המימד "החברתי" הינו חלק מהדת?

מהי דת?
דת זה שמירת שבת, שמירת כשרות (בהכשרים מהודרים) צניעות האשה וכדו'

ומה עם התחומים "החברתיים"?
ובכלל, למה הדתיים כמעט ולא נראו, כמעט ולא השמיעו קולם, הדירו אפילו את הפעילות של המחאה החברתית בקיץ שהיה?
מה עם שמירה על כבוד האדם, על חרותו, על רווחתו וכדו'

הה... זה לא שייך לדת, זה שייך לחילונים, ובבקשה לא לערבב מין בשאינו מינו.

ומה עם כל אותם ציוויים בתורה, ומה עם התרעות הנביאים, ומה עם יצירת חברה תקינה, ומה עם "שרייך סוררים וחבר גנבים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם"?

מה זה שייך, את זה קוראים בהפטרה בבין המיצרים, מה זה שייך לדת?
אתה רוצה להיות דתי?
שמור שבת, תאכל כשר, תהיי צנועה בלבוש, היתר? זה עניין שבינך ובין חברך, לא קשור לדת, על מה אתה מנדבר בכלל......

אז זה חלק מהדת, "ריב האלמנה"?
 או שזה רק "השיגעון של יפי הנפש השמאלנים החילונים?

ומדוע.... מדוע.... מדוע....... וגם למה.........

מ80,
1. ברור, זה אני זה שהשתמש במושג, לא אתה.
2. בנוגע למשמעות של שימוש ת"ח , אין ספק שיש לכך משקל אבל גם שם המשמעות היא של העברת התורה, וכפי שמסופר על יהודה בן בבא (סנהדרים דף יג או משהו בסביבה) שמסר את נפשו על המשכת הסמיכה , ואחרי שסמך אמר הרי אני כאבן שאין לה הופכין, והבן היטב.
3. בנושאים הלכתיים ברור שטוב ונכון ללמוד מהניסיון של הדורות הקודמים וכן בנושאים השקפתיים, אבל כאשר בכל עיסוק אגבי בנושא מקפיצים "גדולים" במקום להתייחס לנושא כשלעצמו, יש כאן בעיה לענ"ד. 
                   שבוע טוב.

מ80,
אמנם זה נושא שראוי לאשכול אחר ובכל זאת כיון שהנושא חשוב פטור בלא כלום א"א:
1. קבלה של דברי חכמים אינה זהה למה שכינית כ"אובססית גדולים", כשאנו לומדים את דברי חכמי הדורות לימוד הנושא הוא העיקר כאשר החכמים מהם אנו למדים מהווים כלי או "צינור" עבורינו.
2. כבר המשנה באבות מבחינה בין 4 סוגי "מקבלים" ספוג משפך משמרת ונפה, כך שעצם הקבלה לא מספיקה.
3. כל הנ"ל (ואפשר להאריך בזה עוד אך אין כאן מקומו) רלוונטי בנוגע ללימוד תורה שם הקבלה אכן חשובה, אך כאשר עוסקים בנושא כללי , ואצל מישהו שמתנכר למסורת התורה, זה הופך לחטוטרת שטפשות היא שם די עדין עבורה בעיני.

לשמניך טובים, לא הבנתי השאלה שלך קודם כביאור שביארת עכשיו, זה טענה טובה.

והתשובה פשוטה, המנהיגים של הציבור החרידי מנותקים לגמרי מהציבור שלהם, ויש חוסר הבנה בין המנהיג למונהג.

האדמורים וראשי החסידים, פשוט שואבים מהחסידות והתורמים כסף בלא מחסור, עניין הפדיונות הוא בבל יתואר, וידוע שהעשיר לא מרגיש את העני, כשיש קעסט חינם ע"ח המוסדות, לא מבינים מה באמת קורה בבתי העמלים ביגיעה. לראות את הפאר והדר שיש בבתי האדמורים, בית וחוץ, בעוד שאצל חסידיהם אין פרוטה בכיס, זה מבייש ממש.

ראשי הליטויקעס ברובם מיסתפקים במועט, אם ראית תמונות מהבתים של הרב אלישוב או הרב שטיינמן או הרב קנייבסקי וכדומה תבין שהם לא מבינים כלום בחיים נורמליים (ואצליהם זה ממש שיטה), בנוגע לפרנסת אנשי ביתם והוצאות החתונות וכדומה, זה לא סוד שאנשי עושר מכל העולם מזרימים להם ולב"ב כספים, כך שכשיש הרבה כסף ויש שיטה איך להיות פרוש ומיתייסר, לא מבינים כלל שיש גם אנשים נורמלים בחוץ שלא חכמה לומר להם - 'עשה' כמה שיותר צאצאים ו'לא תעשה' כל מלאכה. אם היו מכנסים המנהיגים האלו לאיזה כינוס של מבוא ליסודות האקונימיקס, הכול היה נראה אחרת. אם הם לא מבינים שלחיות בכוונה תחילה מחוק חינוך חובה, ומחוק בריאות חינם, ומביטוח לאומי, ומתקציבים ממשלתיים, ומהנחות בכל רשות מונציפאליי, וכדומה, זה נקרא לחיות על חשבון העבדת השני, אז הם לא מבינים כלום באיך צריך להראות כלכלה אמיתיית.

