| נשלח ב-24/1/2003 14:27 |
 |
| |
סילוק התחרות כקנה מידה להתקדמות
בלימודים משותפים בבתי ספר ובכל הנסיבות בהן לומדים עם אחרים הנמצאים ברמה קרובה, טבעי שההתקדמות בלימודים תימדד גם ביחס לאחרים.
יש בזה שתי מגרעות בולטות:
1. שהתחרות הופכת להיות מטרה וקנה המידה היחידי.
2. שההתקדמות מוגבלת לניצחון על המתחרים ואחר כך אין מוטיבציה.
לכן חשוב מאד מאד שנמצא קנה מידה תחליפי ואידיאלי.
מהו???
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2003 13:29 |
|
| |
ערך,
כתבתי "קרקס" כי לא כתבת למעלה מי שמבקש חכמה אלא "כל מי שמחשיב עצמו כחכם" שהוא לשון התיהרות.
תודה על ההתנצלות! [אבל אם טעיתי בספקולציה, הרי אני המתנצל על העלאתה.]
"האמת והשלום אהבו"
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2003 13:16 |
|
| |
איני מתכוון אליך אישית ווטו. דברי לא דיברו אלא לענין, לטענות ולמחשבות, לא כלפך. על עצם הטענות. אם הרגשת משהו אישי, מתנצל מכל הלב.
יש רמב"ם בפרק ו' מהלכות דעות הלכה א'(ואם אתה חולק על דברי הרמב"ם מותר לך לומר שאתה לא מקבל את דעתו): "דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וילשב אצל החכמיםתמידכדי שילמוד ממעשיהם." אני משער שהמרב"ם הזה מוסכם עליך?
עוד רמב"ם בפרק הקודם בפרק ה' הלכה א': "כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעליתו ובעשיית צרכיו ובדיבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו. ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר."
כאשר אדם מכבד את החוכמה ומיקר את החוכמה, אפילו אם אינו חכם, אלא האדם עושה הלכ כדי לזכות למעלת החוכמה, ועושה את כל מה שבכוחו להגיע למעלת החכם, הרי מראה בכל נפשו שמצידו השלים את ההכנות לקבלת החוכמה. ואחרי הפעולות נמשכים הלבבות. וגם אדם המעדן את נפשו מגיע אליו זהרורי החוכמה וחלק ממנה ודאי.
למה אתה חושב שאדם הנוהג כך, זה קרקס, זה חלק של שמירת החוכמה. כל אדם יעשה בנפשו חושבים למה הוא עושה כך. ומהי מטרתו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2003 12:10 |
|
| |
ערך,
אתייחס לשלוש נקודות שהעלית.
א. להלכה מעמד של לשכת הגזית מאותו העיקרון ואין ערעור על כך. זו עובדה! [גם אם ישנן הלכות המשתנות לאיטן]
ב. איני מבין מה ענין "המתכבד בקלון" לכאן!
וכי אינך רואה שאין כאן שום ניסיון להטיל קלון על שום איש, אלא לדון עניינית על דעות?
אדרבה, יש ניסיונות להטיל עלינו קלון כדי שיוכלו להתכבד בו ואת זה אנו מנסים לדחות בדרך כבוד ואהבה "האמת והשלום אהבו".
ג. מה שכתבת "ממה נפשך, אם אותו אדם לא צודק, אז מה איכפת לך - הרי זה דומה עליך כתרנגול. ואם הוא צודק, הרי מידת כל מי שמחשיב עצמו כחכם להודות על האמת."
הרי זה בדיוק מטרתו של פורום זה. לברר את מה שיותר אמת כדי להבדיל בין הנחשב [לאחר ההבנה הנכונה] כקרקור תרנגול לבין אמת שראוי להודות עליה.
אין סוף לדרגות בירור האמת עד להגעה לדרגה כזו ובפרט כאשר ה"מסה החברתית" [ראה תוהרא"ש הוריות ב: בשם הירו'] נוקטת בדעה שאינה נכונה. הרי לכן ראוי לנו לדון על דברים.
אבל ברור שכאשר מגיעים לבירור האולטימטיבי, לא שייך להתווכח יותר. וכי עם מי שיאמר ששחור זה לבן כפשוטו, אתווכח?
הערה:
"הרי מידת כל מי שמחשיב עצמו כחכם להודות על האמת."
מהלשון נראה כי בסיס ההודאה על האמת מחמת עצמותה אין לה מספיק ערך לדידך! ורק משום "החשבה עצמית" כחכם יש להודות על האמת? נמצא שהעיקר הוא קירקס הכבוד "שלא לשמה"!
