| נשלח ב-16/2/2012 13:51 |
 |
| |
היום הייתי אמורה להתחתן!!!
הי חברה לא להיבהל, לא מדובר עלי... קראתי היום מונולוג בעיתון משפחה (באנגלית), של אמא שהבת שלה היתה אמורה להתחתן, והשידוך נשבר ממש ממש לקראת החתונה... אני חושבת לתרגם את זה לטובתכם ולהפיח קצת רוח חיים בפורום המשמים.... (זכרתי ימים מקדם...) בכלל כמה מאמרים וסיפורים שקשורים לנושא השידוכים שקראתי לאחרונה וגם בעבר עוד יגיעו באיזשהו שלב עדי הפורום.... בכל אופן באתי לאתגר אתכם כאן במשהו שלא היה כאן כבר זמן רב... זוכרים סיפורים בהמשכים וכאלה? (טורקית לחדשים....) בקיצר המונולוג של האמא בא יבוא בקרוב... ממכם אני רוצה לשמוע מונולוג של כלה ביום חתונתה, יותר נכון החתונה שהייתה אמורה להיות.... איך עובר עליה היום... הולכת לעבודה כרגיל.... השמלה כבר הייתה מוכנה... ההזמנות נשלחו או כמעט... המאפרת הייתה אמורה לבוא ב2:00 הפאנית גם בערך בזמן דומה... תמונות בחמש... ח-ו-פ-ה.... חדר ייחוד.... ריקודים.... הכל עובר בראש כמו סרט נע, על מה שהיה יכול להיות.... ועל מה שאין.... על הצביטה בלב מאידך, ועל השמחה שטוב שכך ולא בשלב מאוחר יותר.... על הספקות, הלבטים, חיבוטי הנפש, העמדת פנים כאילו הכל רגיל, על מבטי השכנות היחנעיות.... על הכל.... מחכה לשמוע מכן – בעיקר מהבנות.... ועוד תשמעו ממני..... אין לי זמן לתרגם עכשיו... אבל זה יגיע בהמשך....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2022 01:20 |
|
| |
בס"ד
אשכול יפה...אך מדוע ולמה זכינו להקפצה בנושא?!
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2022 01:15 |
|
| |
| אחת_מהישוב כתבה: |  |
תוקן על ידי אחת_מהישוב ב- 29/03/2022 15:39:44 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/3/2022 15:39 |
|
| |
תוקן על ידי אחת_מהישוב ב- 29/03/2022 15:39:44
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 23:38 |
|
| |
ועכשיו רק נותר לב חרוש.. לב זרוע בהרגשה ואמונה..
ולנו לא נותר אלא לשבת ולצפות בפריחה שתלבלב..שתנביט אילן נאה מאין כמותו...
"הזורעים בדמעה - ברינה יקצרו"....!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/6/2012 21:57 |
|
| |
היום הייתי אמורה להתחתן,
לא מרגישה, אולי כי כבר עברה השעה,
חלפו הרבה אתמולים מאז,
והכל נמוג כעשן חולף, הכאב, הפחד, התהייה.
אחת מהישוב,
הרגשות פה שתוארו תחת קלמוסך בחדות וברגש,
הביאו אותי הישר לימים של פעם, עת הייתי סוערת ומבולבלת,
עת לא מצאתי פורקן ונחמה,
בכותל- אז שפכתי את צקון ליבי הרותח,
ובקניות, ועידוד המשפחה.
וכל מה שאותי ממנו ישכיח...
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 13:31 |
|
| |
משתדכת אני לא מבינה למה את מתעצבנת......
כתבתי לך מה שחשבתי באותו רגע שקראתי את מה שכתבת, יש כל מיני סוגים של נסיונות צודקת!
וזכותך לכתוב כל מה שיעלה על רוחך....
קראי שוב את מה שכתבתי לך.....
והמשיכי לכתוב ולפתח את הכתיבה שלך!
בהצלחה!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/2/2012 00:09 |
|
| |
חן חן על היוזמה וההשתתפות שלכן בהמשך הסיפור.....
ירושלמית - סוף טוב הכל טוב:)
משתדכת - בכוונה לא הזכרתי מה הייתה הסיבה לפרוק החבילה (אם אפשר לקרוא לזה ככה לפני היווצרותה...) כי לא זה היה הפוינט, הרעיון היה התמודדות עם ניסיון ולא הפרטים מסביב...
שאלו אותי מה הסיבה... (בפרטי) עניתי שצריך לשאול את שימי.....
