| נשלח ב-16/2/2012 10:10 |
 |
| |
"הפסיקה האשכנזית" מול "הפסיקה הספרדית"
.
בעקבות דיון שהתפתח במקום אחר, רציתי להניח את הדברים כאן על השולחן.
טענה מוכרת ונפוצה היא כי "הפסיקה האשכנזית", מחמירה, ולעומתה - "הפסיקה הספרדית" - מקילה.
אני מניח בתוך מרכאות את שני המונחים, משום שלא ברורה לי מהי הגדרתם המדוייקת, והאם כלל ניתן למצוא הגדרות כוללניות כאלו שעדיין תהיה להן משמעות (איך נסווג, למשל, את פסקי הרא"ש?).
דעתי בעניין נחרצת וברורה, אשמח לקרוא את דעות המלומדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 19:45 |
|
| |
אפשר לחלוק על כל נקודת המוצא, ולטעון שמבחינה הלכתית אין דבר כזה "פסיקה ספרדית ופסיקה אשכנזית"?
נכון שאמנם בדורות האחרונים פוסקים מסויימים ממוצא אשכנזי נטו יותר להחמיר מפוסקים אחרים, אבל רב שפוסק לא פוסק רק לאשכנזים או רק לספרדים בגלל המוצא שלו, הוא פוסק לכולם. אם אשכנזי רוצה הוא יפסוק לפי הרב עובדיה יוסף, ואם ספרדי ירצה הוא יפסוק לפי המשנ"ב. אמנם מקובל שאשכנזים פוסקים לפי הרמ"א וספרדים לפי השו"ע (גם זה לא מדוייק) אך במחלוקות שכלל אינן קשורות לשיטת הרמ"א והשו"ע מי אמר שיש פסיקה אשכנזית וספרדית?
מעניין לראות את דבריו של מורי ורבי (אני לא מביא אותו בתור הוכחה, אלא כי הוא כותב את הדברים בצורה חדה וחריפה ואפילו נגד החלוקה של רמ"א שו"ע) הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א (שד"א הוא אשכנזי ופסיקותיו מאוד מקלות בד"כ), על עניין פסיקת הלכה לספרדים ואשכנזים:
"בעניין שאלתו האם לספרדים לנהוג כמחבר ולאשכנזים כרמ"א- אין בכלל מקום להנהגה כזאת. הדעה הרווחת בציבור שכאילו יוצא עדות המזרח לעולם הולכים אחרי הבית יוסף והאשכנזים אחרי הרמ"א אינה אלא אגדה. השו"ע נתקבל ונתפשט בישראל לא כפוסק בלעדי, אלא כפוסק יחד עם נושאי כליו. והרי ידוע שבהרבה עניינים נושאי כליו מכריעים במחלוקות בין המחבר לרמ"א, ויש אשר מכריעים נגד שניהם. תפקידו של מורה ההוראה הוא לברר וללבן את הדין ולפסוק על פי סברא ישרה שנראית לו אמת.
מובן מאליו שאם אדם אינו מסוגל להכריע, כי אז אל יהיה מורה הוראה, אלא ישאל גדולים ממנו." (שו"ת שיח נחום עמוד 293).
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 21:33 |
|
| |
מודה ומתוודה
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 21:26 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  | הקולות הגדולות הן אשכנזיות:
היתר עיסקה,
מכירת חמץ,
הצורך בששים ריבוא כדי להגדיר רשות הרבים דאורייתא (כמיטב זכרוני)
הנחה יסודית שלעתים בטל הטעם בטלה הגזרה, ולכן אין מקפידים על מים אחרונים ולא על נטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה.
כמדומני שיש עוד אבל איני זוכר.
ראיתי לא מזמן מאמר של ידידה דינרי על מנהג עוקר הלכה בפסיקה האשכנזית.
