה) ולא מובן מה הקשר ביין שלב אחד לשני(ואפילו פעולת חשבון היא כבר דבר המורכב, ב', ועוד ב', שווים ד', יש כאן שלוש חלקים המיתקשרים בהרכבה) וא"כ מי המקשר לכל אלו. (והוא החקירה השניה שלמעלה על ההקשירים והתולדות ביין חלקי המחשבה וההרגש הנפשיים).

ואיין ליטעון שגם בכל מצביי העולם, יש היתחדשות כל רגע בציור העולם, ומאי שנא היתחדשות המחשבות וההרגיישיות הנפשיות שאני מכנה אותם יש מאיין, לציוריי המציאות המישתנה ללא הרף. שנא ושנא, כי ציוריי העולם המה אותו העולם רק בצורה אחרת, משא"כ ההיתפעלויות הנפשיות הם יצירה חדשה לגמריי מיפאת מהותם ועצמותם(באם לא נניח שהם קשורים למשהו אחר ונוסף), והבעייה בזה האם אכן יש כאן היבראות מיתחדשת מהאין הגמור בכול רגע ורגע, מה שלא נימצא בשאר ענייני המציאות, כי כל שאר המציאות מהותה עומדת קיימת, ורק ציוריה מישתניים, וכאן יש מהויות חדשות לגמריי.

וא"כ לאור כל הנ"ל(החידוש מהאין של כול פעולה נפשיית, והקשר ביין כל פרט נפשיי ללפניו ולאחריו), היה מקום גדול להניח שיש אייזה נפש שממנה יוצאים כול התכונות הנפשיות, וגם היא המקשרת את כול שלביהם אחד לשיני(ואיני מדבר עדיין ב'רצון' ובבחירה'), וע"ז טענתיי שאיין כל סיבה להניח הנפש הזאת, היא לא מיישבת כלום מהבעיות הנ"ל,

אם אתה מסכים עד כאן, נוכל להמשיך הלאה, אם לא מה הערתך?

תוקן על ידי maxmen ב- 10/02/2012 03:51:24