בכוונה לא ניכנסתי לנושא, כל העניין הזה של חפירות סביב טרגדיות של אנשים לא מוצא חן בעיני, תנו לאנשים לחיות, נחמו אותם אם יש ביכולתכם אך אל תוסיפו לזרות מלח על הפצעים.....
בקשר למחשבות של חני - אולי הוא הוריד אותי בגלל שהשמנתי וכו...
איזו מחשבה ילדותית?
מי למען ה' מתארס ומפרק שידוך על סיבות קטנוניות שכאלה?
שלא תדעי מצרות, אבל תהיי בטוחה שהסיבות משמעותיות במידה ניכרת....
לא נראה לי שהמשכת את מה שאני כתבתי, עושה רושם שכתבת משהו חדש.... אבל לו יהיה.... כתבת יפה....
(חני שלי לא שאלה שאלות, היא לא עזבה שידוך יום לפני - עזבו אותה שלושה שבועות לפני החתונה... חני שלי ירושלמית ולא בני ברקית.... שלי כבר התעלתה מעל הכאב הזדככה ממנו, היא נמצאת בספירות אחרות....)
ובואי הנה אל תקחי אישי... אלו סתם הערות שעלו לי שקראתי את הדברים שכתבת.....
תוקן על ידי אחת_מהישוב ב- 20/02/2012 01:05:36
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2012 20:10 |
|
| |
אני לא טובה בכתיבה אומנותית, אבל מדהים.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2012 14:53 |
|
| |
אני בדר"כ לא כ"כ כותבת בפורום אך נהנית מדבריכם/כן
הסיפור מקסים סוף קצת מדכא.. אז ברשותכם אמשיך מהמקום בו "משתדכת" עצרה:
הלכתי ברחוב ותחושות רבות געשו בי, עצב מירמור כעס ובעוד הדמעות זולגות על לחיי
עלתה במוחי מחשבה אם הוא וייתר עליי אני יראה לו שגם אני יכולה להתגבר עליו!
חזרתי הביתה ונכנסתי כמו רוח סערה זרקתי שלום לחלל הבית ונכנסתי לחדרי
מיד את כל המכתבים ששלח זרקתי, את כל המזכרות הקטנות השמדתי את כל ההודעות בפלאפון מחקתי,
זהו אין יותר שימי!!
הרגשתי השתפרה, חשבתי לעצמי מה עוד אני יכולה לעשות...
בערב בקשתי מהורי לשוחח איתם ראיתי את שערות השיבה שנוספו לאבי והקמטים שהצטברו בפני אימי
וצער כרסם את ליבי האם כל זה בגללי?!
אבא, אמא אמרתי אתם יודעים שעברה עליי תקופה לא קלה (ראיתי חשש על פניהם)
אבל החלטתי שאני צריכה למשיך הלאה עברו כבר 35 ימים מאז.. (כן עדיין ספרתי זה לא קל)
ואני מוכנה להמשיך הלאה,
את בטוחה חני אולי עוד חודש- הזמן הוא המרפא הכי טוב אז אולי...
לא, אני בטוחה אפשר לשמוע בשבילי ,הורי עדיין חששו אך שמעו את ההחלטיות ב
אני לא יגיד לכם שמאותו יום לא חשבתי על שימי אך השתדלתי לא להראות לאחרים ולהסיח את דעתי
ממחשבות אלו עבר שבוע והורי אמרו שיש הצעה שנשמעת טוב,
כעבור יומיים הלכתי לפגישה כל הפגישה השוותי אותו לשימי, עניתי לו בחצי פה ודבריו כמו חלפו מליד אוזניי
ראיתי שהבחור מסתכל על השעון ונערתי את עצמי- הרי החלטתי משהו לא? מיד התנצלתי ותליתי את
חוסר הענותי וחוסר תגובותי במקרה מצער של חברה.. (מה אני יגיד לו שחשבתי על שימי ?!)
משה-הבחור איתו נפגשתי- אמר שזה בסדר הוא מבין שאני לא מרוכזת..
חזרתי לבית וכבר הייתי מבולבל מה אני יעשה מצד אחד משה בחור ממש מקסים וכ"כ מבין אבל
שימי... החלטות לחוד ומעשים לחוד... כ"כ רציתי לשכוח...
הורי קבלו את פניי ואמרתי להם שהיה נחמד ונראה מה הוא יאמר (לא רציתי להאריך ולהשלות אותם כבר ידעתי
שאקבל תשובה שלילית(
בבוקר הלכתי לעבודה והנה עוד חברה הביאה לי הזמנה... שמחתי איתה מכל הלב (באמת!!!)
