שיר (סיפור בהמשכים לחודש אדר)

_________________

ב"ה
נמשיך עם סלט של פרחים עכשוויים וישניםJ)

ירחמיאל ללא ברירה, סימן לילדים להמשיך לשיר,בעודו מסמן לנגנים בעיניו ש'אין ברירה, זה לא בשליטתי'. כתריאל יבנה, סימן במרפקו לצבי שמחון שעמד לידו ובהה במתרחש בהלם. "צבי", הוא לחש לו,"יש לנו אפשרות לעשות וואקלי! זוכר את המחרוזת הוואקלית שעשינו בארץ ישראל לפני שנה וחצי? היה שם את השירים רווח,שמע ישראל ואדון עולם. אני אעשה את התופים, ופשוט נשיר בוואקלי. ירחמיאל יהיה גאה בנו!". צבי נעץ בו מבט מעריך, וסימן לכתריאל להתקדם לכיוון מרכז הבמה.

ריצ'י שהיה די המום מהמהומה שנוצרה על לא עוול בחפו,שמח לפנות את הבמה לפרחים נוספים.

המקהלה שרה בינתיים בקול ענות חלושה. שלמה גרוס לחש  בלחץ לשמעון יצחקוב שלידו :"אני לא זוכר את ההרמוניות.. מה עושים?" שמעון חייך אליו חיוך קטן כאומר 'הכל תחת שליטה,יהיה בסדר'.

כתריאל נעמד בקדמת הבמה והחל לבצע את התופים הוואקליים בפיו, כאשר צבי שמחון,דוד פרלמן ושמעון יצחקוב משתפים איתו פעולה וממשיכים לשיר במרץ. אט אט, הצטרפו כל ילדי המקהלה לשירה ההרמונית, מתוך חיוך של הקלה.

ירחמיאל  אף הוא נשם לרווחה, ולאחר סיום השיר, שהסתיים כמובן בסולו מדוייק של דוד פרלמן, הוא התקדם לקדמת הבמה.

הקהל ישב פעור פה. ירחמיאל דיבר ברמקול בפאתוס :"זהו שיר ששרנו בצורה ספונטנית לחלוטין. ונהפוך הוא.. גם לא התאמנו על זה, וגם שרנו בלי מוסיקה. יישר כח לכל הboys !"

מחיאות כפיים סוערות נשמעו בכל רחבי רחוב קינגסטון. הקהל החל לקרוא קריאות עידוד לעברם,והפרחים חייכו זה אל זה בחיוך רחב מאוזן לאוזן.