שלום לחברי הפורום הנכבדים.
שמעתי מקרוב משפחה איש יקר מאד בעל ידע רחב שהוא נמנע לחלוטין מאכילת תאנים מיובשות
מחשש לתולעים.
כמו כן הוא המליץ לי להמנע מאכילת כרוב/ית מחשש דומה.
על תותים הוא עשה פרצוף שלא משתמע לשתי פנים שמוציא כבר את החשק לאכול.
שאלתי אותו הרי זה מאכלים מותרים לחלוטים ותאנה היא בכלל משבעת המינים ובכלל
האם בימי קדם באמת עשו את כל הבדיקות וההחמרות האלה.
התשובה שלו הייתה הייתה להם סבלנות והם בדקו.
האם זה נשמע לכם הגיוני?
איך להתיחס לכל הטענות האלה?
נשלח ב-6/2/2012 01:02
בהלכות פסח (שו"ע סי' תנג) מצאנו שכתב הרמ"א שמותר לטחון ולאפות מצות מחיטים שמעורבות בהן חיטים מצומחות שהנן חמץ גמור. פשוט וברור שם שניתן לזהות את החיטים המצומחות ולהוציאן, שכן מעל לאחד בשישים יש למעטן באופן שיהיה בוודאי שישים בחיטים הכשרות כנגד החיטים שהחמיצו. ולכן גם כותבים האחרונים שהחיטים המצומחות אינן בטלות ברוב החיטים הכשרות מכיוון שהן ניכרות בעליל. ואע"פ כן התירו לטחון את החיטים יחד עם החיטים המצומחות ולערבן ולבטלן, ורואים שלא מטריחים להוציא את החמץ מהתערובת, כנראה מחמת שקשה לבררן אע"פ שבוודאי הדבר אפשרי. וטחינה זו איננה נחשבת לביטול איסורים לכתחילה, מכיוון שכל כוונתו לטחון ולא לבטל (שער הציון וכ"כ בפר"ח). או כפי שמגדירים זאת אחרונים אחרים שמחמת הטורח אין הדבר נחשב לביטול איסור לכתחילה, אלא לביטול בדיעבד אע"פ שניתן לטרוח ולהוציא את האיסור מתוך ההיתר (מנחת שלמה סי' סא אות ב) וכיוצ"ב בפמ"ג (מובא בפ"ת סי' צט ס"ק ד). http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/emunat/37/03710.htm
עי"ש עוד וק"ו כאן שהוא חיפש עד היכן שיכל ולא מצא ולא מדובר כאן בירק שמוחזק ככזה שהנגיעות שיש בו הוא מסוג כזה שאי אפשר לנקות אותו בצורה רגילה וגם שיעור הבריה שיש בו הוא ממין כזה שנטחן בלעיסה ולא כמו שם שמדובר בגודל כזה שהלעיסה לא עוזרת
ותודה למגני שהשם שהספר שהוא הביא מקשר להרבה חומר בנושא שנמצא ברשת
נשלח ב-5/2/2012 23:30
ממליץ מאוד על ספר למדני-הלכתי בשם 'לכם יהיה לאוכלה' שדן ביסודות הסוגיא של החרקים בצורה מאוד מסודרת וישרה ומגיע למסקנות מאוד מעניינות
נשלח ב-5/2/2012 23:03
ומה על ביטול איסור לכתחילה?
נשלח ב-5/2/2012 20:52
יצא לי לדבר עם רב שכונה שהוא גם אב"ד חשוב והוא הסכים אתי שאכן אין שום מצווה לעיין בספרים של החרקים ודי בבדיקה יסודית סבירה אלא שהוא הוסיף שהוא מורה לנהוג כדברי החזו"א שכתב ביחס לכינים בדגים שהפתרון הוא ללעוס היטב כך שנפטרים מדין בריה שיש בחרקים וכיון שכל דין בריה הוא דרבנן ומדאורייתא חרק שקשה למצוא אותו בטל ברוב כמו בכל תערובת לכן די בלעיסה בשביל להתיר ללא חשש [הוא הוסיף שכך הוא גם מורה ביחס לתולעים בדגים שיש שמצאו בהם חשש ולכשעצמו הוא לא חושש להם מעיקר הדין וכמו שכבר האריכו בעניין אלא שכיון שרבנים חשובים חתמו עליהם לאיסור לכן גם בהם הפתרון הוא ללעוס היטב ותו לא מידי]
נשלח ב-5/2/2012 12:13
בדברי, קראת את דבריי? זהו אשר אמרתי.
נשלח ב-5/2/2012 11:46
מקס, הטעם השני שלך איננו נכון מהסיבה שיש חיות טהורות שאינן גדלות במקומות יישוב ומותרות לאכילה, ויש בהמות טמאות שהאדם מגדל ואסורות לאכילה. כדאי לקרוא את המאמר "חזון הצמחונות והשלום" מאת הראי"ה קוק.
נשלח ב-5/2/2012 03:18
אני אתן את היסודות כפשוטו
יש שני יסודות בעניין,
1, לשמור על הבריאות, ולכן לא משנה אם כן ראו פעם או לא,
2, אסור לאכול בעלי חי ששורד ביקום בלעדינו, (כלומר רק בעלי חיים לא טורפים שנטרפים על ידי טורפים במילא לא שורדים בלעדינו ?! אז מותר לאכול אותם !! במיוחד שאנו גם מגדלים אותם בביתינו אז בוודאי מותר לאכול אותם רגע לפני שמתים במילא, כלומר השחיטה בעצם בה למנוע לאכול מת שהוא לא בריא, וגם כמובן לא לאכול עבר מין החי משום אכזריות,)
נשלח ב-5/2/2012 02:37
איפה הגבול?