כשחזרתי לאמי היה חיוך על הפנים, חני את פנויה מחר בערב הוא השיב בחיוב..
הייתי בהלם כל הפגישה ישבתי כמו עציץ בקושי זורקת מילה או שניים...
הרהרתי- אם הוא אמר חיובי- אני חייבת לדעת למה מה הוא מצא בי מה מצא חן בעינייו
בערב הלכתי בשמחה ובהתרגשות המהולים בחשש (לא כמו לפגישה בראשונה שהלכתי בכח כי הכרחתי את עצמי(
ישבנו ושוחחנו והשיחה ממש זרמה בסוף הפגישה בדרכי הביתה שחזרתי את כל הערב ומידי פעם חיוך עלה על
פניי, בבית הורי חיכו לי ישבתי והתיעצתי על מספר דברים שחששתי מהם... הם הרגיעו אותי
וביום למחרת כל היום לא התרכזתי בעבודה לא ידעתי מה הוא יענה, אולי הוא יוריד אותי... כ"כ חששתי...
ובבית אין עדיין תשובה, עובר יום- מה קורה למה הם לא אומרים, המתח, המתח הזה יכול להרוג בנ"א שיגידו כן או לא
ביום למחרת הטלפון הגואל הגיע הם התנצלו ואמרו שמבחינתם אפשר להמשיך וכך עברו עוד מספר פגישות ויום אחד אני שמה לב שכבר מזמן לא חשבתי על שימי כ"כ שמחתי שהצלחתי
וכבר לא הפריעה לי הידיעה שהוא מתחתן עם חוי
זהו אני צריכה ללכת אז שיהיה לכם יום נעים אה כן שכחתי לספר לכם אתם מוזמנים בעוד חודשיים החתונה... נ"ב אחרי האירוסין שאלתי אותו איך הוא הסכים לפגישה שנייה (אחרי שצחקנו על מה שהיה באותה פגישה ראשונה)
הוא ענה לי בזכות השדכן- מי ר' מנחם? שאלתי לא השדכן המקורי זה שאמר לר' מנחם להציע לכם החבר שלי שמעון...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/2/2012 13:41 |
|
| |
" מאת ה' היתה זאת ..."
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 01:19 |
|
| |
אני מקנא באנשים שמגלים תעצומות הנפש בזמנים שהם מבחינת התחתית שבתחתית...
אז הם מגלים את הקירבה והקשר שלהם לבורא העולם באמת ....
קורע את הלב רק מלקרוא את השורות הבאות ...
"יש לי מטריה שתסוכך עלי, יש לי אבא גדול בשמים שאליו אני יכולה לפנות בשעה הזאת! קר בחוץ, קר בלב, אין הרבה אנשים בכותל. אני מוצאת לי פינה ופונה בתחינה לקב"ה שייתן לי את הכוחות להמשיך הלאה, שלא יעזוב אותי ושידו הפשוטה תמשיך להרעיף עלי אך טוב.... אני מזילה דמעות, לא של צער, לא של כאב, בכי של פורקן, בכי של השתפכות הנפש! אני רוצה להיות קרובה אליך אבא בשעות הקשות האלה! אל תעזוב אותי! אני מרגישה שאני מנקה את עצמי, מוציאה את המוגלה החוצה, חשה קרובה יותר, רוצה לחוש קרבת אלוקים!
אחת מהישוב
תודה לך על העבודה וההשקעה .
מחכים לראות כבר את תרגום המונולוג 
תוקן על ידי glvs ב- 17/02/2012 01:39:37
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 01:18 |
|
| |
| אחת_מהישוב כתב: | | טוב תעשה טובה תעבור לסמול.... |
|
כתיבה יפה מענינת תמשיכי...!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 00:29 |
|
| |
טוב תעשה טובה תעבור לסמול....
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 00:24 |
|
| |
ואני צריך לזכור שתרגמת את זה לעיתון..?! חשבתי שאת רוצה לקרוא את זה מהעיתון!
ותאשמי את עצמך לגבי "קשורות לאשכול" 
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2012 00:13 |
|
| |
מה הקשר?
ונראה לי שכל ההודעות האחרונות לא קשורות לאשכול.....
התכוונתי שאני לא מתרגמת כבר לעיתון הזה שתירגמתי לו בזמנו את הסיפור של - שיר להצעת נישואים.....
|
|
|
|
|
