אופציית הפיקציה

שמתי לב בדיונים אודות הדת עם אנשים משכילים, גם כאן בפורום הנכבד, לתופעה מעניינת.

בדיונים הללו יש משהו שונה לגמרי מכל דיון אחר.

אם לדוגמה בוויכוח על ימין ועל שמאל (שאינו מתנהל מתוך נקודת מבט דתית) גם מי שדעתם מגובשת ישמיעו טענות הגיוניות ומתקבלות על הדעת, בדיון אודות הדת ניתן לעתים לשמוע אנשים חכמים ונבונים, המצפצפים כתינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם עץ הדעת.

יש לכך כמה סיבות.

ראשית, האמונה הינה דבר יסודי בחיים. לא קל לדון על מה שהפרכתו מערערת מן היסוד, את מה שכל ציר החיים סובב סביבו.

שנית, המערכת החברתית הלוחצת, שאכ"מ לדון בה, מונעת כידוע חשיבה עצמאית מקורית.

שלישית, הפחד הגדול מהעונש הצפוי למינים ואפיקורסים. זהו אחד המנגנונים הפסיכולוגיים המתוחכמים ביותר. האיסור על הרהורי כפירה. אדם הנולד לתוך מערכת זו צריך תעצומות נפש כמעט בלתי אפשריות, כדי לדון בשאלה שעצם הדיון בה עלול להיות איסור נורא, שעל פי האמונה בה עדיין הוא מאמין, עונשה חמור ביותר.

סיבה נוספת, העולה לכאורה על כולנה, היא חוסר היכולת לחשוב בכלל ולו כאופציה, על רעיון הדת כפיקציה.

יש לי ידיד בר דעת ומבין עניין שכאשר אני מצביע בפניו (בעדינות הראויה והמתבקשת) על בעיה תיאולוגית כלשהיא הוא מיד מזדעק ואומר, הלא זה כפירה ומינות, כאילו לא על זה בדיוק אנו דנים.

למה הדבר דומה, כאשר מישהו יעלה טענה לטובת הסכם עם הערבים יזדעק בן שיחו ויאמר כי זו דעה שמאלנית רח"ל. אמת, בין אנשים פשוטים ייתכן שיח מעין זה. אדם רציני מבין כי עליו לענות לגופה של טענה וכי עצם הצגת הטיעון משמעה הצגת דעה שמאלנית, ומה טעם לטעון כלפיה שהיא כזו.

אם נקודת המוצא היא כי אופציית הפיקציה שרירה וקיימת, על כל פנים כאופציה, יכול שיתקיים על כך דיון כעל כל הנושאים בעולם. ברגע שאופציה זו אינה קיימת כלל, כל השיח אינו רלוונטי.

שמתי לב כי בהיעדר אופציית הפיקציה, אין שמים לב גם לשאלות החמורות והכול מתורץ ולו בדוחק גדול. אם תמצי לומר, זוהי תורת האפולוגטיקה על רגל אחת. בהינתן אופציית הפיקציה, רוב רובם של "התשובות" מאבדות את משמעותן.

אותו דבר בבעיות ביקורת המקרא. בהיעדר אופציית הפיקציה, כל עקוב נראה כמישור רחב ידיים וכל סתירה מתיישבת מאליה כמין חומר. ברגע שמעיינים במקרא בתפיסה כי אופציית הפיקציה היא לפחות אופציה, הסתירות והכפילויות וכל הבעיות הידועות, זועקות דרשני.

אגב, בעניין זה סבורני כי המסה הקריטית של השאלות, אינה מאפשרת כלל לטעון כי כל התורה מרועה אחד ובזמן אחד ניתנה, אך אכ"מ.

אין דברי אומרים מאומה על עצם היתכנות האמונה והדת. יתירה מכך ניתן אולי גם לטעון כלפי הספקנים כי אינם לוקחים את אופציית האמונה בחשבון כלל. אני מצביע רק על צורת הדיון המשקפת באופן חריף ועמוק את היעדר אופציית הפיקציה, מה שלא ניתן, לכאורה, להצביע על כך אצל הספקנים.

יסתפקו המסתפקים ויאמינו המאמינים. על השיח להתקיים מתוך גישת הכול פתוח, הכול אפשרי. אופציית האמונה ואופציית הפיקציה.

בתור מביט מן הצד, נדמה לי שהנקודה המעניינת שפתחה את האשכול קצת התמוססה במהלכו..

השאלה האמיתית היא לחלוטין לא קשורה לדוגמאות שניתנו כאן בסגנון 'שמאלני עם פרדיגמה בלתי ניתנת לשינוי..'. העובדה שאנו מגיעים עם הנחות יסוד משלנו כשלעיתים נפשית אנו דוחים דיעה מנוגדת, לא קשורה לדת, אלא לכל נושא שהוא.
העניין הוא אחר לגמרי: כאשר אנו גדלים על ברכי האמונה אנו מחונכים שעצם הספק הוא אולי העברה הדתית החמורה ביותר.  אבל יש בעיה: על מנת לדעת שאין ספק, עלינו להטיל ספק.. אבל להטיל ספק, זה חטא כבד בפני עצמו.. מדובר במעגל קסמים.  קשה מאוד לעיתים להיות אמיץ מספיק אינטלקטואלית ע''מ להחליט, ש--מוסרית-- אלוהים לא יכול להטיל עלי עונש על עצם הטלת הספק,  שהרי רגע אחד לפני הטלת הספק, אני לא באמת יודע מה נכון ומה לא נכון..

תוקן על ידי סמארקו ב- 23/02/2012 22:57:51

לא יודע כד כמה זה קשור ובכל זאת אולי תפיקו תועלת

Belief in belief - Daniel Dennett