האם יש להרתיח מים לפני שתייתם כדי לא לבלוע חיידקים?
במכשירים של היום ניתן לגלות חיידקים ותרביות בכל מזון כמעט.
נשלח ב-5/2/2012 00:57
דייר, אפילו הקביעה שחרק שלא נראה בעין אינו אסור אינה מוסכמת לגמרי (יש שטוענים שכשיש לנו מיכשור יש להשתמש בו). אני אישית נוטה להסכים לה, ולכן אניח אותה. אכן אין כוונתי דווקא למיכשור. יש לנו ידע שלהם לא היה. ייתכן שהיו דברים שהוחזקו אצלם כנקיים (ולכן הם לא טרחו לבדוק) ולנו ידוע שהם לא. יש לנו מיפויים (של זנים ומקומות) מה נקי ומה לא. ואולי יש מיכשור שיכול לבדוק יותר בקלות.
נשלח ב-4/2/2012 23:22
ד"ר מיכי אתה יכול להסביר את המשפט הזה: 5. האם האיסור יכול להשתנות עםה דורות? בהחלט כן. לפי האמצעים שבידינו. איזה אמצעים יש בידינו שלהם לא היה? ככל הידוע לי חרק שנראה לעין אסור ולא מה שנראה במקרוסקופ אז מה השתנה?
נשלח ב-3/2/2012 13:45
בימינו יש מעבר של בעלי חיים ובתוכם חרקים ממקום למקום, אני תמה האם הרב וייא ודומיו טוענים שהופיעו חרקים חדשים, שמסיבה כלשהי התרבתה הנגיעות או שזו חומרה חדשה (יתכן ועל בסיס מידע חדש כדברי מיכי או הפרכת ידע ישן כדברי נדב). אם הסיבה היא אחת משתי הסיבות הראשונות אני מניח שניתן לבדוק זאת בנקל.
נשלח ב-3/2/2012 12:13
1. בתוך כל תאנה, מיובשת או לא מיובשת, יש צרעה קטנה מתה. הצרעות הן אלו שמאביקות את התאנים. לכן אתה יכול לעדכן את הקרוב שלך שיפסיק לאכול תאנים בכלל ובא לציון גואל.
2. נודעים דברי הרמ"פ בכרך ח'.
3. יש כאן מקום להרבה מחשבה, על פרקטיקות הלכתיות חדשות שצצו ממש במהלך חיינו. הרי מה שקרה באמת הוא כנראה פשוט מאד: אותם חרקים שבכל הדורות אכלו אותם ללא היסוס (או ליתר דיוק בכלל לא חיפשו אחריהם) בגלל שהניחו ש"היינו רביתייהו", הפכו להיות בעיה כי הפוסקים לא מוכנים יותר להשתמש בהיתר הזה מפני שהם יודעים שאינו מתאים למציאות.
4. מעבר לזה ישנו כמובן הסיפור החברתי: התרבות האברכים שהריטב"א על קידושין כל כך שיעמם אותם שהם היו מוכנים לצאת לציד טריפסניות שחורות גחון בתוך קלחי כרוב מאודה, הפרנסה שגורמים שונים עושים מזה, ויחסי הגומלין בין הנ"ל (בפעם האחרונה שנוצרה בהלת תולעים בתותים בציבור הדתי-לאומי, היזם המסחרי שהציע תותים כשרים הופיע כל כך בסמוך לדרשות הרבנים, שהתחלתי לחשוד בכך שהקשר אינו מקרי).
נשלח ב-3/2/2012 11:12
לדעתי צריך לרדת לעומק טעם האיסור, ולפי זה לפסוק, אין טעם להפוך כל דין לאובולוציה. שכל דור תוסיף שטויות כי לא למד או לא שימש מספיק או שלא רוצה לדבר אם חברו ולדון יחד כל הרבנים = סנהדרין = סמכות על התורה ומצותיה,
לגבי מוציא לז על ראשונים:
זה הרי שטות הראשונים עשו את האיסור, אז מה הווא המינא בכלל שהם מחוסר כלים נכשלו ואנו ב"ה יש לנו כלים,
זאת שטות גמורה,
נשלח ב-3/2/2012 11:11
ואולי יש פה אספקט כלכלי מובהק עושים יחסי ציבור לאיסור ואחר כך נהנים מה"רעש" שיוצרים. פרנסה בשפע: מתן כשרויות,הרצאות ,הוצאת ספרים. מה רע?
נשלח ב-3/2/2012 08:56
יש כאן כמה אספקטים שונים: 1. האם החששות של הרב ויא או כל אחד אחר הם מוגזמים כי אין תולעים? ייתכן. איני מכיר אותו ואת הנושא. 2. האם יש לחשוש מתולעים שלא רואים בעיניים? דומני שלא. 3. האם אנשים בודקים ברצינות? דומני שרבים לא. 4. האם לפרסם את החששות הללו או הנח להם לישראל? בהחלט כן, במידה הראויה. כמו כל איסור (יש חובת אפרושי מאיסורא). 5. האם האיסור יכול להשתנות עםה דורות? בהחלט כן. לפי האמצעים שבידינו. 6. האם יש בזה מוציא לעז על הראשונים? לדעתי ממש לא. לא היו להם הכלים שיש לנו. 7. האם צריך להיכנס להיסטריה? לא. על האדם לעשות את מה שבידו, ודי בזה. 8. מה נקרא מה שבידו? להסתכל במקום בו יש חשש (ולכן חשובים הפרסומים). 9. מה לעשות עם פירות שאין אפשרות לאכלם (כי קשה לבדוק, לא כי יש תולעים מיקרוסקופיות)? לא לאכול אותם.
