| נשלח ב-27/2/2012 19:51 |
 |
| |
נון הפוכה - מחקר
ברש"י בראשית פרק יא ב' כתב בחרן הנו"ן הפוכה, כשפתחתי התיקון סופרים לא ראיתי שהנו"ן באמת הפוכה גם נו"ן הפוכה האם משמעותה נון סופית הפוכה או נון רגילה הפוכה? מכיון שאני באמצע כתיבת מאמר בנושא אשמח ואודה למי שיוכל לתרום מידיעותיו, בכל תחום הנ"ל תודה
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2012 02:25 |
|
| |
כל נו"ן היא הפוכה אם תקרא נו"ן בהיפוך הוי נו"ן
|
|
|
|
| נשלח ב-3/4/2012 12:22 |
|
| |
egrosss, כתב הסתם האשכנזי ממאוחר בהרבה ממה שמייחסים אותו, ומאוחר במעט לזה הספרדי. מסורת כתיבת הסת"ם היא מסוג מסורות הדמה שהיהדות מלאה בהן. מי שמכיר כתבי יד בכתיבת סת"ם, שיבדוק בבקשה מהו כתב היד הקדום ביותר שקיים, המשקף מסורת של תיוג, או של צורת אותיות הסת"ם.
בכתב הספרדי לנון יש כיוון, והיא אינה סימטרית, שכן ראשה נוטה שמאלה. אבל אין בכך משום הוכחה לאותנטיות של מסורת הסת"ם או של מסורת האותיות המשונות, שכן יתכן ואלו מסורות שהתפתחו בנפרד.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/4/2012 22:55 |
|
| |
האות ן שבחרן מוזכרת בספר תגי בתיאור הבא נון "דאקים רישהון ולא מזייני"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2012 20:39 |
|
| |
אם אין שינוי בן' מנוזרת - מוכח שאינה ן' לפי המסורת (לפחות לפי המסורת של האותיות המשונות). אלא שלפום ריהטא נראה כי ספרי המסורות של האותיות כגון ספר התאג'י ושאר ספרים ודאי שיש להם מסורת קדומה אף שאבדה, ולאשכנזים - ...
|
|
|
|
| נשלח ב-28/3/2012 18:44 |
|
| |
בכתב אשכנזי, ה-ן' של חרן אין בה כל שינוי כשהיא "מנוזרת", היינו בכתב ראי.
ניתן לומר לפיכך שבכל ספרי התורה האשכנזיים מקפידים על הנו"ן המנוזרת, או אפילו שכל הנוני"ן הסופיות יהיו מנוזרות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2012 09:50 |
|
| |
אם אני זוכר נכון, הרב יעקב לויפר פרסם מאמר בעתון המודיע בנושא.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/2/2012 01:42 |
|
| |
מתוך ויקיפדיה: נו"ן הפוכה (ײ) או נו"ן מנוזרת (מובדלת) היא סימן בטקסט המקראי, כמן נ' הפוכה, ככתב ראי, המופיע במהדורות נוסח המסורה של התנ"ך בתשעה מקומות. פעמיים בספר במדבר. בפרק י', לפני ואחרי שני הפסוקים ל"ה-ל"ו. שבע פעמים בספר תהילים. במזמור ק"ז, (בכתר ארם צובא ובמהדורות שלפיו: לפני כל פסוק ופסוק מששת הפסוקים כ"ג-כ"ח ולפני פסוק ל"א, בכתב יד לנינגרד: לפני כל פסוק ופסוק משבעת הפסוקים כ'-כ"ו). רש"י בפירושו למקרא מציין על עוד מופע של נו"ן הפוכה בספר בראשית י"א, ל"ב, אולם סימון זה אינו מופיע בשום כתב יד של המסורה שיש בידינו. חוקרי מקרא מציינים כי סימון זה הוא סימון סופרים מקובל בעת העתיקה, ובמקורות היוונים הוא מכונה ἀντίσίγμα (אנטיסיגמה, סיגמא הפוכה).[1] הסיגמא (Σ)והאנטי-סיגמא שמשו את סופרי העת העתיקה כדי לציין את תחילתה וסופה של גרסה שיש להשמיטה או שאיננה במקומה. מסימון יווני זה התפתח גם הסימון המודרני של הסוגריים [2]. סימון זה מופיע גם במגילות ים המלח כדי לציין פסוקים שמופיעים שלא במקומם הנכון.[3] ואכן, בתרגום השבעים היווני שתורגם מנוסח עברי השונה מנוסח המסורה, מופיעים הפסוקים הרלוונטיים מבמדבר י' לפי הסדר הבא: ל"ג, [ל"ה-ל"ו], ל"ד. עובדה זו יש בה כדי לאושש שמיקומם של פסוקים ל"ה-ל"ו היה רופף במסורות השונות. התלמוד הבבלי מתייחס אף הוא לסימון זה, ואף מציין בין היתר כי סימון זה מרמז על פסוק שמופיע שלא במקומו: ת"ר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" - פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. ר' אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.