המאמר על הרב אלישיב הוא של רמי ריינר, אבל הלינק נשבר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/02/2012 12:14:41 |
|
איך שכחת את עניין הסירכא? =)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 20:42 |
|
| |
הפסיקה של הרי"ף לא היתה מקילה ושל הטור לא היתה יותר מחמירה ודאי לש של רש"י ובעלי התוספות. הבעיה התחילה לפני כמה מאות שנים . אצל כמה מהאחרונים
לטעמי בית שמאי לא היו מחמירים- הם פשוטלא דגלו בשטיקים ובטריקים,
את הגמרא כמובן ערכו אנשי בית הלל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 19:57 |
|
| |
אינני סבור שהפוסקים האשכנזים הם בהכרח בית שמאי ומחמירים כדי להחמיר, אלא שהינם שמרנים מטיבם, וכאשר יש דעות שונות בסוגיה שקשה להכריע ביניהן, מעדיפים לאחוז במסורת של פוסקים אשכנזים קודמים המקובלים עליהם כגדולי הוראה. מכל מקום, כדאי ללמוד סוגיות בעיון ראשונים עד אחרונים כדי לקבל רושם על ההבדלים בין דרכי הפסיקה באשכנז ובספרד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 19:39 |
|
| |
בעל
דברי מ80 ברורים ובהירים -חוץ מהסיפא - וכשאינם משוכנעים מה נכון לעשות, מחמירים.-
בראשית היתה החמרה ואיסור.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 19:03 |
|
| |
מ80
אנא בסס את דבריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 17:52 |
|
| |
באופן כללי אפשר לומר שהפסיקה האשכנזית והפסיקה הספרדית מבוססות על דרכים שונות של תלמוד תורה ועל מסורות שונות. הפסיקה הספרדית מסתמכת בעיקר על הרי"ף והרמב"ם ועל תלמוד תורה של סיני. הפסיקה האשכנזית מסתמכת בעיקר על בעל הטורים והתוספות ועל תלמוד תורה של עוקר הרים. בד"כ הפוסקים הספרדים בקיאים יותר במקורות, מסתמכים על שכל ישר בפסיקתם, וסוברים שכח דהיתרא עדיף. לעומת זאת, הפוסקים האשכנזים נוטים להרבות בפלפולים וסברות, וכשאינם משוכנעים מה נכון לעשות, מחמירים.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 17:36 |
|
| |
[ממעמקים,
הקדמת אותי. אף אני רציתי להביא לינקים לדיון המרתק הזה. תודה!]
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 17:09 |
|
| |
פרוג
"הם רק גילו חור בחוק והמעשה עצמה לא היה בלתי חוקי. מה שכן מבחינה טכניקלית גם הכסף היה שחור וגם לא כתבו כתובות אמיתיות. אבל העבירה הגדולה של המרת רשיון חוקי לחלוטין. "
עצם זה שיש בפסיקה חילוק בין יהודי לגוי זה כשלעצמו פותח פתח למעשי רמאות.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 16:31 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 15:33 |
|
| |
חבל שבח"ח אימצו את שיטת הכותרות של ויינט, לכתוב שקר בכותרת, ולסמוך על כך שקוראות תמימות לא בודקות את גוף הדברים (בלי להתייחס לכך שיש כמובן קשר הדוק לדיון של האשכול)
חרדים 'מספקים רשיונות מפוקפקים', בזמן שבגוף הכתבה אין שום מקור לכך שמשהו לא חוקי או מפוקפק ברשיונות שהם מ'ספקים', בדומה לבעל המכולת ש'מספק' לחם וחלב. המשטרה בודקת אם הם שילמו מס הכנסה, משהו שכמובן כולם משלמים בכל מקום, וכבר יש מסקנות, אם הם אברכים מן הסתם הם לא שילמו, אם בכלל פעולה כזו מחייבת מס הכנסה. העיקר שיש כותרת. ושזה קשור מאד לפסיקה האשכנזית.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 12:41 |
|
| |
מנהג עוקר הלכה היה מיסודי הפסיקה האשכנזית אבל נעקר בעשורים האחרונים
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2012 12:07 |
|
| |
הקולות הגדולות הן אשכנזיות:
היתר עיסקה,
מכירת חמץ,
הצורך בששים ריבוא כדי להגדיר רשות הרבים דאורייתא (כמיטב זכרוני)
הנחה יסודית שלעתים בטל הטעם בטלה הגזרה, ולכן אין מקפידים על מים אחרונים ולא על נטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה.
כמדומני שיש עוד אבל איני זוכר.
ראיתי לא מזמן מאמר של ידידה דינרי על מנהג עוקר הלכה בפסיקה האשכנזית.
המאמר על הרב אלישיב הוא של רמי ריינר, אבל הלינק נשבר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 16/02/2012 12:14:41
|
|
|
|
|