אולי התכוונת להטיל עלי קלון, שזו מטרתי! אם כן, לא אמרתי כלום וראה לעיל על "המתכבד בקלון"!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2003 10:08 |
|
| |
לא כל חשיבה יחודית וחשיבה פרטית מחייבת ויתור על נוחות חברתית.
מקובל על עם ישראל ומי שנחשב כעם ישראל לקיים את כל ההלכות הנובעות מהגמרא. וזה אתה כבר יודע וגם ידידיך מיימוני יודע. וכל החולק על הלכה אחת מהש"ס כאילו חולק על בית הגדול בלשכת הגזית. זה אתה גם יודע. יש מי שמפריע לך לפתח את יצירתך התורנית בדרך הנוחה לך?
יש מה שנפסק ברמב"ם בהלכות דעות אתה יכול לעיין בדברין פרק ו' הלכה ג': "וכל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא" מי שרוצה לעשות קנין מחסרונו של חבירו, הרי זו הרגשה בזויה ושפלה (לדעתי) שאין כמותה. ואני מדבר בסביבתי, שאדם לא ימדוד את עצמו בתוצאות מבחנים לעומת השאר, שהרי יש בזה מעין הרגשת נעימות של הצלחה מול אנשים אחרים, ולא לעומת המעלה האישית של האדם.
ואם הדברים נאמרים משום קנאת האמת, למה אתה חושש? הרי ממה נפשך, אם אותו אדם לא צודק, אז מה איכפת לך - הרי זה דומה עליך כתרנגול. ואם הוא צודק, הרי מידת כל מי שמחשיב עצמו כחכם להודות על האמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2003 07:39 |
|
| |
ערך,
אם הבנתי נכונה תפסת "טרמפ" על הקנאה במעלת חברו שהוא נושא האשכול ודברי הארח"צ בתחילת השער, כדי להגיע לסופו בנושא הקנאה בחסרונו של חברו מלשון קנאות [וכפי שהתבאר באשכול "מילון" ששורש שניהם "קנין" שהמקנא במעלת חברו חש שהמעלה היא קניינו וה קנאי חש שתיקון העוול הוא קניינו].
וכשהגעת ליעד הטרמפ דרשת כך:
"ירא שמים אשר הוא טהר לב להעיר קנאה" -זה ערך,
"יד השרים והסגנים במעל" - זה הפורום.
אנא הסבר מה המעל שבני אדם חושבים הרוצים את האמת גם במחיר של ויתור על הנוחות החברתית של חשיבה עדרית, יעשו זאת בפינתם השקטה?
הלא מי שחושב שאינו שייך לכך, בידו להמנע מלשים פניו כנגד פינה זו!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2003 03:46 |
|
| |
אין חינוך לקנאה?
אומר האורחות צדיקים בשער הקנאה: "וכן לענין המצות יקנא כל אחד בחבירו ויתפוש מעשה חבירו הטובים. ובסוף השער הוא אומר דבר הנוגע לקיומו של הפורום הזה: "וחובה על כל ירא שמים אשר הוא טהר לב להעיר קנאה כי יראה יד השרים והסגנים במעל. ואמרו רבותינו ז"ל כל פרצה שאינה מהגדולים אינה פרצה שנאמר ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה."
|
|
|
|
| נשלח ב-11/3/2003 22:47 |
|
| |
יענטע,
תודה על הציטוט,
ולגבי הקנאה - כמובן שלא צריך ואין חינוך לקנאה אך זו עולה באופן טבעי ומשמשת כטריגר - צריך לחנך לניווטו אל החיובי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/3/2003 11:37 |
|
| |
חפי
אבל צריך שזה יהיה מאד מבוקר'
1. כי להישאר תקועים בקנאה זו לא התכלית, כפי שאביא לך ציטוט מרבינו יונה לפרקי אבות ד' כא שצריכים להתקדם מעבר לכך,
2. לחנך לקנאה הזו יכול להביא את אלה המעוניינים בחכמה רק כקרדום לחפור בה להתגדל, לדרוס אחרים.