[...] תניא: רשב"ג אומר, עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. – מסכת שבת, דף קטו ע"ב - קטז ע"א התייחסות נוספת לסימון זה מופיעה במסכת סופרים, חיבור ארץ ישראלי שחובר אולי בתקופת הגאונים, מאות 7-8 לספירה.[4] הכותב צריך לעשות שיפור[5] בפתיחה של ויהי בנסע הארון מלמעלן ומלמטן, שהוא ספר בפני עצמו [...] הכותב צריך לעשות שיפור[6] בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים מלמעלן ומלמטן שהוא ספר בפני עצמו [...] – מסכת סופרים, ו,א (מהדורת הייגער, עמ' 165-166) האות ײ מופיעה בטבלת היוניקוד, ומספרה 05c6. ויראציות שונות לנו"ן הפוכה בכתב סת"ם, הכתב המשמש לכתיבת ספרי תורה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-29/2/2012 01:41 |
|
| |
מתוך ויקיפדיה: נו"ן הפוכה (ײ) או נו"ן מנוזרת (מובדלת) היא סימן בטקסט המקראי, כמן נ' הפוכה, ככתב ראי, המופיע במהדורות נוסח המסורה של התנ"ך בתשעה מקומות. פעמיים בספר במדבר. בפרק י', לפני ואחרי שני הפסוקים ל"ה-ל"ו. שבע פעמים בספר תהילים. במזמור ק"ז, (בכתר ארם צובא ובמהדורות שלפיו: לפני כל פסוק ופסוק מששת הפסוקים כ"ג-כ"ח ולפני פסוק ל"א, בכתב יד לנינגרד: לפני כל פסוק ופסוק משבעת הפסוקים כ'-כ"ו). רש"י בפירושו למקרא מציין על עוד מופע של נו"ן הפוכה בספר בראשית י"א, ל"ב, אולם סימון זה אינו מופיע בשום כתב יד של המסורה שיש בידינו. חוקרי מקרא מציינים כי סימון זה הוא סימון סופרים מקובל בעת העתיקה, ובמקורות היוונים הוא מכונה ἀντίσίγμα (אנטיסיגמה, סיגמא הפוכה).[1] הסיגמא (Σ)והאנטי-סיגמא שמשו את סופרי העת העתיקה כדי לציין את תחילתה וסופה של גרסה שיש להשמיטה או שאיננה במקומה. מסימון יווני זה התפתח גם הסימון המודרני של הסוגריים [2]. סימון זה מופיע גם במגילות ים המלח כדי לציין פסוקים שמופיעים שלא במקומם הנכון.[3] ואכן, בתרגום השבעים היווני שתורגם מנוסח עברי השונה מנוסח המסורה, מופיעים הפסוקים הרלוונטיים מבמדבר י' לפי הסדר הבא: ל"ג, [ל"ה-ל"ו], ל"ד. עובדה זו יש בה כדי לאושש שמיקומם של פסוקים ל"ה-ל"ו היה רופף במסורות השונות. התלמוד הבבלי מתייחס אף הוא לסימון זה, ואף מציין בין היתר כי סימון זה מרמז על פסוק שמופיע שלא במקומו: ת"ר: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" - פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה. ר' אומר: לא מן השם הוא זה, אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו.[...] תניא: רשב"ג אומר, עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. – מסכת שבת, דף קטו ע"ב - קטז ע"א התייחסות נוספת לסימון זה מופיעה במסכת סופרים, חיבור ארץ ישראלי שחובר אולי בתקופת הגאונים, מאות 7-8 לספירה.[4] הכותב צריך לעשות שיפור[5] בפתיחה של ויהי בנסע הארון מלמעלן ומלמטן, שהוא ספר בפני עצמו [...] הכותב צריך לעשות שיפור[6] בפתיחה של ויהי העם כמתאוננים מלמעלן ומלמטן שהוא ספר בפני עצמו [...] – מסכת סופרים, ו,א (מהדורת הייגער, עמ' 165-166) האות ײ מופיעה בטבלת היוניקוד, ומספרה 05c6. ויראציות שונות לנו"ן הפוכה בכתב סת"ם, הכתב המשמש לכתיבת ספרי תורה.
|
|
|
|
|
|