ואל תחשוב שזה בשיטה(כלומר שהם מבינים שאי"ז נכון, אלא שהם אומרים יעבדו העוזבי תורה עבור השומ"ת, זה לא נכון. אני דברתי עם ראשי ישיבות וגיליתי שהם בורים מוחלטים בכל הנושא הזה, הם לא מבינים הא'  ב' אייך כלכלה עובדת, מה תורם כל מייצר או משרת ציבורי לכלכה ולחברה, והמאמר של יהושוע פולק שהביאו כאן(והוא עוד שייך למחלקת הכספים של האגודה) יעיד ע"ז שאפילו אנשים כמותו אינם מבינים כלום, והם משתעשים בשטויות, ועוד מחזיקים עצמם למפרי ומרבי הכלכלה הישראלית.






לthepresent

קראתי חלק ממה שכתבת, אני מסכים עם הרבה דברים, אבל יש לי כמה שאלות, אולי יותר מאוחר.

אני מעתיק מה שכתבתי כאן למישהו לפני ימים שאלה על 'מהו הטוב?'. אם יש לך משהו לענות לי, אשמח. ואולי עדיף שיהיה אשכול מיוחד בהשאלה 'מהו הטוב'




שאלת השואל:
איני יודע למה לדעתך אין ציור לטוב. הטוב קיים כמושג בפני עצמו, הוא לא נסמך על מושג אחר, אבל הוא קיים.


תשובתי אליו:

כוונתי שכול דבר אני יכול לתת בו איזה ציור, למשל במתמטיקס, אז ציור הנוסחא היא הציור שלה, מה חוץ מזה -לא ניתן לדבר. הלוגיי כנ"ל. הממשיי -הציור של  דרך הפעולה או ציור הרגשת החושיים הם מיבחינתיינו הגדרת הדבר הממשיי -חוץ מזה לא ניתן לדבר(אני מזכיר את הכלל מויטנגשטיין, כי וודאי גם זה כלול במשפט הנפלא הזה, א"א להמציא הבנות על מה שא"א לצייר)

כשאני מגדיר אמת, אני אומר 'אמת' הוא ציור שמיסתתדר בהגיוני, 2+2+=5, הוא 'שקר' כי אינו מיסתדר. שעכשיו יורד שלג, הוא שקר כי אינו יורד (בתפיסתי), שעכשיו אני מול קומפיוטער הוא אמת(כי כך בתפיסתי). וכן הלאה, אמת הוא מחמרא שתוכנה נכון בכל מיני סוגיי השגות שלנו, ושקר הוא דבר הסותר לסוג ההגיון שלנו.

כשאני בא לצייר ה'טוב', תאמר לי מה הציור שאתן לו,
שהוא נעים, ? בסדר, זה לא הגדרת הטוב, זה הגדרת החושיות הנעימה שלי. אין לה ולמושג הטוב לעצמו כלום.
שאני 'רוצה' שיהיה טוב בעולם?, זה משום מניעים פסיכולוגיים טהורים. מזעזע אותי לראות אנשים מיתייסרים, ומיטיב עימי לשמוח ולאהוב אחרים, הכול כאן פסיכולוגיי למהדרין, ואם תאמר שיש דבר נוסף והוא הגיון שיש לעשות 'טוב' בעולם. לא מיבעי בבורא שקודם שנברא העולם לא שייך מושג כזה, אלא אפילו בנו ג"כ אינו מובן, כי מה אמירה יש לנו בזה? סתם כי כך אנחנו מרגישים בליבינו שצריך להיות טוב?! מה הציור שיש לתת לזה? קשה לי לשייכו לאיזה הגדר כל שהוא.

א"כ יוצא לי, שאין ציור ל'טוב' אלא או שהוא שם כולל לכול הדברים המענגים את נפשיינו (בין בהנאות בין בקיום העולם בסדר המרגיע אותנו), או שהוא הגדרה על הרצון האנושיי לטוב, שאין לו הסבר יותר מהסבר פסיכולוגיי.

אני יודע שתאמר, למה לא? תסביר - שבהגיון אתה רוצה שיהיה 'טוב'.
אני איני מוצא ציור לסברא הזאת! למה אני רוצה שיהיה טוב? כי מה? אם תוכל לתת הגדר לזה, אשקול אותו.

אבל לומר כך אני מרגיש אינו מספיק. (ולא חלילה שמשום זה איני עושה טוב, גם בי יש התחושיות הפנימית 'אז מ'דארף זיין א'גוטער', רק שאיני יודע אם שייך לתת לשכל איזה הגדר שיהיה קשר ביניהם. כלומר שהשכל 'יסבור' שיש 'צורך' ל'היות טוב'.

ואף שנראה לי שאם ניהיה בלא הרגישות של הנאת עצמינו אז גם ניבחור בפעולת ועשיית הטוב(יותר מאי עשייה כלל), מ"מ קשה לי לעשות סימולציא כזאת, ואיך שיהיה אפילו אם זה נכון(שניבחר בעשיית טוב, לולי רגשיות) זה באמת מעניין 'למה?'.