רבינו יונה:
'ויש דרך טובה בקנאה ואם אחרת טובה ממנה מה שאחז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה כי על ידי שרואה חבריו קדושים וחכמים גם הוא חפץ להיות כמותם ומפני הקנאה מרבה על חכמתו וטורח ומוסיף לעשות טובה וללת בדרך ישרה. אך יותר היא שזה אם בלא קנאה חפץ באלה כי יראי ה' הם'.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2003 00:08 |
|
| |
יענטע,
מפאת קוצר הזמן, אכתוב רק בנקודות:
* למוד המלווה בתחרות גורם גם לקנאת סופרים המרבה חכמה, אין ספק שדברים רבים וטובים לא היו מתפתחים בעולמנו ללא פרמטר תחרותי . כך גם הלימוד צריך להיות בתוך חברה ולא מנוטרל מהסביבה בבחינת "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" (בראשית רבה סט ב)
*ואולי דוקא ניטרול מהסביבה התחרותית ומתוך כך מהחברה יכול להביא לדברים הרסניים? ע"ע רשב"י כשיצא מן המערה.(שבת לג ב)
נ.ב בקשר לדבריך הראשונים - אחרי שמשיגים את הנצחון על המתחרים לעיתים צריך לעמול לא פחות קשה ע"מ לשמרה..(כך שהמוטיבציה לא יורדת)
כל טוב! 
תוקן על ידי - החפרפרת007 - 2/14/2003 12:11:07 AM
|
|
|
|
| נשלח ב-13/2/2003 07:52 |
|
| |
קראתי באשכול "גם זו לטובה" http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=277856 ומצאתי רעיון המובע בביטוי מוצלח מפי מבחן ויחידי: "תקומת הטוב מתוך הצלחת הרע".
ברור שללא התנגדות, אין קנה מידה להתקדמות.
הכוח של גלי הים מתבטא אך בהתנגדות, כל משחק דורש אתגר תחרותי להתקדמות מי שמשחק בו וכן בכל מטלה בחיים.
בכל זאת, בהתקדמות האדם האינטלקטואלית והמוסרית, אמורה להספיק התחרות עם דעות וטקסטים בלתי מובנים ועם התנהגות שאינה מושלמת עדיין.
התחרות עם אחרים, גורמת לעוינות בין בני אדם. וזה גם מעוות בעצם. כי הרי לא ניתן לדון אדם עד שמגיעים למקומו ולעולם לא מגיעים. לכן גם לו היתה אמורה להיות תחרות, היא היתה צריכה להיות לגבי ה"מאמץ לפי הכלים" של כל אחד. אז היה על כל אחד להתחרות בראש ובראשונה בהלן קלר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 10:48 |
|
| |
מיימוני,
זה ענין של חינוך עצמי מתמיד לקראת מצב כזה וכל אחד כפי יכולתו. רק פתי יאמין שאדם מושחת תחרותי ייהפך למלאך על ידי תקיעת שופרו של משיח! [ראה באשכול "משיח רעיון עתיק וכו'"]
"לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיבטל הימנה"
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 10:06 |
|
| |
קצת באיחור:
האם תחושת התחרות אינה בנויה בתוך הגנים שלנו?
האם אין זה אומר שלא נוכל להשתחרר ממנה כליל?
פרט אולי לימות המשיח, אם מונח זה מציין שינוי מערכות כללי באדם?
איך מתמודדים עם זה? כל ימיך בעמוד והתמודד קאי! (=זו עבודה לכל החיים).
חלק מהעבודה הוא בירור מתי התחרות מועילה ומתי לא.
יש משפט מפורסם ששמעתי בשם החזון איש:
להשתתף בצערו של הזולת, זה אנושי.
לשמוח בשמחתו של הזולת (למשל: לפרגן לו הצלחה חברתית הניכרת), זו כבר מעלה גבוהה יותר. של מלאך ולא של בן אדם.
זו יכולה להיות מליצה, אך ניתן גם לדרוש אותה על מבנה האדם מול המבנה התיאורטי של המלאך. (במדרש: אמר להם משה, וכי יש ביניכם תחרות, או קנאה, או שנאה?).
שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 09:39 |
|
| |
ילמדנו רבנו, השאלה שלך אינה מובנת?
שאלת האשכול היתה אם ניתן למצוא דרך התקדמות בלי המגבלות של התחרות?
כתבת שבגאולה תהיה התקדמות. מה זה נוגע לנושא התחרות? אתה מתכוין שמכלל הגאולה שתיבטל התחרות? אולי! אבל עדיין נשאלת השאלה איך נפטרים מזה היום?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2003 08:53 |
|
| |
ההלכה האחרונה ברמב"ם:
ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה. ולא קנאה ותחרות. שהטובה תהיה מושפעת הרבה. וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם. שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
מקור: משנה תורה להרמב"ם, שופטים, מלכים, י"ב, ה.
האם יתקדמו בגאולה? אם כן, למה יתקדמו בלי תחרות?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/1/2003 15:54 |
|
| |
ווטו
חבל שתשובתך הצטמצמה בשלוש שורות פלוס, אבל העומק הטמון אשרי מי שחי כך..
|
|
|
|
|
