סיכום בכמה שורות של "שיעור חסידות" סטנדרטי. מי כתב? (חידה)

תורה ? ודעת ??? , על זה אמרו המבין יבין ומי שאינו מבין יעשה עצמו כמבין... לתועלת אלו שלו ראו את הדברים במקור -המשל היה בתגובה לשאלת חריף אחד , אם העושה עצמו חיגר לא ימות עד שיהא חיגר והעושה עצמו סומא לא ימות עד שיבוא לכך מה יהא בסופו של העושה עצמו רבי הגם הוא לא ימות עד שייעשה רבי? . ענה לו ר׳ בונים מפשיסחא בחריפות במשל זה שאכן ייעשה רבי אבל יאבד את האמונה והשייכות למושג האמיתי של צדיק אמת, ואמונה בחכמים כמו אותו שיכור שאיבד את היכולת להבחין בינו לבין כאלו היודעים לקרוא בספרים. השאלה מהעדפת הכומר במשל במקום פיזיקאי היא אכן טובה אולם עדיין סברת הכרס שדחסת כתשובה לא עונה מספיק. ייתכן מאד שר׳ בונים מפשיסחא סבר שיש הרבה עומק בספרי הכמורה כמו דעת רבים מחכמי הפורום ... וייתכן מאד שיש קשר ישיר בין הרואים בספרי הכמורה ערך כלשהו לזלזול בספרי החסידות למרות שאצלך הכל שווה...

כשמביאים המשל, צריך להבין גם מה בעל המשל רצה להעביר המסר בדבריו,ולא סתם להביאו בפשט הניראה, שלפעמים הוא מטעה
(וביפרט כשמביאים המשל כדי לקנטר מיקינאה, צריך לעמול טפיי להבין העניין. היה לי חברותא בבריסק, שהיה מהחריפים ביותר בכל הזמנים שם, שכשהייתי מתחיל הלימוד ב'הריני לומד ע"מ ללמד ולעשות' היא צועק עלי -'דו ביסט נורמל?' 'לילמוד ע"מ ללמד ולעשות איז ממש ניט לישמה' 'לישמה אייסט נאר ע"מ לקנטר'. והעומק בדבריו היה שע"מ להוציא התויעלתיות המרובה מהלימוד והמחשבה (שזהו עלישמה אליבא הנפש החיים) אפשר רק ע"י לקנטר שאז חושבים הכי בעומק שהרי זה לקנטר האחר(וכמאמר הקוצקער 'שטן ופנינה לשם שמים ניתכוונו' ושאל מינלן שפנינה והשטן לשם שמים ניתכוונו אולי רק לצער לחנה או לאיוב אמרו זאת, ותירץ 'אזא רישעות קען זיין נאר לשם שמים'. והמיבין יבין אייך הגיעו בבריסק לאן שהגיעו)

ונחזור למשל דנן, שייפלא אייך ר"ב מפשיסחא מיביא המשל מ'כומר' שהוא המשל לחכמה ולגדולה, היה לו להביא מחכמי המישפט או הרפואה, שגם להם היו בגדים מיוחדים וספרי חכמתם, ומה לו להביא בדיוק מהאוייבי ישראל הגדולים את משל וסימבול ה'חכם', וגם שהכמרים היו סמבול לשקר והתיעוב(בישראל).
ועוד שסומך על המשנה שעושה עצמו חיגר ופיסח, ואדרבא הם בעלי מומים, ואינו דומה לסומך עצמו על החכם שהוא השלם.
ועוד שאילות גדוילות יש כאן.

אלא המשל היהכאן להייפך מימה שהביא כאן המיביא את המשל.

ר"ב ניתכווין באמת שגם האדמורי"ם האמיתיים וכל הדומים להם וביפרט המקובלים שתחת לפלפל בחכמה באמת הם מגלגלים עיניהם לשמים בצידקות ואמונה, ותחת לחשוב הם מבלים לריק ימיהם. גם הם דומים לכמריים, ואיין ביניהם אפרש, הללו סומים והללו חיגרים. וכל עניינם הוא בבגדיהם החיצוניים או באייזה ספרים שכאילו חכמים, ואף שיכור ברגע קט משים עצמו כקשור להם, ואינו מיבין באמת כמו שהם אינם מבינים כלום באמת.

וזהו עומק משלו, והמיבין יבין.

אליס. המשל לא יכול לעזור ליוסלה השיכור המשל עוזר לנו הפיקחים לאבחן בין יוסלה לשיכור...

כחלון . וכי משום שהסוסים חושבים על התבן המשכילים לא חושבים על אודסה?

[מקור המשל בכתבי רבי בונים מפשיסחא, מאמרי שמחה אות נח, בתוך שמחת ישראל בוקרשט תרע"א, וראה כאן.]

תוקן על ידי מרחביה ב- 06/02/2012 11:38:07

משל נפלא. הכיצד הוא עוזר ליוסלה השיכור?

מה על יוסלה שמתלבט אם הוא יוסלה או כומר לעשות?

כחלון

ברוך הבא אל הפורום!

אני אנסה לפרש את הנמשל.

השיכור הוא קורא הטקסט שאינו מבין על מה הוא מדבר ולכן מוריד אותו לרמת אפס. ואז הוא פוסל אותו. אבל אילו היה מבין אותו כראוי היה רואה שיש בו דברים נשגבים באמת.

האם לכך נתכוונת?

אכן יש חשש כזה בכל ביקורת, במיוחד אם אין היא מלווה בדוגמאות.

מצד שני, גם טענת הנגד שלך, אם הבנתי ופרשתיה נכונה, יכולה להאמר על כל ביקורת, להוות ביקורת נגד ביקורת.

איך אפשר להכריע?

לדעתי, רק על ידי דוגמא. המחשה כיצד טקסט יכול להראות שיגרתי או חסר מעוף ולאחר התבוננות, מגלים בו דברים מופלאים.

וגם אז איני יודע אם נצא מידי ספק והתלבטות האם זו כוונה מקורית של המחבר או פרשנות מוסיפה שלנו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");