חקירת פעלים המבטאים רצון בלשון הקודש

 פירושי שד"ל

אוה. יאמר על המבקש שיבוא לו דבר שהוא טוב בעיניו, והוא מחזר אחריו ומשתדל שיבוא לידו.
חמד. כל לשון נחמד ומחמד ענינו שמי שאין לו אותו דבר יחמדנו, והוא מה שאנו קוראים בטעות קנאה.
רצה. המקבל בשמחה.
חפץ. החפץ בדבר, הדבר טוב ויפה בעיניו, ומצא חן לפניו, בין שאיננו בידו ובין שכבר הוא בידו. ומה שאנחנו קוראים בשם רצון, לא הונחה עליו מלה מיוחדת בלשון הקודש, רק ישתמשו במקומה בשורש חפץ.
אבה. יורה על הסכמת הלב לדברי אחרים, המבקשים ממנו שיעשה דבר-מה.

פירושי המלבי"ם

אוה. חמד. ההבדל בין תאוה לחמדה, חמדה היא רק לדבר שיראה בעיניו וייטב לו, ותאוה היא אף לדבר שלא ראה מעולם בעיניו, והדמיון יתאו לדבר מה, ואף שהוא לרעתו. ובזה תתאחדנה שתיהן, החמדה והתאוה, כי לא ממקור השכל תצאנה.
אבה. נטיה או הסכמת הלב לדברי חבירו המבקש ממנו שיעשה בעדו דבר מה.
חפץ. מורה על תכונה נפשיית שיתאוה אל דבר או שישחוק לו.
רצון. מורה על תכנה מחשביית, אך כי נפשו מתכונתה אינה חפצה בדבר, ירצה בו מצד שכלו המראה לו טוב הדבר ושלמותו, או כי ירצה בו מצד היושר והראוי.

- שני החכמים עשו הבחנות טובות, אולם פירושיהם אינם שלמים.
הנה פירושי לפעלים על-פי ספר משלי:

רצה.  להפנות פנים. עושי אמונה רצונו, תפילת ישרים רצונו, רצונו כעב מלקוש, רצון מלכים שפתי צדק, כטל על עשב רצונו.
חפץ. מגמה. על-כל-אשר יחפוץ יטנו.
אבה.  הסכמה. לא אבו לעצתי.
חמד. תאוה לדברים חיצוניים. אל תחמד יפיה בלבבך.
אוה. חפץ מתמשך. מתאוה ואין נפשו עצל. 

מה דעתכם?

ולמהלא כללת 'חשק'?