דא איז דע מאמר פון דעם אייכלער, דער נציג בעלזא אין כנסת מיני ישראל, אונעם היינטיגן "יתד נאמן".
אכטונג! דאס איז דעות כוזבות:
אילו היינו מאוחדים, לא היינו זקוקים ליחסי ציבור וסיורים וקבלות פנים ומילה טובה בתקשורת. כל זמן שהאחדות היא מאתנו והלאה, השאלה היא האם נתנהג כבת יענה הטומנת ראשה בחול ולא נראה את האש הבוערת נגדנו בסביבותינו? מדוע בת עמי לאכזר כיענים במדבר? האיך יכול כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, להסית נגד לומדי התורה ולהפוך את ילדי ישראל הלומדים תורה, בני ציון היקרים, בני הישיבות, המסולאים בפז, כסכנה גדולה מאיראן. מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים, הלא ד´ זו חטאנו לו.
במצב הגלותי שלנו, אין מנוס מלגייס משתפי פעולה מקרבם, כמו שהם מגייסים משתפי"ם מקרב הציבור החרדי. בתחבולות תעשה לך מלחמה. פעולה אחת לא תספיק לשום דבר. סנונית אחת אינה מבשרת את האביב. צריך לנסות להוריד את להבות האש. גם אם בהתחלה לא יעז עיתונאי חילוני לכתוב מילה טובה על החרדים, לא להתייאש. לפני כיובל לא היה עיתונאי אחד שכתב מילה טובה על ערבים. במשך הזמן והמשאבים, דברים משתנים.
כל פעולה לתקשורת חיובית, לא תועיל אם נמשיך לתת חרב בידי אויבינו להרגנו. הפעולות האלימות משחקות לידי האויב הרפורמי מאמריקה. הם מזרימים מיליונים ליחצ"ני תקשורת. תפקידם למצוא מוקדי חיכוך נגד החרדים והדתיים. דוגמא נוראה היתה בבית שמש, שם הם מנהלים מאבק מתמיד, נגד בניית דירות לחרדים בכלל. הם מצאו יורק אחד על ילדה אחת, כדי לנהל קמפיין תקשורתי משומן, שהפכה את הארץ כולה לבעירה גדולה, בימי החנוכה. הקמפיין התנהל על ידי משרד פרסום של קרנות השמאל הקיצוני. הם הצליחו להבעיר אש בכל מושבותינו, בשירותו של לפיד האש. לכן צריך להיזהר כמפני אש, מלתת להם חומר לשרוף בו את יערות החברה הישראלית. זה מבחינת סור מרע, וכאן צריך להשלים בעשה טוב.
כדי לשפוך קצת מים קרים על אש התבערה נגד היהדות החרדית, יש להביא אנשים בעלי השפעה לפגוש את הטוב והיפה ביהדות החרדית. הם באים בלאו הכי למחנה ישראל לראות את הדברים הרעים. הם מצלמים כל שערוריה ומפרסמים כל דבר רע. לכן, צריך שיבואו גם לראות דברים יפים, אירועים תורניים, שילמדו מה זה בן תורה המוסר חייו לתורה בעוני ודחקות, מה הם היכלי תורה מעוז חיי האומה, מה זאת חסידות אמיתית, מהי התנדבות בעם ומהו עולם החסד החרדי. אמנם ישנם דברים שהצנעה יפה להם. הפרסום מקלקל את הצלחת המהלך.
בארצות הברית התארחה שדרנית גויה במשפחה חרדית בניו יורק. היא פרסמה התרשמות חיובית למאות מליוני אמריקאים, על "הדרת נשים" אמיתית באורח החיים החרדי. בארץ לא יעיזו כלי תקשורת להציג את יפעת הדרה של המשפחה החרדית. אבל אם נדע לשלב את השיטה האמריקאית של תגובות זועמות של צרכנים נגד עיתונאים התוקפים את היהודים או את ישראל, יחד עם הצגת היופי שביהדות, נוכל לגרום לכך שעיתונאים חילונים, הגונים, יציגו גם את הצד שלנו. טובה כתבה אחת של עיתונאי חילוני, על היהדות החרדית מאלף ראיונות ומאמרים מוצלחים של דוברים חרדים רהוטים. שלא לדבר על כאלה שרק מזיקים ומוציאים דיבה, כשהם מדברים בשם היהדות החרדית.
נכון, מי שאין לו ענין לראות בטוב ירושלים אין להכניסו לשום מקום חרדי. אבל מי שמוכן לראות ולהתרשם ויש לו השפעה על המוני קוראים ומאזינים, בוודאי שיש להביאו ולו כדי להוציא את הארס משיניו. ושוב, זה צריך להיעשות בשקט ובלי פרסום הגורם לעיתונאי להירתע מלכתוב דברים טובים. בכך יצא שכרנו בהפסדנו. אבל צריך גם חובה, לפעול להורדת הלהבות בתקשורת, כי בנפשנו הדבר.