אני לא רוצה להצטייר כאן כאיזה 'נאצי' ששואל למה צריך להיות טוב. אבל באמת מטריד אותי הדבר הזה. באם חסר אפשרות העמדת ה'טוב' על משהו לוגיי. א"כ לכאורא המניע הוא ריגשיי, כי איך יכול להיות משהו שיכלי שא"א לתת בו ציור והגדר. או שאנחנו מגיאים כאן לדבר שלישי(בנוסף להגיוני ולריגשי) ואז שוב חסר בו ההגדר,

לסיכום, חסר לי מאוד הציור ב'טוב'. והחוסר הזה טורדייני מאוד. אשמח לכול נסיון, אולי כדאי שנתחיל לגשש, ולבסוף נגיע לאיזה דרך,

תסביר מה הוא שכתבת -הטוב קיים כמושג בפני עצמו, הוא לא נסמך על מושג אחר, אבל הוא קיים. מה המילים האלו, מי אמר לך? אולי הוא קיים כריגשי בעלמא(וההגיון הוא מדומה שבא אחר הרגש,) ואיך תוכל לשכנעיני שיכליית שצריך להיות טוב ולא רע. במה הוא מושג בפני עצמו? שיכליי? איזה, מה אתה מגדיר שיכליי? קיום העולם? כנראה שלא, אתה אומר משהו יותר עמוק, אז מהו?

שמניך

יש בעיה ויש דרכי פתרון.

הצבעת על תופעות שאמורות להיות מוכרות לכל וזועקות לשמים: עניים וחסרי בית, ניצול של עובדים, אי מתן סיוע הולם לנזקקים ושאינם מסוגלים לדאוג לעצמם.

אכן אדם דתי אמור להיות בעל מוסר מספיק כדי לחוש בכך ולרצות לעזור.

אמנם: איך עוזרים? זה לא ברור לי, ואני סבור שאני די נכשל בתחום זה (התרומה שלי היא לתרום לאגודות מסויימות לעתים מזומנות וזה כמעט הכל).

המודעות לבעיה היא צעד ראשון. דרכי הפתרון הן שונות ומגוונות, אם בכלל יש כאלו. הלכות צדקה מלמדות אותנו לדאוג קודם כל לקרובים - והסברה היא מפני שאין מישהו אחר שידאג להם. ואין המשאבים מספיקים לכל. זה הצעד השני.

הצעד השלישי שהצבעת עליו הוא תגובה ציבורית. כגון הפגנות. כמדומה שאפשרות כזו אינה מוכרת לנו בהקשרים אלו ולא ברור כמה היא מועילה.

ההפגנות הגדולות של חרדים נערכות, עד כמה שידוע לי, על בעיות ממוקדות. בית עלמין זה וזה, נסיעה בשבת ברחוב זה וזה.

אכן ההפגנות על חילול קברים (כלשונם של המפגינים) נערכות במקומות רחוקים ממקום המגורים של המפגינים. ועלי להודות שמימי לא הבנתי את המניע לזה. אני תולה את ההתנהגות הזו בסיבות פסיכולוגיות וסוציולוגיות ולא בשולחן ערוך.

לפי זה, לא אמורה להיות השתתפות דתית או חרדית ציבורית במחאות אלו ואחרות למען עניים מפני שאין מחאות כאלו ואם יש, אז אין בהן תועלת. זאת מעבר לשאלה על השתתפות בפעילות שחלק מחבריה שונים מאיתנו מאד ולכן אולי יש לחשוש לתופעות לוואי לא רצויות (צריך לחשוב על כך. אין לי תשובה מוכנה בענין).

אמנם כאשר אנו עוסקים בתחומים שבהם יש מקום להקפיד על היושר ועל הצדקה, כגון יחס לעובדים שלא ינוצלו, בזה היה לנו לצפות שהציבור החרדי (והדתי) יגלה מודעות ואחריות.

לדוגמא, בשעתו ראיתי ידיעות על הקמת אירגון "כשרות" למרכולים שיתנו תנאי עבודה לקופאיות. זה נושא פעוט יחסית, אבל ראוי מאד.

ראוי היה שהציבור החרדי והדתי ינהיג תקנות שהן לטובתם של עובדים, כגון פיצויים ופנסיות, אם זה אפשרי. (איני בקיא מספיק בכלכלה כדי להעריך את הייתכנות של רעיונות אלו ואת השפעתם הכלכלית).

אכן, מאז ר' ישראל מסלנט וכמה נסיונות של הח"ח (ספרו "אהבת חסד") אכן כמדומה שאין מספיק תקנות בנושאים שציינת.

אם היו כאלו, כגון הנסיונות החוזרים ונשנים בציבור החרדי לאסור על חתונות המוניות ויקרות או למעט בהתחייבויות על רכישת דירה לזוגות צעירים, הם כשלו.

כנראה יש כאן משהו מן התחום הפסיכולוגי. הנטיה הראשונית היא לדקדק במצוות שבין אדם למקום ולא בין אדם לחברו...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");