ריבוי תארים

אחד ההבדלים בין התקופה של בית ראשון ושני לבין הגלות הינה התארים בהם מכונים גדולי הדור.
בבית ראשון ושני גדולי הדור נקראו בשמם ולעתים רחוקות הוסיפו להם גם תואר כבוד. לדוגמא, משה, שמואל, דוד, שלמה, עזרא הסופר, שמעון הצדיק, יהודה בן-טבאי, שמעון בן-שטח, הלל, שמאי, וכו'.

מתחלת תקופת בית שני ואילך כדי לדעת תורה צריך ללמוד בחברותא. על-כן בבית שני הנהיגו את ישראל הזוגות אשר רק תחת הנהגתם המשותפת התורה היתה שלמה. המחלוקת היחידה לאורך כמה דורות בין הנשיא ואב"ד היתה על הסמיכה. הלל ושמאי נחלקו ביניהם רק על שלוש הלכות. תלמידי שמאי והלל לא שימשו את רבותיהם כראוי, התורה נעשתה שתי תורות,
ולאחר חורבן הבית לכל תנא היה בית מדרש משלו בו היה מלמד את תלמידיו. מאחר שלא למדו עוד בבית מדרש אחד, שסמכותו מוסכמת על כל חכמי הדור, אלא בבתי מדרש רבים, כדי לחזק את סמכותו נקרא כל תנא ע"י תלמידיו רבי, דהיינו רבינו. מאותה סיבה נקראו מאוחר יותר אמוראי בבל רב ולתלמידיהם היו קוראים רבנן.

נמצאנו למדים שמתן תארים לחכמי ישראל כדי לרומם את מעמדם מלמד על פיחות בסמכותם.

קראו לו רבן כדי לחזק אותה סמכות ולמנוע מחלוקות.


ואכן מאותו רגע הופסקו המחלוקות!

מנהג נשיאותם של בית גמליאל היה מבוסס  על- כך מקובל אני מאבותי- בלי לפרש.
ענוה יתירה אין כאן! מחלוקות יש ויש.