הדוגל בבינוניות ומואס בקיצוניות

נראה לי שהדבר נובע מתוך תפיסה בסיסית שהמצב הטבעי של העולם הוא ש"ארץ ניתנה ביד רשע" , ולכן כדי לצאת מידי המצב הזה , יש הכרח לאמץ גישה קיצונית שרק בעזרתה ניתן יהיה לחרוג ולצאת מהמצב הטבעי הבלתי נסבל (לפי הגישה הזו) הזה.
         ואכן דומני שגם בבית בריסק יש הדים לגישה כזו (נמצא גם אצל הרב סולובייצ'יק ז"ל למשל)
            אני לא חושב שנכון לבטל את הגישה הזו בכלל, ובפרט לו ביחס לדור שראה בעיניו את השואה הנוראה, ובכל זאת אני חושב שעלי לומר בפה מלא שכשדיברתי על קטנות אמונה של גדולים התכוונתי גם לזה.
      כי בסופו של יום מה שיוצא מהגישה הזו היא שאין ביכולתו או חמור מכך ברצונו של הקב"ה שמצב בו הרשעה השקר והעוול שולטים בעולם יפסק. כמובן זה גם מנוגד לכל התפילות שאנו אומרים בכל יום ובימים הנוראים בפרט , אלא שאיני חפץ לבקר ת"ח חשובים כ"כ יותר ממה שהייתי חייב לומר, כיון שהדבר נדרש ע"מ שאנו נכלכל נכון את דרכינו בזמן הזה.
                   ודי בזה לעת עתה.

לא ברור שיש לו קיום, יש דעות שהעובר לשמה לו נשאל בבי"ד התשובה שלילית (ולגבי אם נענש לכאורה כן לדעות אלו) , ואמנם בדיני שמים יקבל צל"ש, אבל זו אינה הלכה. זה אינו מענייננו.

הצלת כלל ישראל נכנסה להלכה עקב עיגונה ביעל ואסתר ובגמ'

לגבי הבועה של הלכה – אינ י זוכר היכן אבל בספרו איש הלכה מתבטא הרב סולוביצ'יק משהו על הפגשת הסדרה הריאלית (המציאות) עם הסדרה התיאורטית ההלכתית. כשזו נוצרת – נוצרת בבועה

מיימוני - לפי דבריך, החזו"א שיבח את הקיצוניות כמידה שיש לה מהות בפני עצמה ולכן יש גם להחמיר וכדומה. אבל  לדברי זוהי רק הגדרה של ערך שכדי שיהיה כאן ערך חייבת להיות קיצוניות בתפיסה של הערך, ובאמת אין כאן קשר להחמרה שזהו נושא בפני עצמו.
בעל בעמיו - ישנם מקומות שהערך עצמו מוגבל או מתאים למצבים מסוימים ולמשל גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה היינו שאי אפשר לגזור גזירה שבעצם תכליתה ליצור הרחקה מחטא וכו' והציבור אינו יכול לעמוד בה. וכן בהפסד מרובה, ישנם מקומות שבהם ההלכה באופן פרטי תלויה במצב. אבל מי שהערך עצמו אינו חזק דיו כדי שיודה בו בצורה מוחלטת הרי לא קיבל את הערך.
דוגמא פשוטה לדברי אפשר לראות בנושא שירת הנשים בצבא, שבו ישנה הגישה למצוא את ההיתר לזה מפני שכך צבא אמור להתנהל וסברות מעיין אלו, שבעצם הגישה כבר יש בעיה שהרי  יש כאן הכפפה של  ההלכה לדבר אחר, ואפילו אם בסוף יימצא ההתר המתאים הרי הגישה פסולה לחלוטין. 

ראיתי פעם את גישתכם, אמנם דבריכם תורה מסיני, אבל הרי קבלוה רק מיראה. אולי בפורים אפנה ואשנה ואקבל מאהבה (אל תכעס, היום כבר מתחפשים).

מי שם גבול לחשיבות הערך שמפניו נדחית היהדות? יש הרבה המותחים אותו פי 100 מכוונתכם?  זו אינה שאלה טכנית.

נוחות אינה ערך אלא אם האדם הוא ערך עצמאי ולא כהיכי תמצי לקיום ההלכה, וזו וודאי אינה השקפת החזו"א. ספק אם זו יכולה להיות בכלל השקפה יהודית דתית מסורתית, כי לפי היהדות "בכל לבבך וכו'" היא דרישה שהולכת עד הסוף.

לפעמים התורה לא רצתה להכביד על האדם אלא במידה מסויימת (ספק לקולא לפעמים ועוד) מי אמר שבגלל ערך הנוחות והממון? אולי בגלל דרך אמצעית? או סיבה אחרת? האם יתכן כי היהדות מכירה מצב בו תיסוג בפני ערך חיצוני שלא נקבע בהלכה.

אוויל

יפה מאד פירשת. ועתה יש לשאול אם פרשנותך סותרת את פרשנותי למה שמשתמע משיטתו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");