על נפילות ומה שלאחר מכן...

מעשה בחברתי חני.
חני ואני גדלנו ביחד.
היינו בערך בנות 14 כשלחני היה קשר עם בחור בן 20... שאז זה היה נראה לי ממש ממש מפחיד!.....
והיא "אהבה אותו"... הם היו מתכתבים מלא ומדברים הרבה בטלפון.
יום אחד היא אמרה לי "מחר בערב אני נפגשת איתו" הייתי ילדה... לא קלטתי מה המשמעות של זה...
רק ידעתי שאני לא הייתי עושה את זה בחיים.
למחרת בערב חזרתי יחד איתה באוטובוס, מה אני אגיד לכם... לא הכרתי אותה. היא התיישבה על שני ספסלים אחוריים, והתכווצה כולה עד סוף הנסיעה. ניסיתי לשאול משהו... היא אמרה שהיא תספר הכל מחר.
למחרת נפגשנו מתחת לבית שלה...הייתה שתיקה. היא הסתכלה עליי, ופשוט התחילה לבכות.
"התחבקנו..." היא מלמלה... כאן תפסתי הלם... איך?! איך היא עשתה את זה?! מה היא נורמלית?!....
מי חיבק? איך זה קרה?...שאלתי. "אני עמדתי והוא התקרב...וחיבק..."
היה בי כעס עליו. המון כעס. הבחורה בת 14... בקושי יודעת מה היא רוצה מעצמה...
והוא באותו זמן היה בקשר עם עוד מיליון.... איך הוא הרשה לעצמו לעשות כזה דבר?איך??...
והחיים המשיכו להתנהל. אחרי משהו כמו חודש הם שוב נפגשו... לפני כן סימסתי לה:
"שמרי על עצמך."
והפעם היא בכתה הרבה יותר. "למה עשיתי את זה שוב??...אני לא מאמינה..איזו סתומה אני..אני לא שווה כלום..מטומטמת"
כאב לי. כאב לי עליה... אמרתי לה שאני לא מרשה לה יותר להפגש איתו!
והוא שיחק בה...מתי שבא לו...מתי שנוח לו.
וחני, חני שוב נפלה..ושוב נפגעה..ושוב בכתה..
היא תפסה את עצמה קרוב לזמן שנכנסה לתיכון. בהתחלה התלבטה אם ללכת ללמוד באולפנה...
אבל היא קלטה מהר שזו לא הדרך ושהיא רוצה ללכת על בטוח.
היא לא התקבלה לתיכון שרצתה להתקבל אליו כי "היא הולכת עם חצאיות קצרות מדי"
המורים שהיו לה הפעילו לחץ על ההנהלה וכמה הבטחות... ולבסוף היא התקבלה. על תנאי.
לאט לאט התחילה לעלות על דרך המלך ולהתחזק...
הבכיות שלה עכשיו היו מזעזעות יותר. "אין לי תקנה..ה' לא מקבל את התשובה שלי...אף בחור טוב לא יתחתן עם בחורה כמוני.."
אני כמובן תמיד אמרתי לה מה פתאום, ושלא תעז לחשוב כך...הקב"ה מקבל כל אחד בתשובה...ולהיפך, היא במדריגה נעלית.
היא בכתה על זה המון. מי כמוני יודעת. 
וכך עברו להן 4 שנות תיכון...ובסיום י"ב הבחורה הייתה נחושה- היא הולכת ללמוד הוראה בסמינר מעולה.
כאן בעצם די נפרדו דרכינו... היא בסמינר ספרדי, רחוקה מהבית, מגבשת את אופיה לפי שיטת הרב עובדיה וכו'...
ואני חבדניקית... זה יצר איזשהו מחסום... 
עברה שנה...והבחורה ממש "דוסית"...ישלה רק פלאפון כשר, ברורררר.
הבחורה שנה שניה בסמינר. ערב אחד אני מקבלת טלפון ממנה (די נדיר כי כמו שאמרתי אנחנו כמעט ולא בקשר)
אחרי שיחת הנימוסין הרגילה היא אומרת לי:
"תשמעי, מחר בערב אני סוגרת וורט."
הלם-הלם-הלם-הלם... מה מו מי?! דברי!! מה?? אעעעע!! את?? סוגרת?? מחר?! וואוווו!!! רגע!! תני לעכל..!!!!!!
בכיתי מהתרגשות. כל כך שמחתי בשבילה... הקשר בינינו הוא נפשי...מעבר למילים...עברנו כ"כ הרבה...
והיא התחילה לספר... הבחור צדיק ממש ומישיבה מאוד חזקה.... כל כך שמחתי!!
בהמשך השיחה  שאלתי אותה אם היא אמרה לו משהו על זה... כי פשוט ידעתי שהיא תגיד... 
היא אמרה לי שכן. אחרי די הרבה פגישות- כשהם כבר ידעו שעומדים לסגור, היא שתקה.
הוא שאל אותה מה קרה? היא אמרה שהיא מפחדת...
ממה את מפחדת?... לא יודעת. אני מפחדת שפתאום תגלה עליי כל מיני דברים... לא תמיד הייתי מה שאני עכשיו מבחינה רוחנית...
מה אני כבר יכול לגלות?...שהיה לך משהו עם בנים?... היא שתקה. ----

לפני שהם סגרו היא הלכה אליו הביתה לראות את המשפחה. לפני שנכנסה היא אמרה לו שהם צריכים לדבר רגע...
הוא נלחץ כולו....והיא אמרה: "אמממ בקשר למה שדברנו אז....אל תבהל...לא היה משהו רציני..."
והתגובה לא אחרה לבוא:

"מה אכפת לי?!?...אני רוצה להתחתן איתך, וזהו...." 


&

מחזק מאוד!! מי יתן והבחורים\הבחורות בעולם השידוכים החרדי יפנימו את ההתנהגות שתיארת ויסתכלו על העומד מולם כאל אדם בראש ובראשונה ולא יתחשבו בסטיגמות וכל ה"מה יגידו". יש דברים שהם הרבה מעבר לכללים וחוקים יבשים....

סיפור יפה וכתוב בצורה נעימה וקלילה..
רק עלינו לזכור שבחיים, הסוף- לא תמיד טוב...

תודה רבה :-)

סיפור נאה שאפשר להוציא ממנו הרבה!! ו... את כותב ממש טוב! 

:') מרגש עד דמעות.

תודה. חיזקת.

סיפור סיפור.. והסוף נחמד